נפש צעירה בגוף זקן: רשמי מסע בין יוזמות אנתרופוסופיות בהולנד [איגרת 175]

בשבוע שעבר, בזמן שמערכת הדיוור שלחה איגרת עם טעות לשונית איומה בכותרת (תודה רבה לכל המגיבים והמתקנים!), אני בכלל הייתי בהולנד, בפתחה של נסיעה קצרה שכללה סיור בין מרכזים אנתרופוסופיים וכנס בינלאומי של חברת יעוץ הולנדית הקרויה IMO. נסעתי בהמלצתו ובלווייתו של רונן האן, היועץ הארגוני של אדם עולם, ונציג IMO בישראל. על תובנותיי מהכנס אכתוב באיגרת הבאה, ואת האיגרת הנוכחית אקדיש לרשמים ממפגשיי עם אנתרופוסופים הולנדים.

אך ראשית, כמה מילים על האנתרופוסופיה ההולנדית. עם מותו של מייסד האנתרופוסופיה רודולף שטיינר, בשנת 1925, התגלע סכסוך בין מרי שטיינר, אשתו הגרמנייה שהכיר עוד בימיו בתאוסופיה, לבין איטה וגמן, רופאה הולנדית שפיתחה ביחד איתו את הרפואה האנתרופוסופית וטיפלה בו בימיו האחרונים. הסכסוך הזה יצר קרע בחברה האנתרופוסופית: הזרם ההולנדי התפצל מהזרם הגרמני ופיתח אופי משלו, בהובלת אנשים בולטים כגון ברנרד ליווכוד, מייסד הייעוץ הביוגרפי והייעוץ הארגוני בהשראת האנתרופוסופיה. ארגון בשם NPI, שאותו הקים ליווכוד, לקח חלק פעיל בעיצוב החברה ההולנדית לאחר מלחמת העולם השנייה, ובהשראתו הוקמו ארגונים ויוזמות אנתרופוסופיות נוספות השואפות להיות חלק אורגני מהחברה ההולנדית.

אך למרות טבעה הצעיר של האנתרופוסופיה ההולנדית, גם שם היא סובלת מכמה מהבעיות המרכזיות של האנתרופוסופיה הוותיקה באירופה, והן – הזדקנות הפעילים, חוסר רלוונטיות לצעירים, סכסוכים פנימיים וחברה אנתרופוסופית מסרסת. אחת מפגישותיי התקיימה בבניין (הריק) של החברה האנתרופוסופית ההולנדית. פגשתי את אחד העורכים של העיתון האנתרופוסופי "motif". הוא סיפר לי שהעיתון, שהחל את דרכו כעלון מידע של החברה האנתרופוסופית ההולנדית, מנסה לפלס את דרכו החוצה אל קהלים שאינם אנתרופוסופיים, אך אינו מצליח, ובדרך מאבד את תמיכתם של האנתרופוסופים ה"כבדים".

פגישה נוספת התקיימה בבניין בית הספר התיכון בעיירה זייסט, שהיא מרכז הפעילות האנתרופוסופית בהולנד. שוחחתי שם עם ד"ר פרנס לוטרס, אחד מהבולטים בחינוך ולדורף בהולנד. התיכון שבו ביקרתי הוא חלק מקמפוס חינוך אנתרופוסופי הכולל תינוקיה ומרכז להורים, גני ילדים, בית ספר יסודי ותיכון. בהולנד התיכון מתחיל בכיתה ז', ובבית הספר שבו ביקרתי יש ארבע כיתות בשכבה. לומדים בו 650 תלמידים (בכל הולנד יש 22 אלף תלמידים בחינוך ולדורף). התיכון הוא במימון מלא של המדינה, אין בו תשלומי הורים, אך ההורים תורמים כסף בהתאם להכנסותיהם. חינוך ולדורף בהולנד הוא ממלכתי לכל דבר. לדברי פרנס, הסידור הזה הוא טוב כל עוד הכול הולך חלק, אך כשיש בעיות – עלולים פשוט לסגור אותך. כעת הם נמצאים בשלב ניסויי של פתיחת מסלולי ולדורף בתוך בתי ספר "רגילים". לדבריו, הם מוזמנים לעשות זאת על ידי המנהלים של בתי הספר. הוא טוען שזאת נקודת מפנה בהיסטוריה של האנתרופוסופיה בהולנד ובכלל – שלב של הכרה בתרומה שיש להם לתת לעולם ובקשה שיחלקו את המתנה הזאת עם אנשים נוספים. ממנו למדתי על הלך הנפש של האנתרופוסופיה ההולנדית, שמצד אחד מאוד בטוחה בעצמה, בחשיבות שלה לעולם, ומצד שני צנועה, יודעת את מקומה בשוליים, לומדת מאחרים ומנסה להתערבב בהם.

מפגישה לפגישה התניידתי בסיועם של מארחיי, קיטי ורוב שטיינבוש. זוג קשישים הולנדים טובי לב, הוא בן 84, אנתרופוסוף רציני, מלומד, צנוע, נדיב וטוב לב. היא, נמרצת וחרוצה, הייתה חלק מאי-אילו הנהלות של יוזמות אנתרופוסופית, גם היא טובה וצנועה ומעורה בעולם. עניין אותם מאוד לדעת על התפתחות האנתרופוסופיה בישראל (ובכלל, לאורך כל הביקור היה לי קשה להתחמק משיחות על "המצב הקשה במזרח התיכון", אבל זה כבר סיפור אחר). נפרדתי מהם בערב, לא לפני שהראו לי את הבניין שבו התנהלה חלק נכבד מהפעילות האנתרופוסופית בהולנד, כולל הסמינר המרכזי לאנתרופוסופיה. לפני חצי שנה הבניין נשרף.