הוצאת אדם עולם אנתרופוסופיה וחינוך וולדורף בישראל
מה פירוש להיות אנתרופוסוף יהודי? כיצד מי שחש קשור לאנתרופוסופיה מתייחס לעובדת-הגורל הזו – להיוולד לעם בעל היסטוריה ייחודית, חסרת נחת ורוויה בסבל, קונפליקטים פנימיים וחיצוניים, שבתפיסתה העצמית זהותה הלאומית היא עניין מרכזי ומקודש בתולדות העולם, ושורש נשמתו של היהודי היחיד? וכיצד מתייחס יהודי אנתרופוסוף לגזעו, דתו או עמו כשהוא חש שרודולף שטיינר לא השכיל להבין – או דווקא כן – את מהותה של היהדות?
שאלות אלו הן נקודות המוצא של גיליון זה, המבקש לעמוד על כמה מקווי המתח שבין מדע הרוח לבין היהדות; ובהחלט עולים בהן פצעים עמוקים אך גם אפשרויות – פוטנציאליות ומתממשות – של הפרייה הדדית. שלושה מאמרים משקיפים על מערכת היחסים מן הגדה היהודית. הראשון מביניהם הוא המסה של ד"ר דניאל שליט, שעשה את דרכו מהאנתרופוסופיה אל הדת היהודית, ומאיר במאמרו "בין שני הרים" על הפערים התיאולוגיים בין שתי התפיסות.
ד"ר ישראל קורן התרחק מהאנתרפוסופיה אל מחשבת ישראל, בגלגולה הדתי ההגותי יותר. לפני כשנתיים פרסם קורן מאמר ב"מקור ראשון" המבקר את יחסו של שטיינר ליהדות וטוען כי שטיינר היה הוגה אנטי-יהודי מובהק. כעת, בראיון לנמרוד סמילנסקי-פרידמן, מגולל קורן את הדרך האישית שעבר מתלמיד מדע הרוח למתנגד לו, ושוטח את הביקורת שיש לו על האנתרופוסופיה ועל האנתרופוסופים בישראל.
"מעיינות רבי חייא" היא עמותה המפעילה רשת של מוסדות חינוך דתי-חרדי בהשפעת חינוך ולדורף, ומובילה את הזרם ה"אנתרופודוסי" (כינוי שאינו חביב עליהם). כותבי המאמר, שפותחים לראשונה בפני העיתונות את פועלם הייחודי, מדגישים את יהדותה הצרופה של רוחם החינוכית, שעבורה חינוך ולדורף אינו אלא ראי הבא להזכיר ידע-אדם פדגוגי המגולם בחכמת ישראל.
מן הגדה האנתרופוסופית באים גם כן שלושה. יפתח בן-אהרן מתאר את הפילוסופיה המוסרית של עמנואל לוינס כקצה ענף חי של התפתחות הרוח היהודית, השבויה ברובה בתפיסת עולם קדומה. אודי לוי משווה בין דרך רוחנית קולקטיבית, שהיא בסיס היהדות, לבין חד-פעמיותו האינדיבידואלי של המסע הרוחני של האדם המודרני. אורי כהן בוחן את כוחה האמנותי של היהדות מבעד לדיבר "לא תעשה לך פסל וכל תמונה". שלושתם, בעקבות שטיינר, מתנגדים לטענתה האבסולוטית של היהדות ומממסגרים אותה כשלב תחום באבולוציה של התודעה האנושית.
מובא גם מאמר של שטיינר עצמו, המבקר בחריפות את ראשי ויעדי התנועה הציונית בראשית דרכה ופוטר את התעוררות האנטישמיות כעניין של מה בכך, המנופח לצרכים תעמולתייים בידי הרצל ונורדאו. אם המהלך הציוני היה נכון או לא, על כך חלקו וחלוקים עדיין גם יהודים; אך בלתי-אפשרי להתכחש לכך שבנוגע לאנטישמיות הפריכה ההיסטוריה עצמה את תפיסתו של שטיינר, ושחוסר יכולתו לחזות את שואת היהודים מציבה סימן שאלה לגבי דייקנות ראייתו הרוחית בנוגע לתולדות העמים.
מבין כותבי המדורים הקבועים מביאים לייזה רוזנברג, מירי מתתיה ויוטקה הרשטיין התייחסויות אישיות וארציות יותר לגבי המתח התרבותי שבין היהדות לאנתרופוסופיה. האמנות בגיליון היא מעשה ידי יצחק מולי, אמן פופ-ארט חסידי מניו-ג'רזי, שבנדיבותו אפשר לאדם עולם לעטר את המאמרים ביצירותיו.
קריאה מהנה,
יונתן לוי
עורך אדם עולם
