רוקדת סביבה

רוקדת סביבה

אם פגשת את בן הזוג שלך לראשונה באולימפיאדה של כיתות ה' ואת הכיוון ההתחלתי בחיים התווה לך פרויקט חקלאות חברתי בכיתה ג' בבית ספר "אדם", כנראה שאין ממש צורך לשאול באילו דרכים השפיע חינוך ולדורף על חייך

עלמה ליבנה, בת 29, גדלה בירושלים, בת לאורית ודורון, "אמנים ירושלמיים", והיא בוגרת חינוך ולדורף מ"הגן האנתרופוסופי ברחוב המליץ" ועד כיתה ח' בבית ספר "אדם". "המחנך שלי היה איל בלוך, והבת שלו רעות הייתה איתנו בכיתה. הוא לא המשיך איתנו עד סוף היסודי, אבל רעות ואני היינו ועדיין חברות מאוד קרובות והקשר איתם היה ונשאר משמעותי מאוד."

איך ההורים הגיעו לוולדורף?

"הם חיפשו כיתה א' 'אחרת' לאחי עמרי שגדול ממני בשנתיים והיה ילד מאוד רגיש. לא היה להם מושג למה הם נכנסים. הם מצאו את עצמם בהקמה של בית ספר, צובעים כיתות, מגיעים לימי הורים כל שבוע ומכינים תפאורות להצגות. כל זה התגבש לקהילה שגידלה את הילדים יחד ומרגישה עד היום כמו משפחה."

אחרי התיכון היא יצאה ("יחד עם רעות") לשנת שירות בגרעין אמנות ואחר כך, תוך כדי השירות הצבאי עשתה קורס פרמקלצ'ר וחקלאות מקיימת ב"חוה ואדם". "כשהשתחררתי מהצבא איל היה בדיוק בהקמה של פרויקט חקלאי חברתי במימון קק"ל, בעצם סבב שני למה שעשה איתנו כשהיינו בכיתה ג', ופנה אליי לרכז אותו. כשאני הייתי ילדה קראו לזה 'חקלאות מקרבת שלום' והפעם 'בוסתן השלום'. העיקרון הזהה הוא מפגשי חקלאות שבועיים בסטף, שהוא מקום לשימור חקלאות, בין ילדים מבית ספר בעיר לילדים מבית ספר ערבי. בזמנו זה היינו אנחנו מ'אדם' וילדים מהכפר אל-חאדר, אבל עכשיו כבר אי אפשר להביא ילדים מהשטחים, אז בסבב שאני ריכזתי אלה היו ילדים מבית הספר הניסויי וילדים מאבו טור. אחרי שנה אחת הפרויקט לצערי לא המשיך בגלל בעיות תקציב, אז הקמנו יחד עם איל, רעות ועוד כמה חברות מסלול 'אמנות-חינוך-קיימות' בדוד ילין וב'קובייה', שזה בית ספר לאמנות בירושלים. אספנו מורים חביבים ומדליקים כמו מתן ישראלי, הדס עפרת, דפנה ילון ואקסל אוולד, שחלקם לימדו בדוד ילין וחלקם בקובייה. אחת מהמשימות שקיבלנו כשיעורי בית הייתה ליצור שיתוף פעולה..."

רגע, את היית ממקימי המסלול וגם למדת בו?

"כן, בעצם הקמנו את המסלול בשביל עצמנו, אני ורעות ועוד כמה חברות, ובסופו של דבר התגבשה קבוצה של 15 אנשים שעניין אותם הקשר בין אמנות לחינוך ובעיקר עצם זה שאנחנו גם היזמים וגם הלקוחות. אם נחזור לשיעורי הבית ההם שקיבלנו, שניים מהסטודנטים חשבו על שיתוף פעולה עם בניין 'כלל', וככה נולדה 'המרפסת', מתחם לקיימות שהפך לפרויקט של כל המורים שלנו ובא מתוך הקבוצה. זאת הייתה שנה מדהימה, אבל בסופה הבנתי שאני חייבת להתמקד בריקוד."

איך פתאום?

"בעצם תמיד רקדתי, במקביל לכל הדברים שעשיתי, אז כשהלכתי לאקדמיה נכנסתי כבר ישר לשנה ג' ולמדתי שנתיים מאוד מעצימות ומשנות תודעה מבחינתי. מורות נפלאות הרחיבו את תפיסת עולמי להבנה שתנועה היא הרבה יותר מאשר במה ואסתטיקה והופעה. היום אני לוקחת את זה לכל מה שאני עושה, בניסיון לחבר בין מה שלי נראה מחובר באופן טבעי, ולרוב האנשים נראה פחות קשור במבט ראשון – שזה המשולש גוף-חברה-סביבה או תנועה-קיימות-חברה. את הקשרים האלה אני מנסה לחקור ולחבר בכל מיני דרכים. למשל אני מנהלת אנסמבל תנועה לאנשים עם צרכים מיוחדים ב'כפר תקווה', שזה כרגע הפרויקט הכי מרגש שאני מעורבת בו, וחוץ מזה אני מלמדת הרבה, גם פרטי, גם בקבוצות וגם בבית בספר לתיאטרון בחיפה. אני גם עובדת על פרויקט תנועה אישי עם אמא שלי – דואט שדרכו ומתוכו עולים תכנים של גוף, קשר בין אמהות לבנות, יחסים בין דוריים, עבודה עם גוף מבוגר ועוד – לא מתוך דימויים חיצוניים אלא מתוך החומר עצמו. וגם, יש עוד נישה נחמדה שמתפתחת, בפתיחות של תערוכות מזמינים אותי ליצור עבודת תנועה בהקשר לתערוכה ולמקום. אני באה, סופגת את החומרים ואת ההשראה ומתוך זה יוצרת משהו מאוד מחובר למקום ומאוד בשיתוף הקהל."

תוכניות לעתיד?

"כן, המון. אני שותפה להקמת מסלול לימודי תנועה, שייפתח בשנה הבאה ביער המאכל בבית לחם הגלילית, וישלב עבודה עם טבע, גוף וקבוצה. אני מתכננת להיות דוקטור למחול, והכי חשוב, אני עומדת להתחתן עם החבר שלי, שאותו בעצם פגשתי בפעם הראשונה באולימפיאדה בכיתה ה', ואחר כך בחיפה, כשהוא עבד בבית ספר העלייה בבת גלים.

מי זה?

"גיא סימון."

וואו! מרגש מאוד! הוא היה המרואיין הראשון שלנו במדור הזה וגם איש הקשר להרבה בוגרי ולדורף שהתראיינו כאן.

כמו הדודה הטובה שאני, איימתי לסקר את החתונה במדור. את עלמה זה הצחיק.

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

מתעניינים בחינוך אנתרופוסופי?

הירשמו וקבלו חינם גישה ל14 מאמרים נבחרים ממגזין אדם עולם!

העגלה שלך