קרית אונו — ניו דלהי: תחילתה של ידידות מופלאה

קרית אונו — ניו דלהי: תחילתה של ידידות מופלאה

ההיי-טק ניישן מייצאת לעולם לא רק ידע מדעי, טכנולוגי או חקלאי. אסתר שחם, מורה למלאכות יד מבית הספר "בראשית" בקרית אונו, יצאה לשבוע בניו-דלהי, ללמד מן הידע המצטבר כאן, וללמוד שניתן להקים יוזמה חדשה בשלווה גדולה

כך הכול התחיל: בוקר אביבי אחד, בעודי מעיינת בגיליון 39 של עיתון אדם עולם, ומדור קטן דרושים מורים שובה את תשומת לבי: "בית הספר ההודי מזמין בחום אנשי חינוך שרוצים להגיע לכמה ימים ללוות את צוות המורים".

מיד צלצלתי לאיילת לוי אשכול, מפרסמת המודעה. איילת היא אם לארבעה ילדים המתחנכים בחינוך וולדורף, ששהתה בהודו שנתיים בשליחות עם בעלה, איש משרד הביטחון. היא גם הישראלית הראשונה שהייתה מעורבת בחניכת היוזמה בדלהי שהוקמה לפני כשלוש שנים .

כבר בשיחתנו הטלפונית נוצר חיבור מיידי. איילת שיתפה אותי בהיכרות שלה עם נמיטה,  מייסדת בית הספר האנתרופוסופי בניו דלהי. חלומה של נמיטה היה להביא את חינוך וולדורף לבירת הודו. היא פתחה גן ילדים אנתרופוסופי בתוך ביתה. עם הזמן, במימון משכורתו של בעלה, איש מכירות ממעמד הביניים שהיה מוכן לתמוך ללא תנאי בהגשמת החזון של זוגתו, הצליחה נמיטה להקים יוזמה מופלאה. כיום כולל בית הספר גן ילדים וכיתה אחת (משותפת לילדי א' ו-ב'). הסיפור נגע ללבי ומיד הבנתי שהשליחות קוראת לי מבפנים להגיע.

הקשר הראשוני עם נמיטה היה דרך מיילים. התכתבנו, וניסיתי להבין ממנה על אודות אופיים של בית הספר והקהילה, מהם הצרכים שלהם, ואילו דברים אני יכולה להעניק לה מהידע ומהניסיון שצברתי.

כמורה צעירה המלמדת בבית ספר וולדורף רק ארבע שנים, עלו בי ספקות איך אתמודד בהודו לבדי. איך אוכל להעביר את הידע בשפה האנגלית? הרי מעולם לא העברתי הרצאה או השתלמות אנתרופוסופית. עלו בי פחדים שאגיע לשם ואתקף בחרדה - בכל זאת יש גם חוויות פחות נעימות שאתה שומע על הודו... ויחד עם זאת, הקריאה להגיע אתגרה אותי. היה לי רצון אדיר לחלק איתם את האהבה הכי גדולה שלי למקצוע המלאכות בפרט, ולחינוך הזה בכלל  "זו כבר נקודת פתיחה טובה להתחיל איתה" אמרה לי איילת, שעודדה ודחפה ללא הרף, ועשתה עבורי את כל הסידורים האפשריים בהודו על מנת שיהיו לי התנאים הפיזיים לשהות שם באותו שבוע. את כרטיס הטיסה רכשתי בעצמי, ואילו שם זכיתי לאירוח מלא.

נחיתה רכה

המסע התחיל ב-12 בספטמבר. ב-2:30 בלילה אני נוחתת בדלהי. נמיטה מחכה בשדה התעופה ובידה שלט עם שמי, וחיוך גדול על השפתיים. אנחנו עולות על הרכב ומגיעות הישר לביתה. בית בשכונה של בני מעמד הביניים, דירה צנועה בקומה שלישית. הדירה חשוכה ונמיטה מובילה אותי אל חדר שהוכן במיוחד בשבילי. גיטרה תלויה על הקיר האחד, ארון בגדים בקיר השני, ומיטה במרכז החדר, מוצעת במצעים לבנים מכובסים. אני מניחה את המזוודה, החלון פתוח וריחות של אוויר דחוס בחוץ. ריחות של כבישים, חול ואדמה הם מהריחות העיקריים הזכורים לי מדלהי. אני נזכרת שאמרו לי להתמרח במשחה נגד יתושים ומיד עושה זאת, ואז נכנסת למיטה לתפוס מעט שינה לפני שהשחר יפציע.

בוקר. התעוררתי לקולות של מטבח. נמיטה וחמותה כבר היו עסוקות בבישול והכנת ארוחה, ושיוונשי (Shivanshi), בתה בת השמונה של נמיטה, שיחקה לבדה בשקט בחדרה. שיוונשי היא תלמידה בכיתה ב' בבית הספר ועל אף גילה הצעיר הייתה שותפה לתהליכים המשמעותיים ביותר של בית הספר, שהתחיל עוד כגן ילדים בחדרה שלה...

היה זה יום חג בהודו ולא התקיימו לימודים. ניצלנו את ההזדמנות ללכת ברגל ולבקר במבנה. בית הספר ממוקם בשכונה בה גרה נמיטה, מרחק של כעשר דקות הליכה מביתה. זהו מבנה קטן ויפה, צמוד קרקע, עם חצר גדולה שנבנתה במו ידיו של ראג'יש, איש צוות עם ידי זהב, שהכין מתקני טיפוס מעץ לילדים וגינת ירק מטופחת. שמו של בית הספר הוא 'אהרמבה' ופירושו התחלה. צחוק הגורל שגם בית הספר בו אני מלמדת בקרית אונו נקרא "בראשית".

נמיטה הזמינה את הצוות הקטן של הגננות ,ויצרה בינינו מפגש היכרות שבו נוכל לשוחח ואף להכין משהו בעבודת יד. צוות בית הספר הוא קטן ומצומצם, והורי בית הספר לוקחים חלק פעיל לא פחות מצוות המורים. בדומה לישראל, היוזמה קמה מתוך אימפולס של אנשים בודדים חדורי מוטיבציה, ותקציב מועט שמבוסס על כספי ההורים.

שיעור צבעי מים של נמיטה, כיתה ב'
כל הצילומים בכתבה: אסתר שחם

נמיטה שיתפה שהממשלה לא תומכת ביוזמה, ושהרשות המקומית רמזה לה שאם תיתן שוחד, בית הספר יקבל הכרה וסיוע. מסתבר שככה הדברים עובדים הרבה פעמים בהודו. פקידי הרשויות מוצפים בעבודה, ויש בירוקרטיה וסחבת. אם אתה לא בעל הון או אדם בעל השפעה, סיכויים קלושים שמישהו ידאג לטפל בבקשותיך השונות מול הרשויות. נמיטה, שהייתה אישה מאוד רוחנית וחדורת מטרה עוד מתחילת הדרך, סיפרה שסירבה בתוקף שבית הספר יפעל בחסדיו של פקיד שקיבל שוחד: "לא רציתי להכניס את האנרגיה הזו לבית ספר שמחנך למוסר וליושרה".

חומרים מערביים פוגשים ידיים הודיות 

החל מיומי השני בדלהי התחלנו לעבוד במרץ: נמיטה בנתה לנו לוח זמנים מהבוקר עד הצהריים, ופינתה לי חלל שבו אוכל לעבוד עם הצוות וההורים. הילדים היו שותפים סקרניים למתרחש ובאו בהפסקות להציץ בנעשה.

אמא ובת מהגן תופרות בובה ביחד

אשתף שאחת המלאכות האהובות שתפסו בבית הספר היא מלאכת הכנת הבובות. כיוצרת בסדנת "בובה קסומה" - העסק הקטן שהקמתי לפני כמה שנים  - הבאתי את רוח ההשראה ולימדתי אותם טכניקות ייחודיות ליצירת בובות אנתרופוסופיות. ההורים ביקשו להתנסות בחומרים בהם אני עובדת בארץ, ויצרנו בובות בהשראה הודית מסורתית. אמהות ישבו לסרוג חיות בצמר שהבאתי מהארץ, עם הוראות סריגה שהכנתי להן באנגלית. בהודו האמצעים החומריים דלים וישנה פשטות בחומר. הם עובדים עם מה שיש ושמחים בחלקם ויחד עם זאת היו סקרנים לנוכח העושר והאסתטיקה של החומרים שהבאתי אתי, כגון בדי קטיפה רכים, צמרים מיוחדים תוצרת אירופה, מסוריות ועצים מעובדים איתם אני מכינה מסרגות.

צוות בית הספר בדלהי היה צמא וסקרן להכיר את רזי החינוך ואת המלאכות היפות שיש לחינוך וולדורף להציע. הביקור שלי יצר מפגש אנושי בלתי-אמצעי להחלפה של ידע ורשמים. נתתי מהידע שלי כמורה למלאכה בבית ספר יסודי, לימדתי אותם שיטות עבודה ואיך אני מעבירה שיעור מלאכה. שיתפתי בקוריקולום השנתי של מלאכות היד, על איזה פרויקט אנחנו עובדים בכל שכבת גיל, ואף לימדתי טכניקות עבודה עם הילדים, בניית תהליכים ושיפור מיומנויות הידיים .

מעבר לעבודה שלי עם הצוות, הרביתי לצפות בשיעורים שמעבירה נמיטה בכיתה ב', ביניהם שיעור צבעי מים, שיעור חשבון ושיעור מוסיקה. הרוח האנתרופוסופית של בית הספר היא מובהקת. השיעורים מתנהלים בדקלומים, במעברים רכים, הילדים מקבלים יחס אישי והשיעור מועבר בצורה אמנותית להפליא. גם הריהוט של הגן והכיתה הוא וולדורפי: הצבעים, הבדים והחללים מעוצבים בסגנון המקומי ומשדרים הרבה שקט והרמוניה.

העבודה עם נמיטה ועם הצוות וההורים זרמה בהתנהלות האופיינית להודים ובכלל לאנשי המזרח: בצניעות ובפשטות. אלה אנשים מנומסים, לא בעלי חשיבות עצמית רבה מדי. בימים הראשונים שמעתי כל כך הרבה את המשפט: "Esther, you worry too much", ובתרגום חופשי לשפה המקומית: "תורידי הילוך". עוד בארץ אמרה לי איילת "את לא צריכה לחשוש שלא תספקי את הסחורה כי זה הודו, הם ישמחו בכל מה שתביאי להם". חווית הפשטות היא אחת החוויות החזקות ביותר שחרוטות בי מהמסע,  וההודים לימדו אותי שלא צריך הרבה כדי להיות מאושרים.

כשחזרתי משם הבנתי כמה אנו בני מזל בארץ, בזמינות ובנגישות שיש לנו לידע האנתרופוסופי. קיימים שפע של סמינרים עם מיטב המורים. בתי הספר ברובם משגשגים, ויש בנמצא ספרות בעברית, הזמינה למורים ללמוד ולהתפתח. נמיטה סיפרה שעל מנת לקבל הכשרה על בסיס קבוע, היא נוסעת מדי פעם להשתלמויות למורי וולדורף במזרח. כך - שבוע אחרי שנסעתי ארצה, היא טסה להשתלם בנפאל.

כאשר העבודה והשגרה היומיומית שלנו הופכות למובנות מאליהן - אין דרך טובה יותר מאשר לקחת את הרוויה הזו ולהשקות בה אחרים.

אני מזמינה מורים סקרנים נוספים ליצור אתי קשר ולהתעניין. יש כל כך הרבה מה לתת ולתמוך בנמיטה ובצוות שלה. נמיטה הפכה להיות קולגה. בית הספר שלה הוא בשבילי שלוחה רחוקה שאני עדיין ממשיכה לשמור איתה על קשר ולטפח אותה. אני יודעת שזרעתי שם זרעים, שבאחד הימים יצמחו ויניבו פירות. כולי תקווה שהמקום הזה ימשיך לגדול ולהתרחב.

נסעתי למסע התנדבותי ויצאתי מחוזקת. למדתי שנתינה היא אחד הדברים הכי חשובים בחברה האנושית. היא מצריכה לב פתוח, יכולת להתגבר על הפחדים של עצמך, ואמונה בכוחך לחולל שינוי.

נמיטה (משמאל) ואני

מצטרפים במבצע לעיתון הילדים אדם צעיר >>> לפרטים והזמנה

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

מתעניינים בחינוך וולדורף (אנתרופוסופי)?

הירשמו וקבלו מיד גישה ל-14 מאמרים נבחרים ממגזין אדם עולם!

בדיקה בדיקה!

הירשמו וקבלו מיד גישה ל-14 מאמרים נבחרים ממגזין אדם עולם!