הוצאת אדם עולם אנתרופוסופיה וחינוך וולדורף בישראל
בשנים האחרונות אני פותח את תקופת האסטרונומיה בכיתות ז׳-ח׳ עם השאלה המפוצצת: מה הדבר שיש הכי הרבה ביקום?
התשובות שזורקים בני העשרה לחלל הכיתה מגוונות: "אטומים וקוונטים" (כן, יש כמה שכבר שמעו על זה), "אוויר", "מים", "אדמה" ויש גם כמה שיתפלספו ויגידו משהו כמו "מחשבות". ואז נערה אחת אומרת ״כלום״, ואני עונה שנכון ונותן להם לדייק את זה למילה "חלל" או "רִיק". כן, חלל, רִיק, כלום!
כוכבי לכת, שמשות וגלקסיות במאקרו; ואטומים, פרוטונים ואלקטרונים במיקרו – בכל מקום, בחומר כמו בחלל החיצון, ריק תופס את מרבית המקום.
בכדי להבין כמה עצום החלל הזה ולנסות לדמיין מספרים כגון 150 מיליון קילומטר (המרחק שלנו לשמש, למשל) אני "לוקח" את מערכת השמש, מקטין לה את קנה המידה ומניח אותה במגרש מחוץ לכיתה. אם השמש היא אשכולית וכדור הארץ הוא גרגיר מלח גס שנמצא במרחק עשרה מטרים ממנה, הכוכב הקרוב ביותר לאשכוליתנו (אלפא סנטאורי) נמצא 1,600 ק״מ ממנה, שזה המרחק מחצר בית הספר לבוקרשט, רומניה. מה יש בין האשכולית לבוקרשט? ריק. תכפילו את המרחק הזה בעשרות
אלפים ותגיעו לגבולות הגלקסיה שלנו. תכפילו בעוד כמה מיליונים ותגיעו לגלקסיות הקרובות, וזאת רק ההתחלה. קשה לדמיין כלום כל כך גדול...
אבל זה רק צד אחד של הסיפור. גם בתוך החומר יש בעיקר חלל.
הריק לא ריק
ההרצאה המרתקת ״גיאומטריה מקודשת ושדות מאוחדים" של הפיזיקאי השנון ופורץ הדרך נאסים הרמאיין, הרצאה ששינתה את הדרך בה אני מסתכל על המציאות (קיימת ביו-טיוב עם תרגום לעברית), עוסקת בנושא הריק ומבנה החומר. הרמאיין מדבר על העובדה שגם במאקרו שבחלל החיצון וגם במיקרו שבאטום, היחס בין ריק לחלקיק הוא דומה; הריק הוא העיקר, והוא תופס יותר מ-99.99999% ממה שיש. עם זאת, החידוש שהרמאיין מביא הוא שהרִיק אינו רִיק בכלל. הוא רֵיק מחלקיקים, אבל מכיל צפיפות אנרגיה אינסופית! צפיפות שהמדע מכיר בה, אך אינו יכול להשתמש בה, מכיוון שהוא לא יודע איך לכלול בנוסחאות את הנתון ״אינסוף״.
ברגע שאנו מתייחסים לרִיק כמלא באינסוף צפיפות אנרגיה, נפתרות רבות מהבעיות בעולם הפיזיקה. זה רק מצריך שינוי מוחלט של החשיבה על המודלים הקיימים בתורת החלקיקים.
תיאוריית המפץ הגדול טוענת שהיקום התחיל מנקודה סינגולארית חסרת ממדים, אך בעלת אינסוף צפיפות אנרגטית. עכשיו ניתן להבין את זה. אם נמשיך לחלק את החלקיקים הלאה פנימה עד אינסוף, נראה שבעצם אין חומר, רק רִיק, ושהאנרגיה של הרִיק הזה מארגנת את עצמה לכדי התגשמות בחומר. השאלה המעניינת היא: מה גרם ליקום לשחרר את הנִצרה של המפץ הגדול? אם רודולף שטיינר היה חי כיום, אני מאמין שהוא היה מגדיר זאת כפעולת רצון של היקום. האנרגיה האינסופית של הרִיק התחילה לארגן עצמה כחלקיקים בעלי מסה והעולם הפיזי החל להיווצר. ברגע שזה התחיל, נכנסו למשחק התפתחות ושינוי, וגם הסיפור האנושי התחיל להתגלגל. השאלה המשמעותית ביותר כרגע היא לאן.
בתמונה: ״החלל העמוק מאוד״ של האבל 2014 . טלסקופ החלל האבל פתח מצלמה לכיוון נקודה שחורה וקטנה בחלל: שם נגלו אינספור גלקסיות במרחקים של מיליוני עד מליארדי שנות אור, שכל אחת מכילה מיליארדי כוכבים. ועדיין, ביניהן ובתוכן יש בעיקר חלל.
(NASA, ESA, H. Teplitz and M. Rafelski (IPAC/Caltech), A. Koekemoer (STScI
