תישנו הרבה

לפני יותר מ-20 שנה, כשהייתי גננת צעירה ועדיין לא אמא בעצמי, העברתי הרצאות להורי הגן. בערבים הללו תיארתי אילו סיפורים מתאימים לכל גיל, אילו צעצועים ומאילו חומרים, איך לסדר את החדר בצורה נעימה, איך לשחק איתם, וכמה חשוב להימנע ממסכים.

אני חושבת שזה היה מעניין ואפילו תורם, אבל היום, כאמא לשלושה, שכבר נמצאים על כל קשת גיל ההתבגרות – ואם יש לי רק 500 מילים לתמצת מה לדעתי הכי חשוב בהורות בגיל הרך – אז זה מה שיש לי לומר:

 

זה עובר מהר! הזמן בו תקריאו סיפורים, תרימו ילדים מהאמבטיה, תכרכו סביבם את המגבת ותגידו ״הנה הגיעה חבילה מתוקה מהדואר!״ יעבור ולא ישוב. אז תחבקו ותנשקו כמה שיותר. תתכרבלו יחד בשמיכה, תסתכלו עליהם כשהם ישנים. וכשהם תוך כמה שנים יטרקו את הדלת, אתם תזכרו שיש שם בחדר גם את הפעוט המתוק שלכם.

מהשנים המוקדמות אנחנו זוכרים בעיקר חוויות של ריחות, תחושות, צלילים, טעמים. לא סביר שמישהו יזכור משפט חכם שההורים שלו אמרו לו בגיל 4. ולכן אין צורך להסביר, להטיף, ללמד… הם לומדים מההתנהגות שלנו, מאורך הרוח, מהמגע, ובשאר הזמן כדאי להשאיר להם זמן לחוות בעצמם. לשמוע את רשרוש העלים או רחש הגלים, ולא לתמלל כל חוויה. זה סתם מפריע.

ילדים זו שמחה. זו גם עבודה קשה ועייפות כרונית, אבל קמצוץ של הומור בסיטואציות שנראות חסרות אונים מחולל פלאים, כי ילדים אוהבים לצחוק וזו השפה שלהם, אז למה לא לדבר בה?

אי אפשר ללמוד מניסיון של אחרים ולכן ילדים צריכים ללכת יחפים, ליפול מהנדנדה, לקבל מכה בראש מקצה השולחן, לריב עם חברה ולהשלים. אם ננסה למנוע מהם את החוויות הללו, מהר מאוד נופתע לגלות מולנו מתבגרים שלא יודעים להתמודד עם המורה שכעסה, עם הציון הגרוע או עם הפסד בתחרות.

לישון הרבה. כל כך הרבה יכול להיפתר מהקפדה על שעות שינה מרובות. לילדים ולהורים. אם יש משהו להקפיד עליו זה שעת השינה.

כביסות, בישולים וסידור הבית עושים כשהילדים נוכחים וערים. זה רווח כפול – הילדים רואים מבוגרים בפעולה ויכולים להצטרף או רק לקבל השראה למשחק שלהם, והכי חשוב – כשהם ישנים, זה הזמן להרים רגליים על הספה.

מה שמאירים עליו גדל – זה חוק בטבע. אז עדיף להתמקד, להתפעל ולהתבונן בכל הרגעים הטובים והנדיבים של הילדים שלנו ולא בכל מה שהם עושים לא בסדר. שם אפשר להיות קצרים וברורים ולהמשיך הלאה.

וכן, אני רוצה להקדיש לזה סעיף –

ילדים בגיל הרך לא צריכים מסָכים! ילד שמחכה במרפאה או למנה שלו במסעדה או נוסע באוטו לא צריך טאבלט להעביר את הזמן! שיסתכל על אנשים, שילך הלוך ושוב או יטפס על הכיסא. זה פחות נוח לנו, אבל זה באחריותנו.

אם במשך כל הזמן שהילדים קטנים נדבר רק על מי עושה קניות ואיך היה לקטנה בגן, לא יישאר לנו על מה לדבר אחר כך. תשקיעו בעצמכם ובזוגיות. אמא ואבא שיש להם תחומי עניין משלהם ובעיקר רצון לבלות ביחד, זאת השראה חשובה לחיים.

אני אוהבת את הביטוי "הגיל הרך" – כי הם באמת רכים ומתוקים וכל מה שאנחנו עושים, חושבים ומתנהגים נטמע בהם בקלות, ובכך הם מזכירים לנו שכדאי לעשות בעיקר טוב. אז תיהנו ותצחקו ותחבקו ותישנו הרבה – ותזכרו שזה תכף עובר... בהצלחה!