חוק הליקוט הראשון או – למה לאביב קוראים אביב? [איגרת 249]

חוק הליקוט הראשון או חוק זרימת האנרגיה, הוא חוק פשוט: בתקופה זו משקיע הצמח את מרב האנרגיה שלו בחלקי הצמח האכילים, ואלה נמצאים בשיא טריותם ועסיסיותם. כאשר הצמח מתחיל להתפתח, רוב האנרגיה זורמת אל העלים. בהמשך תזרום האנרגיה אל הגבעולים, משם אל הפרחים ולבסוף אל הפרי או הזרע. עלי חסה שייקטפו כאשר עמוד התפרחת כבר פורץ מתוך שושנתם – בהכרח יהיו מרים, סיביים ונוקשים. יש לאכול אותם לפני שהצמח עובר לשלב הפריחה.

כולנו נוהגים לקשור את האביב ללבלוב ופריחה. האמת היא, שללקט המתבונן בכל יום בטבע המשתנה לנגד עיניו – ברור שההיפך הוא הנכון: בימי קדם, כשרצו העולים לרגל לירושלים לדעת האם הבוץ בדרכים כבר יבש, הגשמים פסקו, וניתן לצאת ללא חשש למסע המפרך – הם נהגו לפקוד את שדותיהם; בשדות היו מלקטים גבעולים נושאי שיבולים (חיטה ושעורה) ומבצעים חתך לרוחבם. מבט קצר למרכז הגבעול סיפק סימן חשוב לבוא האביב: אם הגבעול חלול, נבוב, סימֵן שהאביב הגיע.

מדובר בשינוי מורפולוגי משמעותי המתחולל בימים אלה בקרבם של הצמחים החד-שנתיים, המתקרבים לסיום מחזור הגידול שלהם: הללו, ש”מבינים היטב” כי הקץ קרב, משקיעים כעת את כל מאמציהם בטיפוח אברי הרבייה שלהם ובהעמדת צאצאים. הם מזרימים את מרב האנרגיה שבכוחם לגייס במעלה הגבעול או עמוד התפרחת. לשם כך, בהתאם ל”חוק זרימת האנרגיה”, מרקם העלים נעשה סיבי וקשה, והגבעולים וצווארי השורש מתרוקנים מתוכנם ונעשים חלולים ונבובים כאבוב. זהו, אפוא, מקור המילה אביב.

על אבות אביב וקשישי קש

כאמור, בשפה העברית הקדומה, צמח שהגיע כבר לשלב הבשלות המינית, והחל להעמיד צאצאים מכונה "אביב", וצמח שיבש והתרוקן מתוכנו לחלוטין מכונה בפינו "קש". באופן דומה - אדם שכבר העמיד צאצאים מכונה בעברית "אב", ואדם זקן ובא בימים מכונה "קשיש". לפיכך - האביב הוא ראשית קצו של האורגניזם, ולא ראשית תחייתו.

החודש הפכתי לראשונה בחיי לאב. התאומים קדם ומילוא, שנולדו זה עתה, אכן זוכים למרבית האנרגיה שאני מצליח לגייס עבורם, גם כשהדבר בא על חשבון אכילה מסודרת, שינה סבירה וזמן ליצירה. יחד עם זאת - משהו נוסף, חדש ושונה, נכנס לחיי והוא ממלא אותי באושר. זהו האביב שלי. ואשר לטבע? האביב כבר כאן, נוכח במלוא עוזו: זהו הזמן ליהנות מיפי הפריחה, ולא פחות מכך - מטעמה. אבקני הפרחים ערבים לחיך ומכילים ריכוז גבוה של חלבונים. הצוף האגור בפרח מוסיף לו מתקתקות עדינה. מומלץ לשלב פרחי מצליבים, עיריות וקטניות בסלט הבוקר שלכם.

השמירה על חוק הליקוט הראשון תאפשר לכם ליהנות מחלקיו הטריים ביותר של הצמח בדיוק בזמן בו הם מבקשים להילקט - ולהימנע מלפגוע בכושר ההתחדשות של הצמח. בואו נלקט ברגש ובתבונה, למען הדורות הבאים.

כליל השלמות

חודשי האביב הם עונתן של הקטניות. עשרות רבות של מיני קטניות גדלים בר בארצנו, וחלקם אכילים וטעימים במיוחד הן בפריחתם והן בהבשלת תרמיליהם. פרחי הקטניות האהובים עליי מכולם הם פרחיו הססגוניים של כליל החורש, ולהם מוקדש הטור הזה.

בדומה לפרחי עץ השקד, גם פרחיו של כליל החורש מופיעים באשכולות עמוסים על גבי הענפים, רגע לפני הנצת העלים, כשהם צובעים את היער ואת קו הרקיע בכתמים בגוון ורוד עז. הם מתקתקים, טעימים ומזינים מאוד, ונאכלים טריים או כתמצית טעם מרוכזת במרקחות, ריבות, סירופ ועוד.

המראה המפתה שלהם מסגיר את טעמם: כיאה לבני משפחת הקטניות, הם ניחנים בפרחים ש"התחפשו" לפרפרים, המשתוקקים למאביקים שיבואו לינוק מהצוף המתוק שלהם, ולפזר את אבקניהם לכל עבר.

המראה מעורר התשוקה הזה מחייב אותי לחרוג פעם אחת מכללי הפוליטיקלי-קורקט של התזונה המלוקטת - ולהגיש לכם מתכון לקינוח איטלקי מסורתי עז ניחוחות, צבעים וטעמים, של ארנצ'יני בסירופ של פרחי כליל החורש.

אין אחד שלא מתלהב מהלהבה הוורודה והמתוקה הזאת.

להלן המתכון:

חומרים:

2 פחיות קרם קוקוס

4 כוסות מים

סוכר

פירורי לחם

שמן לטיגון

500 גר' פרחי כליל טריים

אופן ההכנה:

מבשלים כחצי ק"ג אורז עגול לבן ב-660 מ"ל קרם קוקוס מדולל ב-3 כוסות מים, מוסיפים סוכר לפי הטעם ובערך כוס של פרחי כליל החורש. את האורז מבשלים זמן רב תוך ערבוב מתמיד כך שיהיה רך ודביק. מסננים וצרים כדורים בגודל כדור פינג פונג. את הכדורים מגלגלים בטחינה ובפירורי לחם, ומטגנים בשמן עד להזהבת הציפוי.

לפני הטיגון - מכינים את סירופ פרחי הכליל:

מעמידים על אש גבוהה סיר ובו כוס מים, כוס וחצי סוכר (רצוי לבן - כדי שיתקבל צבע ורוד עדין) ומעט מיץ לימון. מרתיחים תוך ערבוב מתמיד. לאחר הרתיחה מנמיכים את האש וממשיכים לצמצם תוך ערבוב מתמיד.

שניות ספורות לפני שמורידים מהאש, מוסיפים 2-3 כוסות פרחי כליל טריים ומערבבים היטב. הטעם והצבע ימוצו ויתקבל סירופ ריחני בגוון ורוד.

להגשה: מניחים 2-3 כדורי ארנצ'יני בצלוחית, ומעליהם מפזרים את הרוטב המתוק ומעט פרחי כליל.

המאמר מתוך גליון 46 של מגזין אדם עולם, בנושא 'גרמניה', אשר יופץ למנויים בתחילת חודש אפריל.

אביב שמח!