מנותקים מהמציאות? בוגרי חינוך ולדורף מספרים על החיים מחוץ לחממה [איגרת 55]

אם יש שאלה אחת שמעסיקה את ההורים השולחים את ילדיהם לחינוך ולדורף, אז זאת השאלה: כיצד הם מתמודדים עם החיים מחוץ לחממה?

אך היום צריך לדייק ולומר ששאלה זו מעסיקה בעיקר הורים במקומות שבהם חינוך ולדורף הוא צעיר וחדש. במקומות כמו הרדוף, טבעון, וירושלים, שם הבוגרים הראשונים כבר נכנסים אל העשור הרביעי לחייהם, בוגרי חינוך ולדורף הם מחזה נפוץ, והשאלה האם הם מתאימים לעולם הזה מתקבלת בחיוך משועשע; ואלה שעדיין שואלים את השאלה הזאת – בשבילם יש עכשיו ספר.

אך לגלעד גולדשמידט, וליתר דיוק ד"ר גלעד גולדשמידט, מחבר הספר, יש מה להגיד על הנקודה הזאת. לדבריו, אין זה מפתיע שבוגרי חינוך ולדורף מצליחים בחיים. "זאת שאלה לא רלוונטית. כל בוגרי החינוך האלטרנטיבי, אם זה האנתרופוסופי, הדמוקרטי, חינוך ביתי או מונטסורי, ובמיוחד כשמדובר בילידי שנות השמונים, באים ממשפחות מודעות, משכילות, ובעלות אמצעים. הם מצליחים בחיים – וזה בכלל לא מפתיע. מה שכן מעניין בעיני, וזאת מבחינתי התגלית של הספר, היא הדרך שבה בוגרי חינוך ולדורף מצליחים בחיים, או הדרך שבה הם מודדים הצלחה."

ד"ר גלעד גולדשמידט. צילום: טל גליק

ד"ר גלעד גולדשמידט. צילום: טל גליק

פרט והסבר.

"אפשר לקחת לדוגמה בוגר שלנו שהפך לקצין בצה"ל. זה לכשעצמו לא מפתיע. אבל כששאלתי אותו מה תרם להצלחתו בצבא, הוא אמר שזאת הדרך שבה הוא דיבר עם מפקדיו או פקודיו. וזה הפתיע אותי. בכלל, אחד מהיתרונות הגדולים שבוגרי בית הספר מצביעים עליו הוא היכולת לשוחח וליצור קשרים אנושיים טובים. ויש עוד הרבה דוגמאות מן הסוג הזה בספר".

הספר "אני מביט אל העולם" (ראה אור בהוצאת הרדוף, בעריכת נעה ברקת) הוא עיבוד של עבודת הדוקטורט של גולדשמידט, אשר בחנה את השאלה הנדונה באופן איכותני הכלל כ-50 ראיונות עומק עם בוגרי בית ספר ולדורף הרדוף. במסגרת ראיון ארוך ומקיף, נתבקשו בוגרי בית הספר לענות על סדרה של שאלות שמנסות לבחון כיצד הם רואים את החינוך שעברו, מה הוא נתן להם, כיצד הם רואים את עצמם ואת חבריהם לכיתה ולשכבה, והאם וכיצד הם מצליחים להתמודד עם האתגרים שעמדו בפניהם לאחר סיום בית ספר. הראיונות התמקדו בשנת השירות, השירות הצבאי והלימודים האקדמיים. נוסף לבוגרים, רואינו למחקר אנשים שעבדו עם בוגרי ולדורף במסגרות שונות כגון שנת שירות ובאקדמיה. דברי הבוגרים, מוסיף גלעד, מציירים תמונה צבעונית ורבת רושם על בית ספר ולדורף; וכן מצטיירת תמונה על אודות הבוגרים עצמם – מה לדעתם עיצב את אישיותם, עם אילו תכונות וכישורים הם יצאו מדרכם החינוכית, מה תרם להם בית הספר לעומת בית ההורים, האם הם שונים מאנשים צעירים אחרים ואם כן – במה, וכמובן: כיצד הם התמודדו עם החיים מחוץ לבית הספר.

עבור גלעד עצמו, כתיבת הספר הייתה מעיין סגירת מעגל מרגשת ומפגש עם פירות הזרעים שהיה שותף להנחתם לפני כ-25 שנה. וכשפרק זה מאחוריו במידה רבה, הוא פונה אל המשימה הבאה: להוציא את חינוך ולדורף החוצה, אל הזירה החינוכית הכללית. "אם אני אצליח", הוא אומר בחיוך, "אז כל ישראל תהיה בית ספר ולדורף. ועכשיו ברצינות – השפה שאני מדבר בה מובנת יותר ויותר בשנים האחרונות. כשאני מדבר על אמנות בחינוך, אנשים מבינים. המחקר שלי מראה שאפשר להצליח באוניברסיטה ובחיים בכלל גם בלי מבחנים ועם תעודת בגרות חלקית. שחינוך איכותי שמתרכז בילד עצמו ועונה על צרכיו העמוקים יכין אותו בצורה הטובה ביותר לאתגרי החיים כאדם בוגר, פשוט משום שכוחותיו, איכויותיו והפוטנציאל הטמון בו יתפתחו, וזה הדבר החשוב ביותר."

את בספר ניתן להשיג אצל המחבר, במסעדת הרדוף, בקרון הספרים, בחנויות עומר וגם בהוצאת אדם עולם.

אני מביט אל העולם | ד"ר גלעד גולדשמידט | הוצאת הרדוף, 2013 | עריכה: נעה ברקת | 182 עמודים | 80 שקלים | 10 ש"ח דמי משלוח | להזמנה התקשרו 074-7011191 או הכנסו

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

מתעניינים בחינוך אנתרופוסופי?

הירשמו וקבלו חינם גישה ל14 מאמרים נבחרים ממגזין אדם עולם!

העגלה שלך