רוע ואהבה בהתפתחות האני על רקע ההיסטוריה של המלחמות

נשאלת השאלה – איך אסון בסדר גודל כזה יכול להיות חלק בהתפתחות? וגם – האם זה לא ניסיון אנושי למזער את חוסר האונים אל מול המציאות הקשה? 

אלו שאלות רציניות על היחס בין מה שאנו עוברים בחיים ובנפש לבין נקודת המבט הרוחנית, שאלות הקשורות ליכולתנו לתפקד וליצור את חיינו. המוות, המחלה, האסון והמלחמה הם אירועים מהם אנחנו מנסים להימנע, אך הם חלק בלתי נמנע מחיינו. איך אפשר להבין את התקופה שאנו עוברים בראייה רחבה יותר, ולפתח כוחות שיאפשרו לנו להתמודד איתה?

נתחיל בהתבוננות על מצבנו בישראל: מלחמת העצמאות, מלחמת סיני, מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפור, מלחמת לבנון הראשונה, המערכה ברצועת הביטחון, מלחמת לבנון השנייה, מלחמת חרבות הברזל – תשע מערכות שמוגדרות כמלחמות ישראל. מבצע ליטני, מבצע ענבי זעם, מבצע עופרת יצוקה, מבצע צוק איתן, מבצע שומר החומות – חמש מערכות צבאיות שמוגדרות כמבצעים. כל אלה מתרחשות בתוך מערכה ביטחונית בלתי פוסקת שישראל נמצאת בה. זוהי היסטוריה מלחמתית שנמשכת מסוף מלחמת העולם השנייה עד ימינו, והיא ייחודית לישראל, מעוררת השתאות, מעוררת אימה.

איך התופעה הזאת עומדת בהקשר למלחמות העולם ולהתפתחות התודעה במאות ה-20 וה-21?

מדינת ישראל קיבלה את עצמאותה באמצע המאה ה-20, ודרך היסטוריית המלחמות שלה אפשר לראות את התהליך המוביל לעבר "מלחמת העולם השלישית". את נקודת המפנה אפשר לראות במלחמת יום כיפור, שהיא המלחמה ה"נורמלית" האחרונה של ישראל, מלחמה שמתנהלת בין מדינות. מאז עברה ישראל, וגם שאר העולם, לסוג אחר של מלחמה – מלחמה עם ארגוני טרור. ישראל והעולם עומדים מול תופעה חדשה זו של רוע המאיימת על הסדר הקיים. 

למעשה, מאז מלחמת השחרור, שהייתה המלחמה הראשונה הגדולה לאחר מלחמת העולם השנייה, כל כמה שנים אנו יורדים מדרגה בתהליך המוביל אותנו עוד צעד לעבר "מלחמת העולם השלישית". המאפיינים של מלחמה זו נראים בשטח: התמוטטות המדינות, עלייה של רודנים מסוגים שונים, ארגונים פונדמנטליסטיים-טרוריסטיים למיניהם, המשתלטים על המדינות והופכים אותן לכלי שרת שלהם, ומלחמה טכנולוגית-טרוריסטית מתמשכת. הכיוון הוא של אובדן הסדר הקיים לתוך מלחמת הישרדות, והטעיות אינסופיות המשקפות ניסיון ליצור סדר מדומה חדש, שמאחוריו נמצא בעצם העיקרון "אדם לאדם זאב".

אני מציין את האירועים בישראל כהכנה ל"מלחמת העולם השלישית" מפני שזה נותן הקשר רחב ועולמי לאירועים שאנו נמצאים בהם. מהו ארגון טרור פונדמנטליסטי? זהו ארגון בעל מאפיינים דתיים, עם שאיפה לשליטה רוחנית כלל עולמית ולא רק שחרור מדינה ואדמה. זהו ארגון שלא פועל לפי כללים בין-לאומיים וכללי משפט, וצורת פעילותו אנרכיסטית-היררכית – הרעיון בו כל כך בהיר ומלא מוטיבציה, שהוא עומד מעל הכול, וכל אחד יכול לפעול מתוכו, גם ללא פקודה; יחד עם זה, הארגון עובד בצורה דיקטטורית שלעומד בראשו יש סמכות מוחלטת. לחייהם של אנשי הארגון ערך פּחוּת מערכם של הרעיון והמטרה, וכך כמובן גם לאנשים האחרים הנפגעים. 

כהכנה ל"מלחמת העולם השלישית" אנו רואים את האמונה שבכוח וטכנולוגיה אפשר למגר את הטרור לחלוטין. הטרור הפונדמנטליסטי הוא כבר בעל כוח רוחני ישותי. הוא לא ניתן באמת להכרעה מוחלטת בצורה שאיננה רוחנית. הנביאים של אמצע המאה ואילך – הפילוסופים, הסופרים, האמנים – כבר יצרו מיתולוגיות נבואיות בהקשר הזה, כדוגמת שר הטבעות, הסרטים של מיאזאקי (Hayao Miyazaki), אווטאר: כַּשָּף האוויר האחרון, ויצירות רבות אחרות. הם ידעו שהמאבק הוא רוחני ולא רק בשדה המלחמה. אנו נמצאים בתקופה הרת גורל מהבחינה הזאת. 

כחלק ממאבק זה אנו רואים את התפתחותה של התרבות האגואיסטית-מטריאליסטית-טכנולוגית, שאת כל הזרעים שלה אפשר למצוא כבר בסוף המאה ה-19. המאה ה-20 הביאה איתה התפתחות טכנולוגית בסדר גודל חדש, ובתחילת המאה ה-21 הפכה כבר הטכנולוגיה לשָליטה מוחלטת בחיינו. המלחמות היוו זרז בלתי רגיל להתפתחות התרבות הטכנולוגית: 

מלחמת העולם הראשונה 1914-17: המלחמה הטכנולוגית הראשונה – מטוסים, אוניות, טנקים, תותחים, גז; הכול עדיין ברמה פרימיטיבית מסוימת. מלחמה בין מדינות, שבה 16.5 מיליון הרוגים, מתוכם 40% אזרחים. 

מלחמת העולם השנייה 1939-45: מתרחשת התפתחות טכנולוגית עצומה, אך המלחמה עדיין בין מדינות. הנאציזם כארגון טרור פונדמנטליסטי משתלט על גרמניה, וכבר נעזר בטכנולוגיה להשמדה המונית. שדה קטל עצום שמקיף כמעט את כל העולם. המלחמה נגמרת במופע הטכנולוגי הגדול של פצצת האטום. כ-80 מיליון הרוגים, רובם אזרחים. רק 21–22 שנים בין מלחמת העולם הראשונה לשנייה – איזו "התפתחות".

לקראת "מלחמת העולם השלישית": 11 בספטמבר 2001, אסון התאומים. אפשר לראות זאת כהתחלה מסוימת למלחמה המתפתחת, מלחמה שהיא כבר לא בין מדינות. 56 שנה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, אנו חוזים במערכה חדשה הנפתחת בפנינו. ה-7.10.2023 הוא עוד תאריך משמעותי במהלך זה. 22 שנה לאחר אסון התאומים, ישראל נמצאת במרכז התרחשות של איום ממשי על התרבות האנושית. כגודל השעה, כך גודל הרעה; וכך אף גודל האחריות המוטלת על כתפינו. 

מצידה האחד של מלחמת העולם זו עומדת התפתחות טכנולוגית מואצת שמשנה את חיינו מרגע לרגע – מיַנְקוּת אנו מחוברים למסכים, השימוש בבינה המלאכותית מתרחב במהירות – כל זה הופך למכשיר בידיים אגואיסטיות המשמידות את החיים בלחיצת כפתור. קִדמה מדעית-טכנולוגית זו ששינתה את חיינו לבלי היכר, הולידה צל כבד של חוסר מוסריות רב-מערכתי בכל תחומי חיינו. מצידה השני של המלחמה – טרור דיקטטורי-פונדמנטליסטי שתלטן. אלה שני צדדים שונים היוצרים את אותו מטבע בהתפתחות קארמתית הדדית; והחיים האנושיים המתפתחים ביניהם נמצאים בסכנה אמיתית.

ואנחנו לאן מול כל זה? 

מול כל אלה עומדת תרבות ה'אני' הרוחנית החדשה, המנסה להתמודד עם אתגרי התקופה הקריטית בה אנו נמצאים. על פי מדע הרוח האנתרופוסופי, בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 נגמרה תקופת הקאלי יוגה שנמשכה חמשת אלפים שנה. הקאלי יוגה הייתה תקופה שבה הקשר הישיר של האנושות עם הרוח הלך והחשיך. הַחְשָׁכָה זו אִפשרה את היווצרותה של תרבות אנושית שמטרתה פיתוח של אני עצמאי ומודע, היכול לחזור לקשר יוצר עם הרוחי, מתוך אינדיווידואליות עצמאית.

מהרגע שהוכרז בסוף המאה ה-19 שאלוהים מת, עומדת השאלה הרת הגורל – האם האלוהות יכולה להיוולד מתוך עצמיותו המודעת של האדם ולהובילו בחזרה לגורלו הרוחני?

בפני האנושות ניצבת הבחירה החופשית: האם לנווט את חייה בחזרה אל הרוח, או לנווטם לכיוון אחר שאת תוצאותיו קשה לצפות?

אי אפשר להמעיט בחשיבותה של אותה בחירה, העומדת בפני העולם, ובפני כל 'אני'. ואי אפשר להמעיט בחשיבותם של כל המכשולים העומדים בפני האנושות והאדם מלעשות את אותה בחירה. כל מה שאנו רואים סביבנו הוא כמו תפאורה לאותה דרמה גדולה בליבו וברוחו של האדם. 

מסוף המאה ה-19 אנו מגיעים לתקופת מיכאל החדשה. מיכאל נלחם בדרקון. האינטליגנציה הקוסמית-רוחנית מנסה ליצור לעצמה שפה ודרך חדשה בלב האדם, על מנת לעזור וליצור גשר חדש לרוח, לעזור לנו בדרמה הגדולה של האני והעולם. למן אותה תקופה אנו רואים את המטריאליזם הולך ומעמיק את אחיזתו בנפש האדם. התקופה יוצרת אגואיזם הולך וגובר, עד כדי העמדת כל החיים האנושיים בסכנה קיומית. בתהליך הזה כל נפש עומדת מול כוחות קשים ביותר בתוך עצמה, וחייבת ליצור בסיס פנימי חדש כדי ליצור את דרכה מחדש לרוח. 

זהו תהליך של ריפוי נפשי, חניכה רוחנית, ויצירת בסיס רוחני בכל תחומי החיים השונים. הקהילה האנושית כולה על כל ענפיה נפלה למטריאליזם האגואיסטי. הנפש האנושית חייבת ליצור בסיס רוחני חדש, על מנת להצליח באתגר עצום זה. 

אנו יודעים שבתקופתנו האנושות חוצה את הסף. המגע עם הרוח הופך פעם נוספת לאפשרי בעבורנו, אך הוא מביא לאינספור הטעיות וכישלונות בנפש האנושית. כל העבר שלנו עולה בתוכנו, בצורה שמנסה להחזיר אותנו לאחור. כדי להיות מסוגלים לעמוד בחציית סף זו, אנו צריכים להכיר מחדש את החוקיות הרוחנית, את הישויות העוזרות ואת אלו המטעות; עולם חדש ולא מוכר נפתח בפנינו, ואנו צריכים לפתח בו חוש התמצאות חדש. 

זהו תהליך של ריפוי, חניכה ויצירה. הריפוי החדש הוא הכרחי לחלוטין בתקופתנו, שבה נוצרו אינספור צורות של ריפוי ומודעות. מול המלחמה, הקונפליקט, האגואיזם והפונדמנטליזם, הולכת ונוצרת תרבות ריפוי ואהבה חדשים. כך היינו עדים במהלך המאה ה-20 גם לתרבות אדם חדשה ההולכת ומתהווה. 

לאנתרופוסופיה המלווה אותנו לאורך כל התקופה הזאת תפקיד חשוב ביותר בהבנה והכוונת התהליך שבו אנו נמצאים – בעיצומו של תהליך דרמטי ביותר על גורל האנושות. המהלך שהתחיל בתחילת המאה ה-20 מתעצם מאוד עם הכניסה למאה ה-21. האם האנושות תצליח ליצור תרבות רוחנית-מוסרית חדשה, שיכולה להתמודד עם אתגרי הרוע של התקופה, המאיימים בצורה ממשית על גורל האנושות? 

במערכה זו, בה במישור החיצוני התרבות החומרנית-הטכנולוגית-האגואיסטית ניצבת אל מול הפונדמנטליזם-הדתי והטרוריסטי – שני הצדדים שמציפים כיום את כדור הארץ ומעודדים האחד את גדילתו של האחר – האנושות כישות מתפתחת מגיעה לרגע אמת של שאלת יכולתה להמשיך, פנימית וחיצונית.

לתרבות רוחנית מוסרית חדשה תפקיד מכריע במערכה זו. 

אנו נמצאים בפתחו של עולם חדש שבו הרוע והרוחני-אנושי מתמודדים ישירות האחד מול השני. כוחו של הרוחני החדש הוא באהבתנו המודעת, המתגברת על הרוע העצמי ומחברת אותנו מחדש עם רוחניות העולם. הרוחני החדש נמצא בשלבים התפתחותיים ראשוניים ביותר – עדיין במצב נבטי ראשוני, חשוף לכל פגע – וייקח זמן עד שיוכל לעמוד איתן ברוחות ההווה הסוערות; אך צריך לפתחו בכל צורה ודרך, כי בו נמצא עתידנו. 

לנו בישראל מציאות מיוחדת אינטנסיבית וקשה ביותר. יחד עם זאת, אנחנו רואים שהמציאות הזאת יוצרת ערנות והכרחיות ליצירת תרבות אדם חדשה. זהו גורל מיוחד שנפל בחלקנו – להיות פה בזמן הזה. 

צריך לזכור שמבחינה רוחנית, מאחורי כל מחלה עומד הריפוי, גם אם מהצד השני של הסף. בדומה, מאחורי כל מלחמה עומד הרצון להסדיר את הגורל והקארמה, וליצור מצב של שלום – "שלֵם חדש". מאחורי כל רוע עומד הרצון לאהבה – רצונם של הפוגע והנפגע גם יחד. 

הטוב תמיד נמדד, בכל תקופה ותקופה, ביכולתו להתגבר על אתגרי הרוע שלה ולהוביל להתפתחות, אך בזמן זה בו אנו נמצאים, כשהאנושות עומדת מול עצמה ומול הבחירה החופשית של כל אחד ואחת, נקודת ההכרעה לגבי גורל האנושות היא שברירית וקריטית ביותר, ותוצאתה של אותה הכרעה אינה ברורה מאליה, כמה שהדבר מטריד מכל הבחינות. האדם חייב לעשות את הבחירה החופשית אל עבר הרוח, ללא קשר למה שקורה סביבו בעולם. הבחירה מתרחשת בלב כל אדם, פעמים רבות ברגעים קשים ביותר; ויחד עם זאת, כל התגלות פנימית של האלוהי החדש באדם יוצרת עבור האנושות גשר לעבר יסוד אהבה חדש המתגבר על הרוע, ואף מאפשרת בניית קהילה מודעת המיוסדת מתוך הרוח.

אין תמיד נחמה, אך יש חסד בכוונה ליצור מציאות טובה יותר, כל אחד בעולמו ובעולם המשותף שלנו. אי אפשר להיות נאיביים ולהמעיט בחשיבותו של האתגר העצום העומד בפני כל אדם ובפני העולם שלנו בזמן זה. אנו חייבים להיות נחושים, אמיצים ומלאי תקווה ביכולתנו לחצות את הסף הזה שבו אנו נמצאים, וליצור מציאות רוחנית חדשה היכולה להוביל את האנושות לעבר העתיד האמיתי שלה. 

הרוע נמצא בהתפתחות מואצת, אך מולו חייבת לעמוד אנושות מודעת, המחויבת לאהבה וליצירה. נקווה שנעמוד באתגר גדול זה. רק החיבור המודע לרוח יוכל לעזור לנו בכך.

- - -

יעקב ארנן ממייסדי קיבוץ הרדוף ו"סופיה לתרבות אדם חדשה" – תיאטרון המילה, מרכז הסמינרים ושער לאדם.