אדם עולם כתב עת אנתרופוסופי ישראלי
טלי (שם בדוי) היא אישה בת 33, שעמדה להינשא לבחיר לבה, לאחר שנים רבות שבהן חיה בגפה. לפני החתונה החליטה לחזור בתשובה, מתוך אמונה שהיא עושה את הדבר הנכון. כתוצאה מהמעשה, עזב אותה בן זוגה העתידי. את העזיבה היא לא לקחה בחשבון, ובעקבותיה היא חוותה התמוטטות כללית, ורגשות אשם כבדים. שנתיים לאחר המקרה, כשהיא נשואה באושר לאדם אחר, היא מסתכלת לאחור ומברכת על כך. בחשבון הכללי של הקרמה של טלי, היה המעשה נכון; בן הזוג הקודם לא התאים לה.
מה קרה שם? מהם הכוחות שהניעו את טלי ליצור בחייה משבר גדול, שלבסוף יתברר כברכה? ואיך זה שבדיעבד, כל מקרה בחיינו נראה כשלב הכרחי בדרך ההתפתחות שעברנו? כדי להבין זאת, הבה נצלול לתוך תיאוריו של שטיינר על אודות התפתחות האדם והעולם, כפי שבאים לידי ביטוי במיוחד בספר מדע הנסתר בקוויו העיקריים (הוצאת תלתן).
האבולוציה של התודעה
לבני האדם ארבעה "מרכיבים": הפיזי, האתרי, האסטרלי והאני. גופנו הפיזי הוא הגוף הוותיק ביותר מבין הארבעה, ונוצר לראשונה בהתגשמות הראשונה של האדמה, המכונה בשפה האזוטרית "שבתאי קדמון". זהו גם השלב באבולוציה שבו, בפעם הראשונה, חל המעבר מרוח לחומר (להרחבה: האבולוציה מנקודת מבטן של הממשויות, הוצאת תלתן).
במהלך התגשמויותיה הנוספות של האדמה (הקרויות "שמש קדומה", "ירח קדמון" ו"אדמה" – שהיא התגשמותנו הנוכחית), נוספו לאדם גופיו האתרי והאסטרלי, והאני. המשימה של האדמה היא קבלת האני האינדיבידואלי, העצמיות-הרוחנית, והפיכתה לישות אלוהית-מוסרית חופשיה, ככתוב: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" (בראשית א' כו).
האדם הוא ישות רוחנית או "היררכיה" אחת מתוך עשר הקיימות בקוסמוס (ראו להלן). הגוף הפיזי הראשוני ניתן לאדם בשבתאי קדמון מאת היררכיות אלוהיות נעלות ביותר, המכונות בספרות האזוטרית "רוחות הרצון", או "כתרים". במעשה הבריאה, הקריבו רוחות הרצון מעצמן, מרוחניותן, ויצרו מתוכן חומר פיזי-היולי – את יסוד החום, שהיווה את הנבט-הפיזי הראשוני של האדם. שטיינר מגדיר את החום כמצב צבירה רביעי, עדין יותר מגז, אשר מהווה את המעבר הראשוני מרוח לחומר.
בשבתאי קדמון, לנבט-אדם אין חיים משלו. חייו מוקרנים עליו מהישויות הרוחניות הגבוהות ממנו, להן משמש נבט-אדם כמראה. באופן גס, ניתן להשוות זאת לילד בשנותיו הראשונות, המקרין את רגשותיהם ומעשיהם של ההורים והמבוגרים הסובבים אותו (חייבים לציין שהאופן שבו אנו מתארים תהליכים קוסמיים, הינו האנשה של כוחות רוחניים עצומים, אותם אין לנו דרך אחרת להבין, אלא במילים ובמושגים מתוך עולמנו אנו). בשבתאי קדמון, נבט-אדם היה בעל מודעות פשוטה ועמומה, המכונה "תודעת שינה עמוקה", שהיא נחלתו של עולם המינרלים בימינו. מאז, נבט-אדם המשיך להתפתח ולעלות בסולם התודעה, והוא ימשיך לעשות כן במהלך כל התקופות הפלנטריות, עד שיגיע למימוש הייעוד הקוסמי שלו, בהתגשמות הפלנטרית השביעית והאחרונה, המכונה "וֹלקן". אז יגיע האדם למלוא התפתחותו, ויהפוך בעצמו לישות בוראת.
עד אז, נשלט האדם באופן כזה או אחר בידי ישויות גבוהות ממנו. מבחוץ, ייראה האדם כאישיות אוטונומית, משום שהוא משקף את כל התכנים הרוחיים של חכמה, מחשבה, רצון וכדומה – המוקרנים אליו מן ההיררכיות הגבוהות. אולם בפועל, הוא פועל כשחקן במחזה הנכתב בידי רוחות הרצון, ומופעל על ידן.
למרות שאנו מייחסים לעצמנו חופש במעשינו, מרבית מעשינו נקבעים על ידי הקרמה, בעזרת רוחות-הרצון והיררכיות אחרות – וכמו נשתלים לתוכנו. פעמים רבות, לאחר המעשה – אנו מופתעים, נדהמים מהתוצאות, אליהן לא כיוונו. ואף על פי כן, אנו רואים כי המעשה היה נכון
פעילותן של רוחות הרצון על האדם מכונה "האדם השני", "האדם הפנימי", "האני הגבוה" וגם "האני העליון". חלק זה בתוכנו קשור לחכמת-הקרמה, ומפעיל אותנו – מתוך גורלנו האישי וגורל הסובבים אותנו – למקום הנכון יותר עבורנו, גם אם הדבר נעשה בניגוד לאינטרסים המודעים שלנו. פעמים רבות, מעשים שלנו ושל אחרים – הנעשים מתוך אמונה שהם נעשו בדעה צלולה ומתוך חופש בחירה – מביאים לתוצאות מפתיעות, ואף מפחידות. לנוכח התוצאות, אנו עלולים להתמלא בחלחלה, בחרטה ובאשמה, שכן אנו מייחסים לעצמנו בחירה חופשית במעשה, מבלי לדעת שפעלו עלינו כוחות חזקים, כוחות הנמצאים בתת-מודע; מעשים כאלו יכולים לפגוע באינטרסים המודעים שלנו, בערכים בהם אנו דוגלים, ואף בסביבתנו.
פעילות ההיררכיות על המחשבה, הרגש והרצון
במהלך פעילותן של רוחות הרצון על האדם, הן נעזרות בכל ההיררכיות הרוחניות:
ההיררכיה הראשונה – רוחות האהבה, רוחות ההרמוניה ורוחות הרצון (או שרפים, כרובים וכתרים) – פועלת לתוך הממד הפיזי; רוחות האהבה ורוחות ההרמוניה פועלות דרך רוחות הרצון על נבט-אדם הקוסמי, ונוטעות בו רצון וזיקה לעשייה.
ההיררכיה השנייה – רוחות החכמה (החיים), רוחות התנועה ורוחות הצורה – מניעה באדם את הרגש המדרבן לעשייה. בעוד ההיררכיה הראשונה פועלת על האדם כעל אוטומט, שיתוף הפעולה בינה לבין ההיררכיה השנייה גורם לאדם למוטיבציה, לחשק ולהתלהבות לעשייה. ההיררכיה הראשונה פועלת ישירות על הפיזי; ההיררכיה השנייה פועלת על הרגש.
ההיררכיה השלישית – מלאכים, ארכי-מלאכים וארכאי – פועלת לתוך המחשבות של האדם, ונוטעת בו רעיונות, העוזרים לו לממש את הקרמה שלו. זו ההיררכיה 'החלשה' ביותר מבין השלוש, וביכולתה להתערב רק בממד החשיבה של האדם.
כאשר האדם מבצע משימה כלשהי, חוברת ההיררכיה השנייה לראשונה, על מנת להכניס באדם אנרגיה, מוטיבציה והתלהבות. שיתוף הפעולה בין ההיררכיות נועד לגרום לאדם לבצע משימה הקשורה לגורלו. תפקידה של ההיררכיה השנייה מוגבל בזמן; לזמן מסוים היא משתפת פעולה עם ההיררכיה הראשונה, ולאחר מכן היא עוזבת ומותירה את ההיררכיה הראשונה לפעול לבדה. בשלב הזה, מתפוגגות המוטיבציה והאנרגיה הרגשית שליוו את תחילת המשימה, ואז קורה אחד מהשניים: או שהאדם ממשיך במשימה ופועל בכוח האינרציה, מתוך רצון טהור לסיים את המשימה בהצלחה, או שאינו פועל כלל, ונוטש את המשימה ואת המחויבות שלו כלפיה. זה יכול לקרות לנו במטלה שלקחנו על עצמנו, בלימודים אקדמאים ובמערכות יחסים.
קיימות גם מטרות קוסמיות, לשמן, מלכתחילה, פועלת ההיררכיה הראשונה ישירות לתוך נבט-אדם, ללא תיווכה של ההיררכיה השנייה; מדובר במצבים שבהם עלול הרגש לבלום את מימוש המטרה. כשההיררכיה הראשונה פועלת לבדה, מצבו הרגשי של האדם נהיה קשה, ולעתים קרובות עליו להתנתק מרגשותיו על מנת להשלים את המשימה "ויהי מה".
ניתן לראות את התהליך שבו עוזבת ההיררכיה השנייה 'את המערכה' גם בטווחי זמן קצרים יותר, לדוגמא – במהלך של שבעון. בחלק הראשון של השבעון קיימת אנרגיה אתרית, המניעה את האדם לפעולה; בחלק השני מתפוגגת האנרגיה האתרית; האדם חש עייף, והמוטיבציה הרגשית, שליוותה את המשימה, מתפוגגת. באופן הזה, פרויקטים שהחלו בהתלהבות, מתחילים להזדחל.
האדם – ישות חופשיה?
כמו הדג במים, נטול הריאות – שאינו חווה חוסר-חופש בגלל חוסר היכולת שלו לחיות באוויר – כך, בתודעה הרגילה, אנו – בני האדם – איננו חווים חוסר חופש במעשינו ביום יום, ובמובן הזה אנו חופשיים.
אך בהתבוננות מתודעה גבוהה יותר, למרות שאנו מייחסים לעצמנו חופש במעשינו, מרבית מעשינו נקבעים על ידי הקרמה, בעזרת רוחות-הרצון והיררכיות אחרות – וכמו נשתלים לתוכנו. פעמים רבות, לאחר המעשה – אנו מופתעים, נדהמים מהתוצאות, אליהן לא כיוונו. ואף על פי כן, אנו רואים כי המעשה היה נכון, ותוצאותיו קשורות להתפתחותנו הרוחנית.
היכולת שלנו לצאת בהדרגה לחופש ברצון, קשורה להתפתחות הרוחנית ולגיל שבו אנו נמצאים. מבחינה קוסמית, אנו נשתחרר כליל מרצון ההיררכיות הגבוהות ונהפוך לבעלי רצון עצמאי חופשי באמת רק בסוף התפתחות האדמה, בהתגשמות המכונה ולקן. אז נהפוך בעצמנו לישויות רוחניות חופשיות, טהורות ובוראות.
המאמר הזה הוא סימפטום. התפתחות התנועה המקורבת לאנתרופוסופיה בישראל תמיד הייתה קשורה לכל דבר חוץ מלבסיס הרוחני שעליו מבוססת האנתרופסופיה. כך עברו עשורים רבים עד שתרגום ראשוני, לא מושלם כלל של הבסיס הרוחני של האנתרופסופיה פורסם בעברית, זוהי הפילוסופיה של החירות. ספר זה הוא רק חלק מכלל הבסיס הרוחני של האנתרופסופיה הכולל חמישה ספרים "פילוסופיים" שכתב שטיינר עד 1914. האחרון שבהם, חידות הפילוסופיה, מתאר את הביוגרפיה בת אלפי השנים של ישות קוסמית גבוהה מספירת השמש (ניתן לקרוא על כך בהרצאות שניתנו בדורנאך 9-10 לינואר 1915).
הבסיס הרוחני של האנתרופסופיה, שהוא החשיבה האינטואיטיבית המובילה לחירות לא מטופח כמעט במעגלים האנתרופסופים בישראל. וכך גם לא מטופח הלימוד לגבי מהות החירות. רק כך אפשר לקבל בהבנה מלאה את הטענה המובאת במאמר הזה. אין אפשרות להבין את האנתרופסופיה ללא תרגול מדיטטיבי אינטנסיבי של הבסיס הרוחני שלה. למעשה, כל פירות מחקריו של שטיינר מוגשים לקהל באופן מוצפן. רק חשיבה שעברה אימון ושינוי מוחלט יכולה להבין באמת את תכני האנתרופסופיה. שטיינר חזר והדגיש זאת ובתקופתו גם לקחו זאת ברצינות רבה.
זוהי הקרמה של האנתרופסופיה המתורגמת לעברית, שמלכתחילה תורגמו ספריו של שטיינר מאנגלית ולא מהמקור, וזאת על ידי אדם ניו אייג'י רוחני מאוד, אך אדם שחיפש קיצורי דרך. היה זה נחמן בר שלום, אדם שרבים מאיתנו חבים לו חוב גדול ללא ספק.הוא קיצר לרבים מאיתנו את הדרך. אך עתה בשלה השעה להכיר בתוצאות של הסיגנון החופז אל קסמי הרוח מבלי לפתח את היכולת לקבל את הזרעים ולהנביט אותם על קרקע רוחנית בשלה.