סמינר זומר והפליטים: הצצה אל ילדותם של המועמדים לגירוש מישראל [איגרת 291]

סמינר זומר והפליטים: הצצה אל ילדותם של המועמדים לגירוש מישראל [איגרת 291]

ילדי הפליטים האריתראים בישראל, שרובם נולדו כאן, מועמדים לגירוש ביחד עם משפחתם לעתיד לא ידוע. זאת ההזדמנות לספר על פרויקט ההתנדבות שמפעיל סמינר זומר לחינוך ולדורף ולאנתרופוסופיה ברמת גן, ב"מחסני הילדים" בדרום תל אביב

עננה קודרת מרחפת בשבועות האחרונים מעל קהילת הפליטים מאריתריאה ששוהים בישראל כעשור. בימים אלה נערכת המדינה לגרש את הפליטים לרואנדה ואוגנדה, אל עתיד לא ידוע.

העלאת הנושא על סדר היום הציבורי מהווה הזדמנות לספר על פרויקט ייחודי של העמותה לקידום חינוך ולדורף ברמת גן, אשר מפעילה את בית הספר "זומר" (א'-י"ב), שבעה גני ילדים וכן את סמינר המורים. וכך היו הדברים: בתחילת השנה שעברה ביקשה אם לילדה מכתה ו' להפגיש את בנות הכתה עם ילדי פליטים כחלק מפרויקט שנת בת המצווה שלהן. מפגש מקדים של ההורים עם המציאות העגומה פסל את הרעיון, אך הזרע כבר נטמן.

קשה להעלות על הכתב את מצבם של ילדי הפליטים בישראל: רבים מהם שוהים בגנים שנכון יותר לכנותם "מחסני ילדים" - דירות זעירות, לעתים בעלות חלונות בודדים, שבהם מצטופפים עשרות ילדים, החל מגיל כמה חודשים (ולפעמים אפילו כמה שבועות) ועד לגיל 4.5 לערך. הוריהם מביאים אותם בשש בבוקר, ולעתים אוספים אותם רק אחרי משמרת עבודה שניה – בעשר בלילה. מיעוטם נשאר ללון במקום. עיקר השהיה בגן עוברת עליהם בצפייה בטלוויזיה ובהשרדות בתנאי הצפיפות.
בצהריים מגיעים אחיהם מבתי הספר ובחלק מהימים כ-50 בני חודשים ספורים עד בני 10 יכולים לשהות יחדיו שעות באותם חדרי דירה קטנים.

שכר הלימוד בגנים הללו – 300 עד 700 ₪ לחודש – מכתיב גם את היקף הצוות הטיפולי: צוות קטן במיוחד, אשר בקושי מצליח לעבוד עם מספר גדול כל-כך של ילדים. במציאות שכזו אין יכולת להוציא את הילדים אפילו לשעה קלה של התאווררות בגינה הציבורית. עד לפני כשנה היו מגיעים צוותים של חיילים שסייעו להוציא את הילדים לטיול קצר בחוץ. אחת ההחלטות הראשונות של השר אביגדור ליברמן, עם כניסתו למשרד הביטחון היה איסור על ההתנדבות הזו.

35 גני פליטים, רובם בדרום תל אביב, מלווה עמותת "אליפלט", אשר מסייעת להם בציוד, ברכישת מזון ובאיתור והשמה של מתנדבים. היא גוף מלווה ומייעץ, אך אינה מפקחת על פעולות הגנים. את התנדבות "פרח" של סמינר זומר יזם לפני 5 שנים שמוליק לוי, בוגר סמינר זומר וחבר ועד העמותה לקידום החינוך. במשך 3 שנים היו סטודנטים מהסמינר פעילים במסגרת מחלקת הרווחה של עיריית תל אביב ובשנה שעברה נוספו גני הפליטים.

במסגרת פרויקטי פר"ח ברחבי הארץ מתנדבים סטודנטים במגוון יוזמות חברתיות, ובתמורה מקבלים מלגת לימודים. הואיל ואף רשות מקומית לא מצאה לנכון לשלב מתנדבים ב"אליפלט", נטלה "העמותה לקידום חינוך ולדורף ברמת גן" את היוזמה והקצתה תקציב המאפשר לסטודנטים מן הסמינר להתנדב בגנים. התרומה מוענקת מתוך הבנה עמוקה שכל ילדה וילד ב"זומר" זכו בזכות גדולה להתחנך בחינוך מעולה, וכי משהו מן החינוך הזה חייב להינתן גם לילדים שגורלם לא שפר עליהם.

סיגלה גולדפרב, מצוות ניהול הסמינר, מספרת:

"מיד כשנוצר הקשר עם "אליפלט" הבנו שני דברים: הראשון - שמדובר בפרויקט מורכב שלא יאפשר שליחת מתנדבים בודדים. המציאות הקשה הנחשפת לעיני המתנדבים מחייבת עבודה בזוגות, שיוכלו לתמוך אחד בשני בזמן ההתנדבות ומחוצה לה. והשני – שכדי להפיק את המרב משעות ההתנדבות השבועיות יש לקבל ליווי משמעותי ממנחה לגיל הרך וגננת ותיקה המכירה היטב את תחום ילדי הפליטים ברחבי העולם".

ואכן – לליווי הפרויקט נרתמה סטפני אלון, ותיקת הגננות בישראל, מרכזת המסלול לגיל הרך בסמינר זומר ובעלת ניסיון רב בעבודה עם אוכלוסיות פליטים בארץ ובחו"ל. יחד עם המתנדבות והמתנדבים היא בנתה ריתמוס בסיסי למפגשים, והתוותה עמם תכנית עבודה ל-20 מפגשים בכל גן.

בשנה שעברה יצא הפרויקט לדרך עם ארבעה מתנדבים, ולאחר כחודש, בעקבות הצלחתו, ועד העמותה לקידום החינוך הסכים להקצות סכום נוסף שיאפשר לזוג נוסף להתנדב. גם השנה פעילים בפרויקט 6 סטודנטים הפוגשים את ילדי הגן פעם בשבוע למשך שעה וחצי. "מרגש לראות את הילדים ממתינים בפתח הגן לבואם של המתנדבים", מספרת סיגלה. "הילדים, שלא הכירו ריתמוס של מפגש ושל מעגל, עושים זאת בחדווה רבה. הם מקבלים הרגלים של עבודה עם המתנדבים, ואחרי מפגשים בודדים – מצטרפים לשירי הפתיחה והסיום של הפעילות. בפעם הראשונה בחייהם הם נחשפים לדברים הכי בסיסיים שכל ילד ישראלי מקבל: לשירה ולמוזיקה, לתנועה ולעבודה עם מגוון של חומרים: בצק, קורנפלור רטוב, צמר ונייר. הם ממש צמאים למפגשים האלה, ומוקסמים מהם. זה אולי הרגע המאושר ביותר בשבוע שלהם במסגרת הגן".

עבודת המתנדבים משפיעה באופן מידי גם על עבודת הגננות. הגננות-מטפלות הן בדרך כלל נשים ניגריות שהגיעו לישראל כמהגרות עבודה (רבות מן האריתראיות אינן רואות את עצמן ככשירות לטפל בילדים), ומעולם לא עברו כל הכשרה לעבודה עם ילדים. כך – הילדים נחשפים למספר שפות: לטיגרינית – שפת הוריהן, להאוסה – שפת המטפלות הניגריות, ולאנגלית ועברית – שפתם של המתנדבים. הדבר מבלבל אותם מאד הואיל והם אינם יודעים על איזו שפה להישען. רבים מהם פשוט שותקים. חלק מן המטפלות הן בעלות גישה טובה לעבודה עם ילדים, וצופות במתנדבים בפעולה. אלה נשארים גם לשוחח עמן אחרי כל מפגש עם הילדים ולהעניק להם טיפים חינוכיים. צוות "אליפלט" מעיד שכבר למחרת היום הן מיישמות את גישת העבודה.

בסיום שיחתנו אומרת סיגלה: "עתידם של הפליטים לוט בערפל. חרב הגירוש מונפת מעל הילדים והוריהם. עם זאת – יש לנו את היכולת להאיר את חייהם שעתיים בכל שבוע. בעיננו זה שווה כל מאמץ".

פרויקט אימוץ גני הפליטים של עמותת זומר ממשיך גם השנה. ניתן לתרום לפרויקט, והמעוניינים יכולים ליצור קשר עם סיגלה בכתובת [email protected]

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

תגובה אחת

  1. מדהים וחשוב כל כך.
    ישר כח

מתעניינים בחינוך אנתרופוסופי?

הירשמו וקבלו חינם גישה ל14 מאמרים נבחרים ממגזין אדם עולם!

העגלה שלך