תזונה מנקודת מבט אנתרופוסופית

האם אנחנו חיים בשביל לאכול או אוכלים בשביל לחיות?

התשובה היא שאנחנו אוכלים בשביל לחיות, אבל אין סיבה שלא נעשה חיים כשאנחנו אוכלים.

כשמסתכלים על התזונה מנקודת מבט אנתרופוסופית,

המונח "חיים" מקבל משמעות יתרה, מכיוון שכוחות החיים זה הדבר המרכזי שאנו רוצים לקבל מהמזון שלנו.

ויטמינים, חלבונים, שומנים וסוכרים – כל אלה הם המרכיבים הפיסיים של האוכל שלנו.

אבל בעולם הצמחים קיים גם הגוף האתרי – גוף החיים, שהוא הגורם שלוקח את הזרע ובעזרת השמש, המים והאדמה הופך אותו לנבט, גבעול, עלה, פרח ופרי. וכשאנו אוכלים צמחים (ירקות, פירות, דגנים וקטניות), אנחנו רוצים להכניס לתוכנו את כוחות החיים שלהם.

מה מעודד כוחות חיים במזון, ומה מדכא אותם?

ירקות ופירות נקטפים כשהם מלאים בכוחות חיים. מרגע זה הם מתחילים לאבד כוחות חיים, ולכן הכי טוב לאכול אותם כשהם טריים. כל יום שהם יחכו לנו במקרר, וכל תהליך חיצוני שנעביר אותם, יגרום להם לאבד כוחות חיים.

בזרעים (דגנים וקטניות) ניתן לעורר כוחות חיים על ידי הנבטה.

מזון מעובד (תעשייתי) הוא מזון נטול כוחות חיים. גם חימום במיקרוגל "הורג" מזון. אולי שמעתם על הניסוי שבו חיממו מזון בתנור רגיל ובמיקרוגל, ולאחר מכן הניחו לאוכל שחומם לעמוד באוויר זמן ממושך. מה קרה? המזון שחומם בתנור הרקיב, העלה חיידקים ועובש, ואילו המזון שחומם במיקרוגל לא השתנה כלל.

המשמעות: המזון שחומם בתנור היה חי – ולכן הוא מת (הרקיב), בעוד שהמזון שיצא מהמקרו כבר היה מת ולכן הוא לא השתנה (או במילים אחרות: אפילו חיידקים כבר לא התקרבו אליו).

מהי ארוחה מאוזנת?

מתוך הספר "בישול מלא חיים", מאת יוטקה הרשטיין. פורסם לראשונה במגזין אדם עולם, גיליון 2

תזונת האדם קשורה בקשר ישיר לממלכת הצומח.

מקור כל האוכל שלנו הוא בממלכה זו, גם כשאנו אוכלים בשר, חלב, ביצים ושאר תוצרי ממלכת החי, מפני שגם היא ניזונה ותלויה בממלכת הצומח. ללא הצמחים לא היו יכולים להתקיים חיים על פני האדמה.

כדי להבין מהי תזונה נכונה וכיצד היא משפיעה על האדם יש להתבונן בהתפתחות הצמח, מראשיתו כזרע קטן טמון באדמה, ועד לשיאו כפרי הבשל המכיל את זרעי הצמח הבא.

הצמח נבנה על ידי כוחות הטבע – שמש, אדמה, מים ואוויר.

שורש הצמח יונק את המינרלים ישירות מהאדמה, הגבעול מעביר מינרלים אלה לחלקו העליון של הצמח, העלים קולטים את קרני השמש (אור) והופכים אותן לחומר הבונה את הגוף הפיזי של הצמח. הצמחים הנם ה"יצורים" היחידים עלי אדמות המסוגלים לבנות את גופם בדרך כזו – ישירות מהאדמה, השמש והמים, שכמובן הכרחיים להתפתחותם.

כאשר מנביטים זרע אפשר לעקוב אחרי גדילת הצמח והתפתחותו, תהליך שבו בכל פעם חלק מסוים של הצמח הופך לחלק אחר. מיד עם הנביטה נעלם הזרע והופך לשורש ולגבעול. הגבעול העגול והמוארך מתרחב עם גדילתו לעלה, שהוא שטוח בצורתו. בקצה העליון של הצמח מתרחב הגבעול ונפתח

לעלי הגביע ועלי הכותרת של הפרח, שהוא שיאו של תהליך ההתרחבות וההתרככות של הצמח.

בתוך הפרח מתפתח הפרי, בתהליך של התכווצות והתקשות, שמגיע לסיומו ביצירת הזרעים, המכילים בתוכם בצורה זו את הצמח כולו. הזרע הוא גם סיום תהליך ההתפתחות של הצמח וגם ראשיתו. לזרע הנובט דרושים כוחות רבים כדי "להזיז" את האדמה החשוכה והקשה שבתוכה הוא נמצא. לשורש יש כוחות עצומים לחדור לתוך האדמה ואף הוא נוקשה וחזק.

השורשים הם בדרך כלל אפורים או לבנים, הגבעול והעלים ירוקים בעוד הצבע שייך יותר לחלק העליון של הצמח – לפרות ולפרחים. יוצאי הדופן – הגזר, הסלק והצנון, מביאים אלינו לא רק את האדמה וטעמיה אלא גם משהו השייך לממלכת הפרחים והפרות. כשאנו אוכלים שורשים אלה אנו מקבלים לא רק את ה"אדמתיות" שבהם אלא גם את ה"פרחיות" הצבעונית שלהם, הקשורה יותר לאור ולחום. מסיבה זאת מומלץ מאוד לשלב אותם בתזונה היומיומית שלנו. עלי הצמח נוצרים, כאמור, מהתרחבות הגבעול. הם קשורים לאוויר ולאור. דרכם אנו אוכלים את "אווריריות" העולם.

יש עלים מאוד אווריריים, כמו תרד, שמיר, פטרוזיליה, חסה מסולסלת, ויש עלים שתהליך ההתקשות פועל עליהם, כמו חסה ערבית או מנגולד. בכרוב, למשל, תהליכי ההתקשות של האדמה

חזקים יותר מתהליכי האוויר. כשמרכיבים ארוחה מאוזנת חשוב להביא זאת בחשבון. ארוחה כבדה, למשל, תאוזן היטב בסלט מעלים אווריריים, בעוד שארוחה שהמנה העיקרית שלה קלילה

תשמח להתאזן בסלט שיש בו כרוב וגזר בעלי ה"אדמתיות".

העלים קולטים את אור השמש והופכים אותו לחומר בתהליך הפוטוסינתזה. העלים קולטים פחמן דו-חמצני מן האוויר, הצמח צורך את הפחמן ויוצר ממנו את גופו ופולט החוצה את החמצן לו זקוק האדם. על ידי כך הוא פועל כגורם מאזן ומשלים לאדם ולחי. בכל מקום שבו אין "ריאות ירוקות" איכות האוויר יורדת ויש סכנה ממשית לקיומם של חיים. העלים פועלים גם ככוח מאזן השומר על שיווי המשקל של הצמח, הניצב בין שני כוחות מנוגדים – השורש, הגדל לכיוון מטה תחת השפעת כוח המשיכה, והפרח והפרי, שמושכים את הצמח מעלה אל עבר השמש.

כוחות השמש פועלים הכי חזק על החלק העליון של הצמח – הפרח, הפרי והזרעים שבתוכו. ככל שהזרע "מבשיל" יותר בשמש הוא מתקשה יותר. כשהוא הכי "בשל" הוא הכי קשה. כדי להתאימו למאכל אדם יש להכניס אליו שוב חום בדרך הבישול.

כוחות הפריון של הצמח נמצאים בזרע. את התפתחותו אפשר להשוות להתפתחות העובר ברחם האם החמים והחשוך. בדומה לזרע, גם התינוק בלידתו זקוק ל"בישול" נוסף לפני שהוא עומד בעולם, רגליו על הקרקע, לבו במקום והוא יודע מי הוא ומה הוא רוצה מעצמו ומסביבתו.

האדם הוא צמח הפוך

תמונה זו של הקשר בין האדם והצמח מעלה על הדעת כי האדם הנו צמח הפוך. ראשנו מופנה כלפי מעלה, לעבר השמיים, בעוד שראשו של הצמח – השורש שלו – מופנה ונמשך כלפי האדמה.

איברי הרבייה שלנו מוסתרים ופנימיים ונמצאים בחלק התחתון של גופנו, בעוד מערכת הרבייה של הצמח גלויה לעין (ואנו כה נהנים מיופיה, דרך הפרחים והפרות) ופונה כלפי מעלה.

ארוחה המורכבת מכל חלקי הצמח מבטיחה שאנו מקבלים את כל מרכיבי התזונה הדרושים לנו.

שורשי הצמח מזינים את החלק הכי מינרלי שלנו, הראש – החשיבה ומערכת העצבים. אכילת שורשים טובה לחשיבה צלולה!!!

עלי הצמח מזינים את המערכת הריתמית שלנו וחשובים לתפקוד בריא של הריאות והלב.

הפרח, הפרי והזרע מזינים את מערכת הרצון שלנו – מערכות העיכול והרבייה. הם מספקים לנו אנרגיה חיונית לעבודה ויצירה.

בארוחה מושלמת צריך שיהיה משהו מעולם השורשים, העלים, הפרח, הפרי והזרע. הצורך בזרעים מסופק על ידי אכילת הדגנים, המהווים מרכיב חיוני בסיסי בכל ארוחה.

שורשים – הגזר הוא תוספת רצויה לכל סלט או תבשיל. סלק, צנון, שורש סלרי ושורש פטרוזיליה יכולים לתרום לסלט, מרק או תבשיל.

הפרח הוא חלק בעייתי בארוחה. הברוקולי והכרובית יכולים להיות חלק מתבשיל או מרק. שתיית תה פרחים, כמו היביסקוס, ורד, קמומיל, יכולה להיות דרך טובה לשלב את הפרחים בארוחה.

הפרות מצויים בשפע רב. כמעט כל הירקות הפופולריים, כמו עגבניה, מלפפון, קישוא, חציל, הנם פרות, כמו גם הפרות הקלאסיים, שהופכים כל ארוחה לתענוג מתוק וצבעוני.

אריסטו הגדיר שבעה טעמים שניתן למצוא בממלכת הצמחים:

חמוץ, מר ואדמתי נמצאים בעיקר בשורשים, מלוח – בעיקר בעלים, מתוק, חריף ושומני – בעיקר בפרחים, בפרות ובזרעים. כמובן שניתן למצוא טעמים רבים בחלקים אחרים. הגזר הוא מתוק והצנון הוא חריף, אך רוב העלים הם מלוחים והטעם השומני אופייני למרבית הזרעים, כמו גרעיני חמניות, תירס ופשתן.

הצמח והאדם חיים בדו קיום ובתלות הדדית. הצמחים הם מקור תזונתנו ואנו, דרך התייחסותנו לטבע, משפיעים עליהם.

בריאות הצמח תלויה בבריאות העולם כולו. ככל שהאדמה, האוויר, המים וחום השמש מאוזנים יותר כך יהיו הצמחים מזינים יותר עבורנו. תפקידנו באיזון האקולוגי ידוע. יש לנו אחריות מוסרית כלפי הצמחים – הם מעניקים לנו חיים ועלינו לדאוג לבריאותם.

לקריאה נוספת

>>> כל הכתבות של יוטקה הרשטיין במגזין אדם עולם

>>> כל הכתבות בערוץ "תזונה"

 

יש לכם שאלות נוספות בנושא תזונה אנתרופוסופית?

הגיבו למאמר זה ואנו נשמח לענות לכם!

מצטרפים במבצע לעיתון הילדים אדם צעיר >>> לפרטים והזמנה

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

2 תגובות

  1. Avatar

    כן. אשמח לקרוא מה הקשר בין אנתרופוסופיה לצמחונות.

  2. Avatar

    אחרי חימום במיקרו האוכל מת?

    !!! איזה שטויות !!!

    הסיבה שאחרי החימום בתנור האוכל נרקב ואחרי חימום במיקרו האוכל לא נרקב היא אחרת לגמרי.
    החיידקים אוכלים פחמימות פשוטות וחלבונים, כמו סוכר, חלבון מבשר או עמילן.

    החימום במיקרו או בתנור לא "הורג" לא סוכר, לא בשר ולא עמילנים.
    ויטמינים – כן. אבל את זה גם חימום בתנור עושה והויטמינים ממילא לא מעניינים את החיידקים.

    מה שקרה הוא שהחימום במיקרו פשוט חיסל את כל החיידקים, גם אם החימום לא היה בעצמה גבוהה – חיידק הוא גוף חי והוא לא שורד מיקרו.

    החימום בתנור לא היה ברמה של הרתחה, כנראה, ובהיעדר קרינה כמו שיש במיקרו החיידקים פשוט שרדו אותו.
    מיקרו – אין חיידקים.
    תנור – יש חיידקים.

    לכן האוכל נרקב אחרי תנור ולא נרקב אחרי מיקרו… ואגב, החומצות בקיבה שלנו הורגות ממילא את רוב החיידקים, כך שזה לא אומר שצריך להפסיק פתאום לאכול אוכל שלא עבר מיקרו.

    אבל התוצאות של המחקר הן פשוט… קשקוש, וסליחה על הבוטות.