לפני שש עשרה שנים, ישבתי עם פראשקטי, במסעדה הודית בפרדס חנה. בעוד יומיים היא תטוס לקנדה ללמוד אצל אחד המורים הרוחניים הגדולים, ותשאיר אותי כאן, בצפון, עם אווירת המתח שאפיינה כל כך את סתיו 2000. "תגידי לי", אני שואלת אותה, "לאן עוד יש לך להתפתח? את כבר כל כך מודעת, אולי תישארי?" שתינו בוכות ...
רוצים להמשיך לקרוא?
הכניסה למנויים לכתב-העת אדם עולם