פרידה מגיורא רפאלי, האיש שהעניק לרבים את היכולת לשיר [איגרת 269]

בית קמה שבקיבוץ הרדוף, אשר רגיל לאכלס מופעים אומנותיים ורגעים שמחים אחרים, המה ביום ראשון האחרון מפה לפה, עת נאספו חבריו, מכריו, תלמידיו משפחתו ושכניו של גיורא רפאלי כדי ללוותו בדרכו האחרונה. בסוף השבוע האחרון חצה גיורא את הסף, לאחר תקופה שבה חווה בעיות בריאותיות. בן 78 היה במותו.

גיורא רפאלי נולד בחיפה, גדל והתחנך בקיבוץ כפר מסריק. כנער פגש לראשונה בקרן היער, והפך לנגן מקצועי. לאחר שירות בתזמורת צה"ל הצרף כנגן קרן ראשון לתזמורת חיפה, ואחר כך הצטרף לאנסמבל הקאמרי הישראלי בניהולו של גארי ברתיני, והופיע עמה כסולן בארץ ובעולם. בסוף שנות השבעים פרש ממנה כיוון שהרגיש שהאקלים החברתי של התזמורת היה מורגל מקנאה ותחרותיות. בנקודה זו פגש בירושלים את החבורה הצעירה שלימים עלתה למצפה לבון והקימה את קיבוץ הרדוף. על אף שהיה מבוגר מרובם בכ-15 שנים, הוא ואשתו השנייה שרה עלו עימם למצפה לבון.

המפגש עם האנתרופוסופיה הכיר לשרה ולו את "הדרך לגילוי הקול", שפותחה על ידי הזמרת השוודית ולבורג ורבק סוורדסטרום ובהנחייתו של ד"ר רודולף שטיינר. בין השנים 1984 – 1991 שהו שרה וגיורא באנגליה וגרמניה שם העמיקו בחקר הדרך לגילוי הקול. בתום לימודיהם חזרו לקיבוץ הרדוף ומשם פיתחו את התחום והעמידו תלמידים רבים המשמשים היום כמורים למוסיקה ושירה. הוא כתב שני ספרים: "בדרך לשחרור הצליל" ו"כשהאדם שר".

דרכו הרוחנית של רפאלי הובילה אותו אל האנתרופוסופיה ואל היהדות. הרב יאיר דריפוס ספד לו כשהוא מתאר את המפגש הראשון ביניהם כרגע מכונן לשניהם, מפגש שהפך עם הזמן לחברות עמוקה שאפשרה לגיורא לגלות רזים מן החכמה היהודית ולרב למצוא פן נוסף לגילוי הקול אשר הכיר, לדבריו, מן החסידות.

הרב דרייפוס תיאר את גיורא כאדם חוקר ומעמיק בעל "פנים משתאות", המקבל כל דבר כאילו פגש בו לראשונה. אדם מבוגר עם פני ילד שקסמם מהלך על כל מי שבא עמו במגע. הוא סיים את דבריו בבכי חנוק עם מילות הסיום של קינת דוד על יהונתן " - צר לי עליך אחי גיורא, נעמת לי מאוד."

בהמשך ספדו לו בני המשפחה וחברים. בוגרי "הדרך לגילוי הקול" סיפרו על המפגש שלהם עם גיורא והודו לו על שהאיר את חייהם. הם חלקו לו כבוד אחרון בשירים וניגונים. עם סיום הטקס ליוו אנשים רבים את הארון לבית הקברות של הקיבוץ, שם הוא נטמן לקול שירה.