פתוח-סגור-פתוח: אתגרים חינוכיים בחזרת הילדים לגנים

פתוח-סגור-פתוח: אתגרים חינוכיים בחזרת הילדים לגנים

השבוע נפתחו שוב הגנים והפעוטונים, והחשש הגדול הוא שחלק מהילדים יצטרכו לעבור קליטה מחדש ויחוו את המעברים הללו באופן שיפגע בהתפתחותם. מירי מתתיה, פסיכותרפיסטית ויועצת להורים וצוותים חינוכיים, משתפת בניסיונה וכותבת על קווים מנחים להוויה הורית מיטיבה בתקופה הזאת

"פתוח סגור פתוח. זה כל האדם" כתב יהודה עמיחי. תקופת הקורונה המוזרה הזאת מבקשת מאיתנו גמישות רבה מאוד בתנועה שבין הקוטב הסגור והקוטב הפתוח; ברור שיהיו עוד סגרים או בידודים אישיים ואפילו חס וחלילה מחלות אשר ימנעו מילדינו להגיע למסגרת החינוכית שלהם באופן רציף.

ה"שפגאט" בין הפתוח לסגור אצלנו, ההורים, נמתח עוד יותר כאשר מדובר בילדים מתחת לגיל שלוש, אשר אין להם עדיין זיכרון ברור של הפעוטון או המשפחתון שאליו הלכו לפני הסגר או הבידוד. הקושי גדל במיוחד אם הפעוטות השתלבו בפעוטון לראשונה בתחילת שנת הלימודים הנוכחית. הפחד הגדול ביותר שלנו בסיטואציה הזאת הוא שהקטנטנים ישכחו את הגננות למעשה נצטרך להתחיל את תהליך הקליטה מחדש; מדאיג שהם יפתחו חרדת נטישה, כלומר יפחדו בכל פעם שננסה לעזוב אותם; מדאיג אותנו שהריתמוסים הגופניים שלהם –  אכילה, עיכול, שינה, נשימה – יפגעו כתוצאה מההבדלים בין המערכת הביתית למערכת החוץ-ביתית.

אחרי שהכרנו בדאגות הללו, אפשר לחשוב איך נוכל לעזור לקטנטנים שלנו לחיות עם השינויים ולעבור את התקופה ללא פגיעות נפשיות. אני חושבת שזה אפשרי, ולהלן אציג כמה קווים מנחים להוויה הורית מיטיבה בתקופה הזאת.

בלי אשמה

אין צורך לחוש ברע על כך שאנחנו שולחים את הילד למסגרת בתקופה כזאת. לכל ילד שרשום למשפחתון או פעוטון או יש לפחות הורה אחד שזקוק לכך שהילד יהיה במסגרת החוץ-ביתית הזאת. אין צורך שהחברה תגדיר אותנו כ"חיוניים"; לעיתים לנו עצמנו חיוני לעבוד, להיות ולקבל שירותים מחוץ לבית! ולפעמים היציאה מהבית והשהות ללא ילדים חשובה לנו פשוט כדי לשמור על שפיות. כך או אחרת, אם החלטנו שבננו או בתנו צריכים כרגע להיות בבקרים מחוץ לבית: זה בסדר. רגש אשמה הוא לא מנהל טוב לקבלת החלטות.

עם אמון

ככל שנוכל לתת לתינוק או לפעוטה את התחושה שהמשפחתון הוא נעים וטוב ושיש לנו אמון במטפלות ובגננות, כך המעבר הזה מתקופות בבית לתקופות במסגרת החינוכית-טיפולית יהיה קל יותר. הגוף שלנו "משדר" לתינוק אם אנחנו מרגישים אשמה, צער, או חשש.

בשפה של חינוך ולדורף אפשר לומר זאת כך: אנחנו צריכים לתת לתינוק את התחושה שהעולם הוא טוב. ועוד אומר הוולדורף: לפי "החוק הפדגוגי[1]" שהגוף האסטרלי, הרגשי, של המבוגר הוא זה שמווסת ואחראי על הגוף האתרי של הילד, אשר אחראי על תחושת הנינוחות של הילד.
בפסיכולוגיה הקונבנציונלית קוראים לזה הצורך ליצור אמון בסיסי (אריקסון) ולעודד התקשרות בטוחה עם ההורים (בולבי).

בלי לחץ

בשפה של חינוך ולדורף אפשר לומר ככה: הילד עדיין במידה רבה קשור לגוף האתרי של האם. המדע מראה שהורמונים של תחושת דחק (קורטיזול, למשל) עוברים מהאם לתינוק דרך ההנקה. אבל גם ללא הנקה, הפעוט חש אם השרירים שלנו או מיתרי הקול שלנו מתוחים. לכן, נתכנן את יום החזרה למסגרת בצורה שמאפשרת התנהלות איטית ורגועה – אפילו אם נצטרך לקום השכם בבוקר לשם כך.

תיאום עם המחנכות

אנחנו מאמינים שהגננות איתנו ושהן מעוניינות להפעיל את הפעוטון בצורה הטובה ביותר (אחרת לא היינו שולחים את ילדנו למקום הזה). לכן, נקשיב להנחיות שלהן. יהיו מקרים שבהם הילד נעדר מהפעוטון כי המשפחה הייתה בבידוד, יתכן שיהיו מקרים שבהם הגנן יהיה בבידוד או חולה חס וחלילה. הקשיבו לבקשות של המחנכים בנוגע לחזרה לגן. הן מותאמות לצרכים של הילדים שלכם. לפעמים המחיר יהיה ויתור על חצי יום עבודה, אבל זה שווה את הרוגע של הילד אשר שוב ישתלב בנחת וללא בכי.

חפץ-מעבר

יש פעוטות שנעזרים בחפץ מעבר: "שמיכי", מוצץ או צעצוע כלשהו. חפצי המעבר מאפשרים לילד לעבור בבטחה מהבית החוצה, אל העולם. חשוב כמובן להיעזר בחפצים האלה, וגם, אם אפשר, להביא מהבית משהו לפעוטון, ולקחת בסוף היום משהו מהפעוטון הביתה. לדוגמא: בבוקר נביא נענע שקטפנו יחד עם הילדה מהעציץ שיש לנו במרפסת, וכשנאסוף אותה, ניקח איתנו ציור שהיא ציירה ונתלה אותו על המקרר. כך ניתן לילדתנו את התחושה שהיא שולטת על התהליך של המעבר מהבית לפעוטון.

נשמור על קשר

הקשר עם הגננת או המטפלת (סליחה על המגדריות נראה לי שעדין הנשים הן הרוב במקרה הזה) הוא קריטי להצלחה בשינויים התכופים מהבית למערכת וחזרה. אם הגננת תקרוס מבחינה כלכלית – לא יהיה לנו לאן להחזיר את הילד בפעם הבאה שהמערכת תיפתח, או כאשר הגננת או אתם תשובו מבידוד. אם הגננת תחוש חשדנות וביקורת מצידכם, אז יהיה לה קשה לקבל אתכם ואת ילדכם באופן חסר שיפוטיות ומלא רוך. למרות שרוב הגננות מצליחות בכך, זהו אתגר לא פשוט. אתם בהחלט יכולים לשלוח לגננת הודעה אשר מראה התעניינות כנה בשלומה, או סרטון שבו ילדכם שולח לה חיבוק ונשיקה. הקשר האנושי הוא זה אשר יאפשר לנו ולילדנו לעבור את תקופת הקורונה, או בעצם כל משבר אחר, בצורה הטובה ביותר.

[1] עקרון חינוכי אותו הציג שטיינר לראשונה בקורס החינוך המרפא, ומתאר את היחס בין החניך למחנך. לפי עקרון זה, האני של המורה הוא זה שמשפיע על גוף הנפש של התלמיד; גוף הנפש של המורה משפיע על הגוף האתרי של התלמיד; והגוף האתרי של המורה משפיע על הגוף הפיזי של התלמיד.

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

תגובה אחת

  1. הדבר שהכי עוזר לילדים שלי להירדם טוב זה סיפור לפני השינה

מתעניינים בחינוך אנתרופוסופי?

הירשמו וקבלו חינם גישה ל14 מאמרים נבחרים ממגזין אדם עולם!

העגלה שלך