הוצאת אדם עולם אנתרופוסופיה וחינוך וולדורף בישראל
את הביטוי "חינוך הוא מנוף לשינוי חברתי" טבע רודולף שטיינר, לפני כ-100 שנה, בעת היווסדו של בית ספר ולדורף הראשון בשטוטגרט אשר בגרמניה. הרעיון החינוכי של שטיינר מבוסס על עיקרון התפתחות הילד מתוך ידע האדם האנתרופוסופי, ולצורך העניין, האקסיומה הראשונה שיש לקבל היא שכֹל אדם באשר הוא, הינו ישות מתפתחת. אנחנו אמנם גדלים, לומדים ומתפתחים ממילא, אך יחד עם זאת, על מנת שנתפתח ברבות הימים לבני אדם בוגרים בעלי חשיבה חופשית, אמפתיה, יוזמה ותרומה לקהילה, עלינו לקבל את המזון הגופני, הנפשי והרוחני הראוי בכל אחד משלבי ההתפתחות שלנו. אקסיומה שנייה היא שהאדם מתפתח בשבעונים, כלומר, כל שבע שנים (בערך) נולדת בו איכות חדשה ושונה, ועל כן הוא זקוק ל"מזון" מותאם.
חיקוי לחופש
מה מהותו של השביעון הראשון בגילאי 0–7? מהותו היא חיקוי. הילד והילדה לומדים מתוך חיקוי. הם מחקים בכל מקרה, השאלה היא מה הם יחקו. בשבעון הראשון החינוך אינו קשור למה שאני כמבוגר אומר לילד לעשות, אלא לאיזה אדם אני ואיזו דמות אני מהווה עבורו. האם אני ראוי לחיקוי?
חינוך הוא הרי התחנכות, וכעת נוצר כאן משהו מעניין: הילדה מחקה אותנו, ואט-אט הטבע שלה, האופי שהיא רוכשת לעצמה, האופן בו היא מגיבה לעולם, חושבת על דברים, פועלת בעולם – כל זה קשור הדוקות לאופן בו היא מחקה את סביבתה הקרובה, עד כדי כך שבעצם הילדה אינה חופשייה! האופן בו היא פועלת בעולם הוא תוצר ישיר של ה"מניפולציות" שהופעלו עליה במודע או שלא במודע בתקופת ילדותה המוקדמת. ג'ון ב. ווטסון, אבי הביהביוריזם, אמר שאם יתנו לו 12 ילדים הוא יוכל להפוך כל אחד מהם למה שיבקשו מראש. ווטסון צדק – ברמה מסוימת, ניתן "לתכנת" ילדים להיות מה שאנו כחברה זקוקים שיהיו. אך כמובן, אפשר גם אחרת; ובעצם, במידה וניתן לילד מזון גופני, נפשי ורוחני נכון ובריא במהלך השבעון הראשון, נעזור לו להיות הרבה יותר חופשי במחשבתו מאשר אם לא יקבל מזון כזה. מזון הקשור בעיקר לסביבה החושית שלו ולעבודה הפנימית של המבוגרים שסביבו. סביבה ראויה לחיקוי בשבע השנים הראשונות לחיי הילד מובילה לחוויה של חופש בחשיבה בבגרות.
סמכות לשוויון
בגיל 7–14 משתנה המזון הראוי, הילד כבר אינו חי כולו בעולם החיקוי והוא זקוק לסמכות, מהמילה לסמוך. כלומר – מישהו לסמוך עליו, מישהו שרואה אותו באמת ומבין את מה שעובר עליו, הרבה מעבר לנגלה לעין. בין המחנך לתלמידים מחבר מארג של חוטים בלתי נראים, וכדי לפתח סמכות בריאה עליו לתת לילדים תמונות עולם התואמות את שלב ההתפתחות התודעתית שלהם, כך שהם יחוו שנושאי הלימוד מספרים להם למעשה על עצמם. עליו להיות אדם בעל ידע נרחב על העולם, אדם יוזם, בעל שמחת חיים וחום לב, וכדי לתווך בין העולם לילד, עליו להפוך את החינוך לאמנות. אריסטו אמר, "ראשית מחקר – פליאה". ואכן, על כל שיעור להפוך לחוויה אמנותית יוצרת מלאת פליאה והוד. אמנות שהיא חינוך וחינוך שהוא אמנות – זוהי תמצית הגישה בשנים הללו.
בכיתות היסוד אין משמעות רבה להישגיו הנמדדים של התלמיד בקריאה, בחשבון ובתחומים נוספים. הדגש הוא על החוויה בשעת השיעור, על הפנמה מלאת חיים ותנועה של תחומי הלימוד, ועל קשר חם ואוהב בין הילד ומחנכו.
המערכת הריתמית (לב ריאה) מתייצבת לקראת גיל 9, נוצר סנכרון בין דופק לנשימה והאופן בו הילדה פוגשת את העולם הוא בעיקר דרך אינטראקציה חושית – ריח, טעם, ראייה, שמיעה וכו'. עולם הנפש מתמלא בצבעים, ולכן אין כמו החוויה האמנותית כדי לפגוש את הצורך העמוק שלה. בדיוק כפי שהפעוטה קודם אוספת המון מילים ורק אחר כך מתחילה לחשוב, כאן מתרחשת אותה תופעה: הילדה בשבעון השני אוספת המון חוויות יפות, אמנותיות ובעלות משמעות נפשית ותחושתית, כדי שבגיל 14 היא תוכל לפרוש כנפיים ולפתח מחשבה עצמאית. חינוך חווייתי, אמנותי, דרך דמות בעלת חום לב ועניין בילד ובעולם, יעזרו לו להתפתח כאדם שרואה את אחיו בני האדם, אמפתי אליהם וחווה באופן עמוק את משמעות המילה שוויון.
אידיאלים לאחווה
בתחילת השבעון השלישי, כאשר הילד מגיע לגיל 14, שוב יש צורך ב"חינוך הנער על פי דרכו", אך באופן אחר: כעת המחנך אינו מהווה יותר דמות לחיקוי וגם לא דמות סמכותית, אלא עליו להיות חונך, מכוֵון ומקצועי. הנער יזהה במהרה זיוף. אם המחנך מצטט ספרים, אך לא באמת חוקר וחי את מה שהוא מלמד, לא יהיה לתלמידים עניין בשיעור. לימוד מאדם החוקר וחי את אשר הוא מלמד, יגרום לנער לרצות ולהיות בעצמו אדם יוזם, שפועל בעולם למען העולם – ולא רק למען צרכיו האנוכיים שלו עצמו.
החשיבה המופשטת מתעוררת ומביאה את הנער והנערה לאופקים חדשים, יחד עם עולמם הרגשי המעמיק והמתבגר. כעת, ישנה בהם בשלות לעבודה יעילה, המתאימה גם לצורכי הסביבה. להתפתחות זו נותן חינוך ולדורף את תשובתו בתהליכי למידה מופשטים יותר, מלאי עניין ורב-תחומיים. בחינוך העל-יסודי, הכוונה היא להביא את התלמידים לכך שיגלו עניין בעולם הסובב אותם, כך שכוחות היצירה, הבנייה והאידיאליזם שלהם יגברו על כוחות הכובד וההרס. את זאת אנו מנסים לעשות בלימוד רב-תחומי מקיף. כמו כן, יש מקום בגיל זה לשיתוף התלמידים בתהליכי הלימוד, לפיתוח יוזמות משלהם וללימוד עצמאי ובוגר יותר.
כדי לפתח סמכות בריאה על המחנך לתת לילדים תמונות עולם התואמות את שלב ההתפתחות התודעתית שלהם, כך שהם יחוו שנושאי הלימוד מספרים להם למעשה על עצמם
הרדיפה אחר ציונים, ידע ו"אמת מוחלטת" יובילו אותנו לאיבוד עמוד השדרה המוסרי, החברתי. אך ההתחברות המחודשת למקור הרוחי האישי של כל אחד מאיתנו (ללא קשר לדת במובן המוכר כיום), תאפשר לנו למצוא את הכיוון האינדיווידואלי של כל אחד ואחת.
טוב, יופי, אמת
אם לסכם בקצרה את תמונת השבעונים:
בגיל 0–7 מילת המפתח היא חיקוי, המוביל לחופש בחשיבה של האדם הבוגר. המוטו: העולם הוא טוב.
בגיל 7–14 מילת המפתח היא סמכות, הנבנית בעזרת חיבור עמוק לילד, מתן מזון לימודי תואם וחינוך אמנותי – כדי שיראה בבגרותו את האחר כאדם שווה זכויות בכל הרמות. המוטו: העולם הוא יפה.
בגיל 14–21 מילת המפתח היא אידיאלים. המתודה היא חינוך פלורליסטי-מחקרי, המאפשר יזמות ופעילות סוציאלית למען אחווה. המוטו: העולם הוא אמת.
וכך, בתהליך חינוכי רחב, אנו יכולים לומר שמתן מזון גופני, נפשי ורוחני נכון, לילד ולילדה המתפתחים, מגיל 0 ועד 21, יכוון את הבוגרים של הדור הבא להיות אנשים חופשיים בחשיבתם, אמפתיים לזולתם ופעילים ויוזמים למען הקהילה. חופש, שוויון ואחווה אינן מילים בעלמא אלא מטרות חינוכיות. דרך המעשה החינוכי מקבלת האמירה "חינוך הינו מנוף לשינוי חברתי" משמעות עמוקה ואמיתית.
