שאלות מטרידות: אתגרי האנושות ופרדיגמות העצמיות [איגרת 165]

הפעיל החברתי ואיש קיבוץ הרדוף ראובן שליב פרסם לאחרונה את ספרו השני, "העצמיות המשלבת – להיות אינדיבידואל חברתי", המוגדר על ידי מומחים כפריצת דרך בתחום טיפוח תרבות האדם והקהילה. בסדרת מאמרים, שיתפרסמו כאן מעת לעת, אנו נציג נושאים נבחרים מתוך הספר, לתועלת ציבור קוראי האיגרת.

שלוש הפרדיגמות של העצמיות 

בביטוי "פרדיגמה של עצמיות" אני מתכוון לאופן הטיפוסי שבו אנו חווים את עצמנו - חושבים על עצמנו, מרגישים את עצמנו, בונים יחסים עם אחרים ופועלים "מתוך עצמנו". מתוך אינספור הגוונים של חוויות, מחשבות, שאיפות ודפוסי-יחסים הקשורים בנושא, מסתמנים שלושה כיוונים מרכזיים:

הראשון בנוי על החוויה והמחשבה שאנו נפרדים מהזולת. זו הפרדיגמה המעניקה לנו את הייחודיות שלנו,"העצמיות הנפרדת". השני בנוי על החוויה והחשיבה שאנו מהווים חלק משלם, מרכיב בשלמות קבוצתית או אף אוניברסלית. זהו היסוד לנטיותינו החברתיות – "העצמיות השייכותית". הפרדיגמה החדשה של עצמיות אנושית צומחת מהקודמות, משלבת ביניהן באופן דינמי ומתפתחת מעבר להן. זוהי העצמיות המשלבת. 

שלושת האתגרים של האנושות 

התקופה הנוכחית מכרעת לעתיד האנושות. האתגרים בדרכנו לעתיד מוכרים לכל:

  • פיתוח כלכלה בת-קיימא: האם נצליח לשמור על האיזון בין המשאבים הטבעיים לצורכי האוכלוסייה האנושית הגדלה?
  • השגת שלום עלי אדמות: האם נתקדם לשלום והרמוניה גוברים, או שנידרדר לסכסוכים ומלחמות הרסניים יותר ויותר?
  • טיפוח החופש הפנימי של האדם וחידוש המשמעות הרוחנית: האם נחיה בתחושת משמעות לחיינו? הנוכל לכוון אותם לפי ערכינו ולחוש שלבחירותינו ומעשינו יש השפעה?

אנו נקראים לרפא את יחסינו עם הטבע, עם אחינו בני האדם ועם עולם הרוח. השלושה תלויים ומשפיעים הדדית. לנוכח גודל המשימה, אנו עלולים ליפול לתחושת חוסר אונים. אך לתקופתנו איכות נוספת: יכולתם של יחידים להשמיע קול, לנקוט עמדה ולהשפיע - יותר מאי-פעם בהיסטוריה. אנשים פשוטים מתאגדים מרצונם ומשפיעים על מאורעות עולמיים.

מה שיכריע לאן תיטה כף המאזניים, בסיכונים ובהזדמנויות שבפניהם תעמוד האנושות, יהיה האופן שבו יפעל כל אחד מאיתנו והמידה שבה נצליח להתגבר על אינטרסים והבדלים אישיים וקבוצתיים וליצור סינרגיה שתטה את הכף לכיוון מקדם-החיים.

כדי ליצור את השינויים הנחוצים מול שלושת האתגרים, דרושות דרכי פעולה מגוונות. עם זאת, מתלותם ההדדית נובע קיומו של חוט מקשר או מחווה בסיסית שעשויים לאגד אותן וליצור כוח שינוי חזק ומגובש יותר. העצמיות המשלבת מבקשת להגשים חוט-מחבר שכזה.

פרדיגמות העצמיות ואתגרי האנושות בזמננו

התרבות המערבית-המודרנית מוכוונת במידה מכרעת על ידי הפרדיגמה הנפרדת, אם כי במצבים מיוחדים אנו "מאבדים את עצמנו" והופכים ל"כבשים בעדר" או "ברגים במכונה". לדומיננטיות זו יש השפעות עצומות: על האופן שבו אנו מתייחסים לעצמנו וקובעים מטרות בחיים, על תחומי תרבות שונים, על היחסים החברתיים המקובלים, על הכלכלה ועל דפוסים ארגוניים וקהילתיים. בהמשך הדרך נראה כי שלושת האתגרים המרכזיים שתוארו מקודם קשורים באופן הדוק – כל אחד בדרכו – לדומיננטיות של הפרדיגמות הראשונות. מה שנחוץ כיום הוא טיפוח וחיזוק של הפרדיגמה השלישית.

קבוצות ויוזמות חברתיות רבות צמחו על רקע חוסר הנחת ביחס למגמות תרבותיות מרכזיות ולגבי אופני ההתנהלות המובילים בחברה ובממשל. המחאה של קיץ 2011, ורבות מהתנועות החברתיות שקמו בעקבותיה, מעידות על כך. יחד עם זאת, רבים מאד מהמאמצים לשינוי כושלים תוך זמן קצר ביותר. אחרים נתקלים בקשיים פנימיים גדולים של הקבוצות השואפות לשינוי.

אחד הגורמים המרכזיים לכישלונות אלה הוא חוסר הכרה מספקת של דרכי ההשפעה של הפרדיגמות המתוארות וחוסר הערכה מספקת של עוצמת השפעתן. ללא הכרה כזו ושינוי פנימי בחוויית העצמיות ובחשיבה הנובעת ממנה, ננציח שלא ברצוננו דפוסים המשרתים את מה שאנו שואפים לשנות. חסרה גם היכרות יסודית יותר עם כלים זמינים לשינוי הדפוסים שהורגלנו בהם. בסדרת המאמרים באיגרת נראה את פוריותה של ההבחנה שתוארה לתחומי פעילות אנושיים שונים.

ראובן שליב

דיגמות,

מצטרפים במבצע לעיתון הילדים אדם צעיר >>> לפרטים והזמנה

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*