צעדים בשטח – סירת שלוליות

גשמים ראשונים לחורף זה שטפו אותנו לא מכבר, ויום אחד, בעודי מתבונן בילדי "שומרי הגן" משחקים בסירות עלים בשלוליות, החלטתי לבנות עם אליאל, הילד שלנו, סירת שלוליות מקצועית!

כמובן שיצאנו למשימת איסוף "זהב" בפחי הנגריות בסביבה, ותוך ימים ספורים היו לנו את כל חומרי הגלם.

תכננו כיצד תראה הסירה והכינו את כל הכלים והציוד שיידרש.

רשימת חומרי הגלם:

1. לוח עץ בעובי 4 ס"מ ובגודל של 6 על 18 ס"מ לפחות — מומלץ לבחור בסוג עץ רך.
2. לוח דיקט עץ בעובי 4 מ"מ ובגודל 6 על 15 ס"מ לפחות.

שימו לב שזה   דיקט עץ (כמו בגב של ארונות) ולא סיבית, אחרת ייהרס מהר מאוד במים.

3. מסמר 10 אחד
4. דבק עמיד במים או סיליקון
5. מסמרים קטנים — לסירה עם המעקה
6. חוט חזק — לסירה עם המעקה

רשימת כלי עבודה:

1. מסור לניסור עץ יבש
2. מסור לניסור צורני — 'קשתית'
3. קליבה
4. מקדחה ידנית
5. מקדח 4 מ"מ
6. פטיש טפסנים קטן לילד במשקל 8 אונקיות
7. מטר
8. אולר גילוף (סכין אופינל הוא אולר מתחילים נפלא לילדים)
9. עיפרון
10. מברג שטוח

לקחנו את משטח העץ, מדדנו בעזרת מטר ושרטטנו עליו בעזרת סרגל, מלבן במידות 6 ס"מ רוחב על 18 ס"מ אורך.

סימנו את מרכז המלבן ומדדנו כ-5 ס"מ מכל קצה, סימנו קו אנכי ויצרנו את צורת המשולש של קצוות הסירה.

קיבענו את משטח העץ לחומת המרפסת (כל שולחן או משטח יציב אחר בגובה הנכון יתאים) באמצעות קליבה, וניסרנו את המתאר החיצוני של הסירה, בעזרת מסור לעץ יבש.

אין צורך להשקיע במסור יקר ומקצועי, אבל כדאי להשקיע עוד עשרה שקלים במסור שרואים צבע שונה על השיניים שלו — סימן לחיסום (יישאר חד למשך זמן רב יותר).

שחקו כל פעם עם מיקום הקליבה על מנת להקל על תנועת הניסור.

לאחר שגוף הסירה התחיל לקבל צורה, פנינו להכנת המפרש: סימנו צורה של משולש ישר זווית על גבי הדיקט, קיבענו את הלוח בעזרת קליבה לחומת המרפסת וניסרנו באמצעות מסור לניסור צורני הנקרא קשתית. המידות לא ממש משנות כל עוד זה נראה טוב בעין ופרופורציונלי למידות הסירה.

עכשיו סוף סוף הגענו לכלי העבודה הנכסף! המקדחה הידנית. מקדחה כמו של פעם — הפועלת בצורה מכנית, ללא צורך בחשמל. כלי עבודה נפלא לילדים!

סימנו על גבי מרכז גוף הסירה את רוחב בסיס המפרש והתחלנו לקדוח חורים לכל אורך הסימון. את עומק הקידוח הגדרנו ע"י סימון קו באמצעות מסקינג-טייפ על גבי המקדח: כ-0.5 ס"מ מקצה המקדח.

את הקידוחים השתדלנו לעשות כמה שיותר צמודים זה לזה וכמובן שעזרנו אחד לשני בייצוב גוף הסירה.

אליאל, המציא שיטה נפלאה לחיבור בין הקידוחים — הוא לקח מברג שטוח ודפק עליו בעדינות עם פטיש, כאשר הוא מניח אותו כל פעם על חיבור חדש בין זוג קידוחים. כך נוצרה תעלה לחיבור המפרש.

רגע לפני שחיברנו את המפרש, נזכרנו שצריך להכין מקום למסמר המאזן. לקחנו שתי קוביות עץ והעמדנו עליהן את הסירה, קדחנו קדח בקצה האחורי של בסיס המפרש, לכל עומק גוף הסירה עד שהמקדח יצא בצד השני.

לאחר שהסירה התחילה לקבל צורה, גילפנו את התחתית לצורת ה-V האופיינית לסירות.

כידוע לכם, גילוף זוהי מלאכה ממכרת ולכן כאשר הגיע התור שלי, נאלצתי לחכות עד ה"רק עוד קצת..." השישי כדי שהאולר יעבור לידיי.

שייפנו את כל חלקי הסירה על פי שיטתו של צ'ורדאק, ילד בן 10 שפגשתי בגסטהאוס בו התארחתי בהודו — הוא עבד שם כדי להרוויח כסף עבור משפחתו. צפיתי בו מכין לעצמו צעצועים בשעת הפנאי שלו, בשיטה הבאה: על גבי רצפת הבטון/מדרכה מניעים את החלק שרוצים לשייף בזווית ובמידת הלחץ הנוחים, עד שכל הפינות והזיזים יוחלקו.

כעת חיברנו את כל החלקים יחדיו, טבלנו את המסמר בדבק והכנסנו אותו עם פטיש אל תוך החור שקדחנו מבעוד מועד בתחתית. מרחנו את בסיס המפרש בדבק והכנסנו גם אותו למקומו בגוף הסירה.

חיכינו כשעה לייבוש, נעלנו מגפיים ויצאנו לחגוג!