רועי, בן שלוש וחצי, הוא ילד חמוד להפליא. יש לו תלתלים שחורים, עיניים שחורות מקושטות בריסים ארוכים, לחיים עגלגלות ופה מתוק. הוא מסביר בצורה ברורה את מחשבותיו ורגשותיו וגם את דרישותיו, לכל מי שמעוניין לשמוע.
ההורים, נטע ודניאל, השקיעו זמן וממון רבים עד שהצליחו להביא אותו לעולם בעזרת אֵם פונדקאית. הוא היה עד עכשיו בחינוך ביתי ברוח האנתרופוסופיה, ומדי פעם נפגש עם כמה ילדים שגם הם בחינוך דומה לשלו. ההורים מרגישים שקשה להם לתת אמון בגננות שהן יצליחו לראות את רועי באופן הנכון ולהיענות לכל צרכיו, כפי שהם עצמם עשו בבית מאז שנולד. התחושה הזאת עוברת לרועי, כי ככה זה: גם אם ננסה להסתיר אותם – ילדינו יודעים את רגשותינו האמיתיים, ולכן, ממש לא ברור לו למה הוא צריך להיפרד מהוריו וללכת לגן.
בכל בוקר, כשאבא או אמא מנסים להשאיר אותו בגן, הפה המתוק שלו
זועק זעקות אימים ועיניו זולגות דמעות שמרטיבות את ריסיו היפים. שני ההורים חשים שעכשיו זה הזמן הנכון למשפחה להתארגן באופן שבו רועי בגן בשעות הבוקר, מכיר חברים חדשים ומתנסה בהרפתקאות חדשות, ואילו ההורים פנויים כדי
לעבוד וללמוד.
הגננת הבטיחה להם שתהיה פרידה הדרגתית, עד שרועי יסתגל, וש"אחרי החגים" הוא כבר יישאר בגן יום שלם – אבל בינתיים הצליחו למשוך רק עד ארוחת הבוקר. כשמביאים אותו לגן, הוא נרגע מבכיו לאחר כעשר דקות, משחק קצת – ואז נזכר שוב בגעגועיו.
התבוננות אוהבת
הקארמה שלי (מותר להשתמש כאן במילה הזאת, נכון?) הובילה אותי במשך מחצית חיי הראשונה לטפל בילדים, ובמחצית השנייה להשתמש בידע – שאני ממשיכה ואוספת עד היום – כדי לטפל בהורים. גיליתי שלעתים קרובות, בזכות ילד ש"עושה בעיות" ההורים מגיעים לטיפול, ומגלים דווקא על עצמם דברים מהותיים שמאפשרים להם התפתחות אישית. יותר מזה: נראה שתמיד הילדים משקפים לנו את הסדקים שבנפשנו, ונענים באהבה עצומה כשאנחנו מצליחים לטפל בעצמנו.
מסע הריפוי של נטע ודניאל, הוריו של רועי, התחיל בכך שהגיעו לבקש כלים לניהול המשבר. בעצם, הם כבר השתמשו ב"כלים" כגון חיזוקים חיוביים, עידוד, הבטחות ואפילו שוחד (אם תישאר בגן כל היום, כשנאסוף אותך נלך לקנות פלאפל ונמשיך לגן השעשועים הגדול!). אבל ההצעות הנדיבות רק חיזקו ברועי את התחושה שהוא מאכזב אותם.
ההורים מצידם התנדנדו בין הכָלה והבנה מושלמת לבין תחושה שהם עומדים להתפוצץ מרוב תסכול. דניאל סיפר שגם הוא היה ככה עד כיתה א' בערך: מתקשה בפרידות, ונשאר במצב רוח זועף כששוב נפגש עם הוריו. נטע אמרה שהוריה היו קרים ומרוחקים, והיא ממש דואגת שרועי יחשוב שגם היא אמא כזאת שלא אכפת לה.
בתהליך המשותף הבַנו שרועי בעצם נענה לצורך בלתי מבוטא של הוריו להיות הורים מושלמים. לא כדי להתרברב, אלא באמת כסוג של תיקון והגשמה עצמית. בעצם, גם להורים וגם לרועי יש רצון טיפה להתרחק – כדי לחוות חוויות נפרדוֹת ולהיפגש שוב בשמחה, אך גם הם וגם הוא חוששים מהמרחק ומהפרידה.
בדקנו יחד מה רועי באמת-באמת צריך. השתמשנו בטכניקה שאנו מכנים "התבוננות אוהבת", כדי לבדוק ללא שיפוטיות את הנושאים הבסיסיים ביותר בחיי הילד: תזונה, שינה, ניקיון, תנועה, איזון, ביטחון פיזי ונפשי, אהבה, אכפתיות, תחושה שרואים אותו, תחושה של מסוגלות, תחושת ערך עצמי, יכולת לווסת את עצמו ועוד.
ההורים התפלאו לגלות שהגן הוא בעצם רק סימפטום לקשיים שאִפיינו את היחסים שלהם עם רועי, ושהתחושה שלהם שעד עכשיו הם נתנו לו ילדוּת מושלמת, אינה מדויקת.
התברר להם, לדוגמה, שהתזונה של רועי מבוססת בעיקר על פירות – שזה אכן בריא במידה, אבל חסרים לו מרכיבים תזונתיים נוספים. הסיבה הייתה שאף אחד מההורים לא רצה להסתכן בכך שרועי יהיה רעב, ולכן האכילו אותו ביד רחבה רק במה שממש טעים לו. גילינו גם שרועי ישן די מעט בלילה, כי באמצע הלילה הוא עובר למיטת ההורים, ומתהפך מתוך שינה בלי הרף. זה עבד בסדר כשאפשר היה לקום מאוחר יחד עם ההורים שעבדו בבית – אבל עכשיו, כשהוא נאלץ לקום מוקדם לגן, הוא פשוט עייף.
שמנו לב ששני ההורים לא סומכים עליו שהוא יצליח לבקש עזרה מהגננות או ליצור חברויות עם הילדים בלי התיווך והעידוד שלהם.
היה משמח לגלות שרועי בהחלט חש שרואים ושומעים אותו ורגישים לבקשותיו, אבל נטע העלתה את השאלה אם לפעמים הוא מרגיש שהוא חייב "לעשות הצגת פרידה" כדי לספק לה את ההרגשה שהוא מאוד יתגעגע אליה, ושהיא אמא חמה ולא מזניחה כפי שהיו הוריה.
חלק מהתובנות עלו כאשר ההורים, כל אחד בנפרד, לפני שנרדם, דמיין את רועי. הם ממש הצליחו לראות באופן תמונתי את הבן החמוד הזה, ולקבל תחושה ברורה מה נכון עבורו
תמונת לילה
חלק מהתובנות עלו כאשר ההורים, כל אחד בנפרד, לפני שנרדם, דמיין את רועי. הם ממש הצליחו לראות באופן תמונתי את הבן החמוד הזה, ולקבל תחושה ברורה מה נכון עבורו. הם הבינו את הנתיב ההתפתחותי שרועי מזמֵן להם – אם ישכילו לקחת אחריות על החינוך שלו ולהפחית את החרדה שיצטיירו בעיניו כאנשים קרים ואכזריים. הם גם הבינו שאין צורך להיות מושלמים. שרועי צריך ללמוד יחסים הדדיים ודיאלוגיים, שבהם ההורים מכבדים ואוהבים אותו, והוא מבטא את אהבתו אליהם ללא צרחות ובכי; וגם, קלטו להפתעתם, שהוא מסוגל ונהנה לפתח קשרים נעימים וטובים עם ילדים ומבוגרים אחרים.
ההורים נפגשו עם הגננות והצליחו לראות בהן שותפות למסע, ולא מי שמאיימות על הקשרים
שבתוך המשפחה.
כשדניאל אמר שכאילו קרה קסם ולאט לאט רועי משחרר אותם בקלות רבה יותר ולמשך זמן ארוך יותר, אמרתי שאני מאוד שמחה, אבל לא מופתעת, כי לפעמים משהו מתרחש בעולמות גבוהים, ומשפחה שזקוקה לריפוי ומחפשת אותו בכנות, אכן מצליחה לחולל אותו.