הוצאת אדם עולם אנתרופוסופיה וחינוך וולדורף בישראל
אבא שלי ז"ל ברח מאוקראינה בתום מלחמת העולם השנייה, בהיותו בן שש עשרה. חלומו הגדול ביותר היה להקים משפחה אוהבת. בורכתי בכך שנולדתי כבתו, כי את אהבתו העצומה נתן לשלושתנו: לאמי, לאחותי הגדולה ולי, ללא גבול. תמיד הרגשתי שהוא פשוט אוהב את עצם קיומנו – לא היה לו איכפת לאילו הישגים הגענו או איך אנחנו נראות. כילדה, דאגתי לעתים שאולי הוא לא ממש מכיר את הייחודיות שלי, מכיוון שהאהבה שלו ניתנה בשפע וללא כל ביקורתיות. לימים הבנתי שהוא צייד אותי בכוח עצום, כוח שאִפשר לי להתמודד עם קשיי החיים ולהרגיש שיש לי זכות להתקיים בעולם ולקבל יחס הוגן. ה"כספת" הזאת שבה הופקדה אהבתו בתוכי, אפשרה לי להרגיש שתמיד יש לי רזרבות של אהבה, ושאיני עושה "משיכת יתר"; כך כאשר טיפלתי בילדים, הדרכתי צוותים חינוכיים, או כשאני מטפלת במבוגרים.
בלי אהבה אין חיים
לפי האנתרופוסופיה – הגזע, העם, המשפחה, ופרטים נוספים במסע החיים הם פרי בחירתה הקארמתית של הנשמה. כלומר, במובנים רבים בחרנו את משפחתנו כמקום שבו נוכל להתפתח ולבטא את האנושיות שלנו.
התינוקות שלנו בוחרים בנו, מגיעים אלינו כשהם מוכנים לקשר, מאושרים להעניק אהבה גם כשאנחנו מסריחים, כועסים, עצובים, או אפילו כשאנחנו דוחים את ידם המושטת. לצערי, יצא לי לראות הרבה מאוד תינוקות וילדים אשר נושאים עיניים מעריצות ומושיטים ידיים כמהות ואוהבות להורים שהם קרירים או לא פנויים רגשית.
אהבה היא כוח אנרגטי שבעזרתו מתקיימים כל תהליכי החיים בעולם. התינוקת מגיעה מעולם הרוח והיא לחלוטין ישות אוהבת המחוברת לכוחות החיים והאהבה הקוסמיים. ללא קשר אנושי אוהב, המערכת החיסונית שלה תתפקד באופן ירוד. יכולת הלמידה של התינוק, התפתחותו הפיזית והרגשית – כל אלה תלויות בקשר האוהב עם מבוגר משמעותי. ידוע למשל, שפגים שורדים הרבה יותר טוב מאז שמאפשרים בבתי החולים מגע מעור לעור – כלומר, חיבוק והנקה.
התינוקות שלנו בוחרים בנו, מגיעים אלינו כשהם מוכנים לקשר, מאושרים להעניק אהבה גם כשאנחנו מסריחים, כועסים, עצובים – או אפילו כשאנחנו דוחים את ידם המושטת
איור: שחר קובר
לפי המסופר, במאה ה-13, ביצע הקיסר הרומי פרידריך השני ניסוי על תינוקות, שנועד לבדוק באיזו שפה הם ידברו באופן טבעי, בלא שייחשפו לשפת אם כלשהי. פרידריך הורה למטפלות ולמיניקות להאכיל ולטפל בפעוטות, אבל בשום אופן לדבר איתם; שכן רצה לגלות אם שפתם הטבעית תהיה עברית או שמא יוונית או לטינית – "אבל כל עמלו היה לשווא, שכן הילדים לא יכלו לחיות ללא מחיאות כף, העוויות, שעשועים עליזים ודיבור של חיבה"[1]1 תינוקות רבים מתו בניסוי הזה.
לאחר מלחמת העולם השנייה נשלחו תינוקות רבים לבתי יתומים. שוב, למרות הטיפול הפיזי המסור של האחיות והמטפלות התברר שהתמותה היא רבה. ג'ון בּולבּי (Bowlby, 1907–1990), רופא ופסיכיאטר שעבד בבתי חולים פסיכיאטריים לילדים ונוער, פיתח את התיאוריה של ההיקשרות בין המבוגר המשמעותי לתינוק. לפי בּולבּי, ההיענות של המבוגר לאיתותים ולצרכים של התינוק היא המפתח להתפתחות הפיזית, הנפשית, המוטורית והחברתית של התינוק. יתרה מכך: איכות ההיקשרות בינקות תשפיע על היחסים הזוגיים והחברתיים של האדם לאורך כל חייו.
אהבה בכספת
אהבה שאינה תלויה בדבר היא תנאי מרכזי לטיפוח ילדים בריאים בגופם, בנפשם וברוחם. האם אתם חשים בדיוק את סוג האהבה הזה, אבל לא חונכתם לבטא את רגשותיכם במילים? אולי אין צורך במילים.
ראשית חשובה התפיסה שלנו לגבי התינוק או הפעוט שלנו. כאן ועכשיו אני מעניקה לכם רישיון שלא להיות אובייקטיביים לגבי צאצאיכם. אם תאמינו שהם נהדרים, מקסימים ושאין כמותם בכל העולם, הם יחושו בכך גם בלי מילים. יתר על כן, כפי שנבואות גרועות מגשימות את עצמן, כך גם להפך: האמונה שלכם שילדתכם תהיה אחת מפלאי עולם – תסייע לה להיות כזו.
כאן המקום להציע משהו שאני מנסה בהתמדה (וחייבת להודות שלא תמיד מצליחה): נסו שלא להשוות בין ילדכם לאחיו או לילדים אחרים. ההשוואה, שמתחילה ברגע הלידה עם מדידת המשקל והגובה, והופכת לתחרות על ציונים, יופי, קריירה ושכר – אינה תורמת להישגים, אלא עלולה דווקא להפחית את הביטחון העצמי של הילדים. אין תחליף למבט אוהב, נטול השוואות. מבט שאומר: אני רואה אותך! אני מאושרת ממה שאני רואה!
גם למגע חם, רגיש, מותאם בעוצמתו ובתכיפות שלו יש ערך עצום. אפשר להביע אהבה כשמקנחים במגע עדין את האפון הנוזל, כשמסבנים באמבטיה, או כשמעסים את הגב של ילדון עייף לאחר יום של התרוצצות בגן הילדים ובגן השעשועים. ההיכרות עם הצרכים הגופניים של ילדנו – האם נעים לו מגע עמוק או "דגדוגים"? האם היא זקוקה להמון חיבוקים, או דווקא מעדיפה רק לבוא "לתדלק" בחיבוק קצר ולרוץ חזרה למגלשה? – ההיכרות הזו פירושה אהבה שאינה תלויה בדבר.
הורים שמתייעצים איתי, דואגים שאם ילדיהם יחשבו שהם אוהבים אותם ללא קשר למעשיהם, בתם תהיה חסרת גבולות או בנם יהיה מפונק וחסר מוטיבציה להצלחה. אבל למעשה, אהבתנו תגרום להם לבטוח בעצמם וביכולתם להגיע להישגים חברתיים ולימודיים. אדישות או ביקורתיות מצד ההורים עלולות להביא לחרדות, לחוסר הצלחה ולהימנעות מאתגרים, בגלל התחושה שאני לא מוצלח, לא ראויה, לא מעניין אף אחד.
פעמים רבות (ואני רואה את זה בחדר הטיפולים) אנשים בוגרים חשים שהוריהם אהבו אותם בילדותם – רק כשהם מילאו ציפיות או עמדו בקריטריונים נוקשים. במקרים כאלו, הם מרגישים שלא הצליחו לבטא את עצמם או אפילו לגלות מי הם בכלל, כי היו עסוקים בלהשביע את רצון הוריהם כדי להשיג את אהבתם. אם תוכלו "למלא את כספת האהבה" של הבת והבן שלכם, אתם תהיו המרוויחים הראשונים: בקטנותם הם יחזירו לכם אהבה בהתלהבות ובשפע, ובבגרותם ינהלו איתכם יחסים של חיבה והערכה הדדיים.
[1] Medieval Sourcebook: Salimbene: On Frederick II, 13th Century. sourcebooks.fordham.edu
