רגע של עברית: על שבועות, שִבעון ושבת [איגרת 258]

מאת אבי בן צבי | בצילום: חגיגת שבועות בבית ספר ולדורף החדש במצובה

מועדו של חג השבועות הוא שבעה שבועות ויום אחד ממחרתו של חג-הפסח הראשון (כלומר, מהיום הראשון של חול המועד). המילה שבוע טבועה בשמו של החג הזה, אבל הוא החג היחידי מבין חגי העלייה לרגל שלא נמשך שבוע ימים. המקור של המילה שבוע הוא כמובן במספר שבע, שהרי בשבוע יש שבעה ימים. כמו כן, במילה שבוע אנו שומעים מחזוריות, שכן השבוע בן שבעת הימים שב אלינו בהתמדה, ובכך בונה את מחזור חיינו. שם הפועל "לשוב" בא מהשורש ש-ו-ב, הקשור לחזרה ולמנוחה. אם אכן קיים קשר בין המילים "שוב" ו"שבע", משתמע שכבר במספר שבע מרומזת המחזוריות, ולא רק במושג של שבוע. אפשר להסיק מכאן, שהמושג של שבוע בעצם התפתח בד-בבד עם המספר שבע, והוא לא נגזרת שהתקבלה מאוחר יותר. הדבר עשוי לתת תשובה מסוימת לשאלה אם המחזור של שבעה ימים הוא מחזור טבעי בחיינו או לא. על שאלה זו נטוש ויכוח, ויש מי שנותן הוכחה אסטרונומית לטענה, שמחזור זה אינו רק מוסכמה שגברה על מחזורים אחרים לספירת הימים שהתקיימו בהיסטוריה, אלא ישנה סיבה טבעית לניצחונו. הסיבה הטבעית הזאת היא הפולסים המגנטיים המגיעים מהשמש, שהמחזור שלהם הוא שישה ימים ושלושת רבעי היום. מחזור זה פועל על השדה המגנטי של כדור הארץ, שגם אנו מושפעים ממנו.

באנתרופוסופיה ידועים המחזורים בני שבע השנים בחיי האדם, הקרויים בפי רוב ובאופן מוטעה "שביעונים". האקדמיה ללשון העברית גורסת שהמונח שביעון לתקופה בת שבע שנים אינו מדויק מבחינה דקדוקית (כי כמו עשירון, הוא מייצג חלק משלם), ומוטב שִבעון. האקדמיה גם הביאה מונח מדויק, הקיים במקורותינו, והוא "שַבַּת שנים". בצירוף הזה, המילה שבת באה במובן של שבע. כמובן, הצירוף "שבת שנים" מסורבל מכדי שנשתמש בו באופן שגרתי. מכל מקום, אנו רואים שבטקסט המקראי משמעויות המילים שבע, שבוע ושבת מתמזגות זו בזו. התופעה הזאת אינה מיוחדת ללשון המקרא. גם במונח המקובל כיום, "שבוע ימים" (414 אלף מופעים בגוגל), המילה שבוע שבה ומקבלת את המשמעות של המספר שבע, כפי שאולי גם המספר שבע השתמע מלכתחילה גם כשבוע.

פורסם לראשונה באדם עולם גיליון 15.