תרמילאות עם משמעות: הזמנה להתנדבות במוסד אנתרופוסופי בנפאל

תרמילאות עם משמעות: הזמנה להתנדבות במוסד אנתרופוסופי בנפאל

בעמק קטמנדו פועל מזה כעשור ארגון קהילתי אנתרופוסופי שמטרתו לשפר את החיים של תושבי הכפרים הסמוכים. לצד בית ספר וולדורף וחווה ביודינמית, הוא מפעיל גם תוכנית מתנדבים בינלאומית אליה ניתן להגיע לבד או עם משפחה. בן מורג, סטודנט לפיתוח בינלאומי, שהה שם עם אשתו יעלי וחזר כדי לספר

אני זוכר שבזמן "הטיול הגדול בעולם" שעשיתי אחרי הצבא, הייתה לי פנטזיה די קבועה, לפיה אני נשאר לשהות במקום המהמם שבו אני נמצא, משתלב באיזה גסט-האוס ובונה את חיי שם כתייר עם משמעות. היום, כמעט עשרים שנה מאוחר יותר, העולם הרבה יותר בשל לפנטזיות הללו, ולמעשה היום קיים ענף תיירות שלם המבוסס על חוויות מן הסוג הזה. כי בתכל'ס, הדבר הכי מהנה בחיים זה לעשות משהו מועיל, והכלל הזה חל גם על חופשות בחו"ל. ועכשיו, מתברר, יש גם אופציה לעשות את זה במוסד אנתרופוסופי בנפאל.  

ארגון (Kevin Rohan Memorial Eco-Foundation (KRMEF פועל מזה עשור בעמק קטמנדו, נפאל. בשטח אדמה הממוקם כ-40 דקות נסיעה מקטמנדו הבירה, הוא מפעיל מרכז שירות לקהילה המבוסס על הגישה האנתרופוסופית. ניתן למצוא שם, בין היתר, בית ספר וולדורף וחווה ביודינמית, לצד סדנאות ליצירה, מסעדה ואכסניה למתנדבים שמארחת מידי שנה למעלה ממאה מתנדבים מרחבי העולם.

בן מורג, 31, סטודנט לתואר שני בתוכנית לפיתוח קהילות בינלאומי באוניברסיטה העברית, חזר משם לאחרונה לאחר התמחות בת 5 חודשים. לאחר שסיפר על הארגון והאופציה להתנדבות בו בפוסט נרגש בקבוצת אנתרופוסופיה בפייסבוק, ביקשתי ממנו שירחיב במספר שאלות.

מה הביא אותך לארגון אנתרופוסופי בקטמנדו?

"הייתי צריך לבחור התמחות בינלאומית במסגרת התואר השני שאני עושה בפיתוח קהילות בינלאומי, תוכנית Glocal באוניברסיטה העברית, וגם אשתי יעל מרון, שהיא תרפיסטית באמנות, הייתה צריכה לעשות הכשרה מעשית. חיפשנו ארגון שיענה על צרכינו: אני רציתי ארגון מחובר-שטח, שנוסד ומנוהל על ידי מקומיים ולא על ידי ארגוניים בינלאומיים, וששוכן באווירה כפרית. יעלי רצתה לעבוד עם ילדים, בארגון שיוכל לספק לה חדר ושיפנה אליה ילדים לטיפולים יחידניים. שנינו רצינו שזה יהיה בהודו או נפאל, לשם אנחנו מרגישים חיבור ומשיכה. ואז גילינו את KRMEF."

החיים במרכז האנתרופוסופי בקטמנדו

החיים במרכז האנתרופוסופי בקטמנדו. משמאל למעלה, בכיוון השעון- בן ויעלי בתורנות מטבח, סדנאות המלאכה, חדר אירוח במתחם. במרכז- בית הספר Ankuran שנמצא ב-Khahare. למטה מימין לשמאל- חווה ביודינמית, מבנה בית הספר במבט מלמעלה, עמק קטמנדו | בתמונת הכותרת: יעלי ותלמידי בית הספר האנתרופוסופי בעמק קטמנדו. צילום: בן מורג

האם היה לכם קשר מוקדם אל האנתרופוסופיה?

"לשנינו יש היכרות מוקדמת עם האנתרופוסופיה, בעיקר דרך חינוך אנתרופוסופי וביודינמיקה. יעלי טיפלה באומנות בבית ספר ברוח וולדורף, שנינו שהינו במשך חודשיים בחווה ביודינמית בדרום ספרד, ולאורך חיינו  נתקלנו בגישה האנתרופוסופית על שלל כיווניה בכל מיני דרכים. היא פשוט סובבת אותנו."

מה היה תפקידך בתקופת ההתמחות בארגון?

"באתי כפרויקטור, אבחנתי וניתחתי את הארגון והקהילה הסובבת לו והבנתי אילו תוכניות או יוזמות יקדמו את הארגון והקהילה למקום טוב יותר. פרויקט אחד שיזמתי היה ימי נקיון קהילתיים, קרישנה (מייסד הארגון) הסביר שהארגון מאוד רוצה להביא למצב שהכפר יהיה יותר נקי ולכן פיזר פחי זבל בכפר ואפילו דואג לפינוי שלהם, אבל אצל אנשים רבים אין מודעות לעניין והם פשוט זורקים את הזבל של הבית ברחוב. הפתרון שלי לזה היה לשלב ביום-נקיון אחד את בית הספר, המתנדבים, בתי ספר שכנים, עובדים מהארגונים ועוד אנשים מהכפר. ככה כולם עובדים למטרה משותפת, ואולי להורה שרואה את הילד שלו מנקה את הכפר יהיה יותר קשה סתם לזרוק זבל ברחוב.
"פרויקט שני שעבדתי עליו היה פרויקט תיירותי - מיפוי כל מיני אטרקציות באיזור שהן מצד אחד ממש מגניבות, ומצד שני אף תייר לא מכיר ומגיע אליהן. בנינו מפה של כל מה שקורה מסביב והפצנו אותה כדי להנגיש את המידע לתיירים - וכך להביא לאיזור רב-תרבותיות ולקדם תיירות אחראית. בשני הפרויקטים החשיבה הייתה איך הפרויקטים יישארו אחרי שאעזוב את הארגון, ומראש כל העבודה נעשתה עם עובדים בארגון שתפסו אחריות לאחר שעזבתי חזרה לישראל."

אילו התנדבויות נוספות הארגון מציע?

"הארגון מפעיל מגוון של פרויקטים: בית ספר, חווה, בניה אקולוגית, ספריה קהילתית, בית קפה, סדנת תכשיטים ויצירה, מרפאה ועוד. לכל מתנדב מוצאים את הדרך שבה יוכל להשתלב בצורה המיטבית בצרכים של הארגון. 
"יש לארגון תכנית מתנדבים בינלאומית, ובית מתנדבים גדול, כ-7-6 חדרים, ובנוסף חדרים נוספים אשר פזורים ברחבי השטח. לארגון מגיעים מתנדבים מכל העולם, ולמשכים משתנים, מלילה אחד ועד חודשים. בזמן שהותנו שם שהו אתנו שני מתמחים נוספים לתקופות זמן ארוכות - מורה אנתרופוסופי אמריקאי שבא להתמחות בבית הספר, ומתמחה אנגלי במדיניות ציבורית שנכנס לעבוד בכל תחום האדמיניסטרציה. 
"כשמגיעים לזמנים קצרים יחסית, עד שבועיים-שלושה, אז תחומי העבודה הם יותר מוגדרים - עבודה בגן הירק, בניה בבתי הבקבוקים (שהפכו לסמלו המסחרי של המקום), הוראת אנגלית בבית הספר, משחק והקראת ספרים באנגלית בספריה הקהילתית, עזרה במטבח של בית הקפה וכו'. למי שמגיע לתקופות יותר ארוכות יש הרבה יותר זמן להתרגל למקום ולהכיר אותו לעומק ואז גם יש הרבה יותר מקום ליצירתיות, להבין איפה האופי שלך והיכולות שלך משתלבות בצרכים של הארגון ולהשאיר את החותם הייחודי והיצירתי שלך.

"חשוב לומר שההתנדבות בארגון היא בתשלום מצד המתנדב, עבור השהות שלו. המחיר הוא כ-2,000 רופי לאדם ליום (כ-18$), הכוללים ארוחות ופחות או יותר כל מה שצריך כדי לחיות ואם באים לתקופה ארוכה אז המחיר יורד." 

איך משתלבות במקום משפחות עם ילדים?

"בזמן שהותי במקום היו שם שלוש משפחות עם ילדים שהגיעו להתארח מניו-זילנד, ארה"ב ושווייץ. כולם בעלי רקע אנתרופוסופי ואני מניח שזה עזר לילדים "למצוא את עצמם" - לעיתים הם השתלבו בבית הספר, לעיתים בעבודות ההתנדבות, הלכו לשחק עם ילדים אחרים, הלכו עם קרישנה לקניות וסידורים על האופנוע, ופעמים התאימו להם פרויקטים במיוחד בשבילם שמתאימים לרוחם ולאופיים. הילדה הכי צעירה שפגשתי שהגיעה כמתנדבת הייתה בת 5, אך אני יודע שבקרוב צפויה להגיע לשם משפחה ישראלית עם ילדות בנות שנתיים ו-4."

כיצד בא לידי ביטוי הקשר בין הארגון לקהילה?

"כל הארגון נועד לשרת את הקהילה. רוב המועסקים בו, ומוטב לומר המועסקות כיוון ש-85% מעובדי הארגון הן נשים, באות מהסביבה הקרובה. פעם בשבוע מגיע לכאן רופא עבור תושבי הכפר, דבר שחוסך מהם את הנסיעה המתישה לקטמנדו. ארוע משמעותי בקשר הזה התרחש בשנת 2015, ברעידת האדמה הגדולה שפקדה את נפאל. החיבור של הארגון לכלל הקהילה הסובבת את דרום עמק קטמנדו נהיה כלי אדיר בסיוע לנפגעים. KRMEF הפך למוקד אליו התקבצו מתנדבים, כספים, חומרי גלם ובניין ומשאבים רבים נוספים לסיוע לקהילה המקומית, והארגון הפך למי שריכז את מאמצי הסיוע. תוך כחודש נבנו כ-80 מחסות שאכלסו משפחות שבתיהן נפגעו ברעידת האדמה, ובשלוש השנים אחר-כך נבנו שמונה בתי קבע."

בניה אקולוגית מבקבוקים שהפכה לסימן ההיכר של הארגון. מצולמים: קרישנה ולילה גורונג, מובילי הארגון

בניה אקולוגית מבקבוקים שהפכה לסימן ההיכר של הארגון. מצולמים: קרישנה ולילה גורונג, מובילי הארגון

עד כמה הארגון משווק את עצמו כאנתרופוסופי כלפי הקהילה המקומית?

"כאן אני עונה בערבון מוגבל, זו הדרך שבה אני תופס את הדברים ולא הדרך שהדברים הם באמת. בית הספר משווק כ-Waldorf-Inspired והחווה כביודינמית ממש בכל פרסום ושיח סביבם – לפחות אלה שבאנגלית, ואנגלית שפה די רווחת בנפאל. מצד שני, אני לא בטוח כמה הפרסומים בנפאלית זהים.
"ההורים ששולחים את ילדיהם לבית הספר יודעים שהשיטה היא מאוד שונה ממה שהם רגילים מבתי ספר אחרים, וגם לרבים יש ביקורת וחשש שהשיטה פחות "אקדמית". לתחושתי, קרישנה גורונג, מייסד הארגון ומובילו, הוא מנהיג מקומי שעושה שינוי רחב בהרבה תחומים, ועם השנים אנשים למדו להכיר אותו ולסמוך עליו, וגם כשהוא פתח בית-ספר אנשים פשוט סומכים עליו גם אם הם לא מבינים בדיוק מה העקרונות של בית הספר ה'קצת מוזר הזה'."

ספר קצת על בית הספר

"אפשר לראות בקלות שהילדים שם מאושרים, צוחקים, מזמינים וחברותיים וממש כיף להיות בחברתם. אני לא יכול להיות בטוח לגמרי שזו רק שיטת החינוך האנתרופוסופית שאחראית לכך, אחרי הכול זה בית הספר הנפאלי היחיד שהייתי איתו באינטרקציה כל כך קרובה, אבל יש לי תחושה שיש לכך השפעה. כיום יש בבית הספר מעל ל-110 תלמידים: ארבע כיתות גן מגיל שנתיים עד שש, וארבע כיתות בית ספר מא' עד ד'."

נשמע שמייסד הארגון, קרישנה גורונג, הוא אישיות מיוחדת

"בהחלט. קרישנה נולד במושבת מצורעים במרחק כמה קילומטרים מהמקום שהארגון יושב בו היום. עם השנים הפך להיות פיזיותרפיסטית שהתמחה, איך לא, בשיקום נפגעי צרעת. הצרעת היא מחלה שלא רק גורמת לקטיעות איברים ולעיוותים בגוף, אלא גם מלווה בנידוי מהמשפחה המורחבת ומהחברה – עונש בקנה מידה עצום עבור תושב במדינה שמתבססת על המסגרת והחברתית כרשת בטחון מאוד בסיסית שיש לכל אדם, שמתווסף לפגיעה הגופנית שחולי הצרעת עוברים. קרישנה הבין שגם אם הוא מטפל בהיבט הפיזי של המחלה, ההיבט הנפשי-חברתי לא מקבל טיפול ראוי, וביחד עם שותפה שוויצרית פתח מרחב לחולי צרעת, שבו הגישה המרכזית אומרת: 'אתם לא מסכנים! אולי אתם בשפל המדרגה – חולים, מנודים, מרוששים – ועדיין, אתם לא מסכנים! אני מוכן ורוצה לתת לכם הזדמנות להוציא את עצמכם מהבוץ שנקלעתם אליו, אבל אתם תצטרכו לעבוד קשה כדי שזה יקרה'.
"במרחב שקרישנה פתח ניתנה הזדמנות לחולי צרעת לעבוד ביחד עם המגבלות הגופניות שלהם ולהרוויח את כספם, ובעיקר – ליצור מחדש מבנה קהילתי שיאפשר להם לקבל את המשאבים החברתיים שכל כך היו חסרים להם. המקום משך לאט לאט חולים ונדכאים נוספים מרחבי המדינה: חולי פוליו, בעלי נכויות שונות, נשים שנודו ממשפחותיהן כי עזבו בעל מכה או כי בעלן נפטר. 
"לאחר עבודה בת 17 שנים במרחב הזה, קרישנה החליט לחזור למקורות ולטפל באוכלוסייה המקומית באזור שבו נולד, בלי שום קשר לחולי הצרעת. לתפיסתו, אם נרים את החברה כולה, יהיו הרבה יותר אנשים פריבילגים שיוכלו לדאוג לנזקקים והוא לא יצטרך לעשות זאת ישירות. 
"במהלך העבודה שלו עם המצורעים הוא פגש באנתרופוסופיה, והיה לו ברור שהמרחב החדש שיקים יהיה מחובר מאוד לרוח הזו. הפרויקטים הראשונים היו החווה, בית הספר והמרפאה שענו על הצריכים הראשוניים של הקהילה: הבראה של האדמה (כחלק מהריפוי של האדם, שקרישנה תופס אותם כבלתי נפרדים), חינוך איכותי ששם את האדם במרכז, ומענה רפואי בסיסי שלא היה קיים בכפר קודם לכן. 
"גם בארגון החדש קרישנה אימץ את גישת ה'אין מסכנים'. הארגון מקבל לבית הספר גם ילדים להורים שאינם יכולים לעמוד בתשלום שכר הלימוד, אבל לא מסבסד בעצמו את שכר הלימוד, אלא מוצא פתרון עם ההורים, כיצד הם יוכלו לתרום לבית הספר בדרך אחרת. אותה גישה הארגון נוקט גם כשהוא בונה בתים לתושבי הכפר, ולמעשה בכל אספקט של הפעילות שלו. זאת העצמה קהילתית אמתית."

אם זה נשמע לכם מעניין, בן ישמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה במייל ben.hareshet@eretzir.org.il. ניתן ליצור קשר עם הארגון גם דרך דף הפייסבוק או אתר האינטרנט שלו. וכמובן, אם מישהו נוסע בעקבות ההמלצה – נשמח לשיתוף בחוויות!

מצטרפים במבצע לעיתון הילדים אדם צעיר >>> לפרטים והזמנה

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

מתעניינים בחינוך וולדורף (אנתרופוסופי)?

הירשמו וקבלו מיד גישה ל-14 מאמרים נבחרים ממגזין אדם עולם!

בדיקה בדיקה!

הירשמו וקבלו מיד גישה ל-14 מאמרים נבחרים ממגזין אדם עולם!