הוצאת אדם עולם אנתרופוסופיה וחינוך וולדורף בישראל
יוזמה חדשה לתמיכה באנשים המתמודדים עם התקף פסיכוטי מזמינה אליה אנשי צוות אנתרופוסופים
הפעילות האנתרופוסופית בישראל מזוהה בעיקר עם חינוך ולדורף; אבל לא תמיד זה היה כך. למעשה, היוזמות האנתרופוסופיות הראשונות בישראל, בית אורי ובית אליהו (שלימים הפך להיות כפר רפאל), אשר נוסדו לפני למעלה מ-40 שנה, היו ועודן יוזמות טיפוליות המקדישות עצמן לעזרה לאנשים בעלי צרכים מיוחדים. ב-25 השנים האחרונות עבר הפוקוס לחינוך ולדורף ומאות יוזמותיו – גני ילדים ובתי ספר, ואילו היוזמות הטיפוליות נכנסו לקיפאון מסויים. אמנם, קיבוץ הרדוף הוליד את בית אלישע (מעון לאנשים בעלי צרכים מיוחדים), חירם (מרכז שיקומי לצעירים נפגעי נפש) ופנימיית טוביה לבני נוער בסיכון, ובירושלים פועל בגבורה צנועה בית ספר "הדביר החדש" לילדים עם צרכים מיוחדים; אבל בשנים האחרונות, ככל שידוע לנו, לא נעשה ניסיון ממשי לפתוח עוד מוסד טיפולי או שיקומי אנתרופוסופי בישראל, וממילא לא נפתח אחד כזה.
כל זה עשוי להשתנות בקרוב, בזכות יוזמה חדשנית שבה מעורבת הגר דרור מליניאק, פסיכולוגית קלינית ואנתרופוסופית תושבת הרדוף. לפני מספר חודשים חברה הגר אל פרופ' פסח ליכטנברג, מנהל המחלקה הפסיכיאטרית בבית החולים הרצוג בירושלים, ולשעבר ראש החוג לפסיכיאטריה באוניברסיטה העברית. ב-7 השנים האחרונות מקדם פרופ' ליכטנברג חזון של הקמת בית טיפולי לאנשים שמתמודדים עם משבר נפשי חריף, בעיקר מצב פסיכוטי, אשר יחליף את הפתרון הקיים היום – אשפוז במחלקה הסגורה. לאשפוז כזה, אומרת הגר, יש מספר בעיות: הוא מתקיים בתוך בית חולים, שם את האדם המתמודד בעמדה של חולה ומדביק לו סטיגמה של 'חולה נפש' או 'משוגע'. המוסד הפסיכיאטרי עצמו הוא מאוד היררכי, הפער בין המאושפזים לסגל הוא גדול מאוד, ונוצרים בו בקלות מצבי דיכוי התנהגותי ותרופתי. עבור רבים מהמאושפזים השהייה במוסד מהווה טראומה שמעצימה את ההתקף ומקשה על תהליך השיקום וההחלמה. במאמר שהתפרסם בעיתון הארץ בדצמבר האחרון משווה פרופ' ליכטנברג את המצב ל"אשפוז חולי לב במחלקה שבה הם חייבים להתאמץ ולהזיע ולעסוק במלאכות שמכבידות עוד יותר על הלב".
הגר דרור מליניאק
בשנים האחרונות חקר פרופ' ליכטנברג את הנושא בעולם וגילה מודל של בתים טיפוליים שנקרא "סוטריה" ('גאולה' ביוונית). העקרונות של מודל סוטריה הוא 8 עד 12 דיירים החיים ביחד בבית בעיר, ביחד עם צוות מקצועי וצוות פרא-מקצועי הכולל סטודנטים ואנשים בעלי כישורים בין אישיים גבוהים ויכולת ללוות ולתמוך בני אדם במצבי קיצון. השהות של המתמודדים היא לרוב קצרה, ובמהלכה הדיירים והצוות נמצאים ביחד כל היום, מכינים ארוחות ואוכלים ביחד, מטפלים בבית, ועוסקים במלאכות מרפאות. למעשה, אומרת הגר, נוצרת שם קהילה מרפאת.
לאחרונה השיגו פרופ' ליכטנברג והגר דרור מליניאק אישור להקמת פיילוט ראשוני של המודל בירושלים, ובית ראשון יפתח באפריל הקרוב. במידה ויצליח, יוקמו ברחבי הארץ בתים נוספים מסוגו. כעת נמצאת היוזמה בשלב של גיוס הצוות. "עכשיו הכול נבנה ומתגבש וחשוב לי מאוד שהאנתרופוסופיה תוכל לנשוב לתוך היוזמה ולעצב משהו מתפיסת האדם-עולם שלה. חשוב לי להכניס את האיכות האמנותית והמרפאת, את צורת העבודה האנתרופוסופית, ואת הקונספט של הום-מייקינג כאמנות חברתית. זאת לא יוזמה אנתרופוסופית אבל יש לאנתרופוסופיה כל כך הרבה מה לתרום לה, ועכשיו זה זמן קריטי מפני שזה שלב ההקמה ומה שיקרה עכשיו ישפיע על עתיד היוזמה". אם נחזור אל הנקודה שהעלנו בפתיחת המאמר, והיא שמזמן כבר לא נפתחו יוזמות טיפוליות אנתרופוסופיות, אז אולי זה בגלל שצו השעה הוא שאנתרופוסופים ישתלבו במוסדות קיימים וישנו אותם מבפנים. כך או כך, הגר מזמינה אנשי צוות להצטרף למיזם, עם עדיפות למטפלים באמנות מתוך האנתרופוסופיה וסטודנטים לאנתרופוסופיה.
המעוניינים להשתתף ביוזמה מוזמנים ליצור איתה קשר בכתובת [email protected]
