שייבנה לנו הכפר: תגובה אוהבת לרוע

כבר יותר מדי זמן אני שומע את שיר התועבה "שיישרף לכם הכפר" מהדהד ברחבי ישראל. יותר מדי זמן שמעתי והכחשתי. שמעתי ונבוכתי. שמעתי ואמרתי לעצמי, "לא בשמי".

לאחרונה הבנתי שהשיר הזה הפך לחלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית, ושאם אני רוצה להמשיך לחיות כאן אני חייב להביא למנגינה שנושאת את השנאה מילים אחרות: מילים אוהבות וטובות.

שיישרף לכם הכפר? הפוך – שייבנה לכם הכפר!

בימים האלה אני מפיק שיר וקליפ בו יגיעו יהודים אל שותפיהם הערבים – במערכת הבריאות, בבניין, בחקלאות, בתחבורה, ובכל מקום בו מתקיימים חיים משותפים. נחבק את שותפינו הערבים, נעניק להם פרחים, ונודה להם על השותפות האמיצה וארוכת השנים – כל זאת ברקע השיר "שייבנה לכם הכפר".

את המילים לשיר כתבו דויד גרוסמן וגבי ניצן, ובימים האלה אני מחפש את האמנים המבצעים הנכונים ביותר להלחין ולבצע את השיר.

הקליפ ילווה בחשיפה תקשורתית מקיפה, שתשאף להביא את הטוב והאוהב אל מול הגזענות והשנאה.

איך נרקם הרעיון להפקת השיר והקליפ?

לאחר ביקור אצל רופא השיניים שלי, ד"ר נאיף בדיר, בכפר קאסם (שם זכיתי ללמד ערבית שלוש שנים) כתבתי בפייסבוק על החוויה הטובה, וחתמתי במילים "שייבנה לכם הכפר". הפוסט זכה לקצת פחות ממאה לייקים ולשלושה שיתופים בלבד. אחרי שני לילות בהם הסיסמה ניקרה בראשי, הבנתי שיש בה משהו מדויק, ושאין לי שום כוונה להשאיר אותה בגבולות הפייסבוק.

ברגע הזה הבנתי שלילדים שלי ולתלמידים שלי מגיע הרבה יותר משיר שנאה שיעטוף את חייהם בארץ, וכאן עלה רעיון ההפקה. לכתיבת מילות השיר הצלחתי לגייס את שני ענקי-הרוח דוד גרוסמן וגבי ניצן, שכתבו מילים מדויקות (שיפורסמו בקרוב). את הלחן קיבלתי מאוהדי הכדורגל...

על שני עקרונות אנתרופוסופיים נשענים השיר והקליפ:

הראשון – ישראל היא חברה חולה מאוד; ועדיין יש בה מקומות בריאים, שמהם נכון להתחיל את הריפוי החברתי. המקום הבריא ביחסים בין היהודים והערבים הוא המקום שבו ממילא מתקיימת שותפות. יש רבבות מקומות שכאלה: כאלה שבהם עובדים יחד ערבים ויהודים, כאלה שבהם ערבים נותנים שירות ליהודים, וכאלה שבהם הערבים הם מקבלי השירות. מאות אלפי אנשים בישראל חווים בכל יום שותפויות קטנות. לרוב הן מלוות בחיוך ובדיבור מיטיב, אך לעיתים הן מלוות במתח, בחשש ואף בעוינות הדדית. למרות הכאב, זהו המקום הבריא והנכון להתחיל בו עבודת שיקום וריפוי.

והשני – אנחנו אוהבים לומר על עצמנו שאנחנו "עם של אריות". יש בזה גם מידה של אמת. עם זאת, יש תכונה שעם ישראל מאוד חלש בה והיא הכרת התודה. בחינוך ולדורף, ובעיקר בכיתות הנמוכות, אנו מקפידים להודות על כל דבר ועניין: לשמש המחממת, לרוח הנושבת, למזונות הבאים אל פינו, לבעלי המלאכה סביבנו, להורינו, למורינו ולתלמידינו. כל תלמידה ותלמיד בחינוך ולדורף שומעים את המילה "תודה" עשרות פעמים ביום.

המצב שבו שותפינו האמיצים ביותר – אלה המחזיקים יחד איתנו את מערכות הבריאות, התחבורה, החקלאות, הבניין והתעשייה – מוצלפים ללא הרף ואינם זוכים להכרת התודה המגיעה להם, הוא מצב שחייב להשתנות.

הפקת השיר והקליפ "שייבנה לכם הכפר" הוא פעולה ראשונה בסדרה של פעולות שיודו לשותפינו הערבים ויסייעו בחיזוק היחסים ההדדיים, שהם תנאי לחיים טובים בישראל.

 

במסעי בהפקת הקליפ שוחחתי ונפגשתי עם עשרות אנשים שסייעו ועדיין מסייעים לי להופכו מרעיון למציאות. אחד מהם הוא קובי אוז, שבמלים אוהבות ומדויקות במיוחד אמר לי:

"צריך להפוך את היחס שלנו לערבים מכאלה שיש לפחד מהם לאלה שיש להתברך מהשותפות איתם."

 

הקהילה האנתרופוסופית בישראל היא כבר קהילה ותיקה ובשלה מספיק כדי לצאת ממעגלי העשייה שלה ולהעניק מתנות אהבה לחברה הישראלית כולה. אני רואה בכך שליחות גדולה, ומזמין את כולכם להצטרף אליי ולתמוך בי בהפקת השיר והקליפ.

וכמובן – שייבנה לנו הכפר!

 

תוכלו לתמוך בשיר ובקליפ כאן:

 https://beactive.co.il/project/86354