הוצאת אדם עולם אנתרופוסופיה וחינוך וולדורף בישראל
מאיה למדה בבית ספר רימון, פרדס-חנה, מכיתה א', במחזור השני של בית הספר. כשהמחזור שלה הגיע לכיתה ז' התחלנו, כמה הורים (דוב לוונגליק, שימי כהן, שני קליין, איריס רהב, שרית טבקה ואני) לחשוב על הקמת תיכון, כדי שהכיתה תוכל להמשיך יחד. לא היה לנו תקציב, לא היה מקום, וגם העמותה שהחזיקה את היסודי הבהירה לנו שאין לה משאבים לזה. לא היה לנו כלום חוץ מרצון. המשכנו לנסות לבד, אבל בסופו של דבר זה לא קרה באותה שנה, והמחזור הראשון התפזר לדרכו.
אנחנו, בכל אופן, לא אמרנו נואש. ידענו שיש לנו שנה כדי להגשים את החזון. ואז קרה אירוע מכונן: כיתה ח' שלנו העלתה את "כנר על הגג". זאת הייתה הפקה יוצאת מגדר הרגיל. הזמנו את השכבה המקבילה מבית הספר החקלאי בפרדס חנה, והילדים שם לא האמינו שהמציגים הם ילדים בגילם ולא שחקנים מקצועיים. הזמנו גם את ראש מחלקת חינוך, שכל כך התרשמה שהבטיחה לתמוך ביוזמה, ואת יו"ר ועד העמותה של רימון, שיצא נרעש מההצגה ואמר לי: "אני לא יודע מאיפה אקח תקציב, אבל אני איתך!".
מאותו רגע הכוכבים הסתדרו לטובתנו. העמותה החליטה ללכת על זה ורק ביקשה שנעביר אליה את המושכות, מה שעשינו בשמחה, ובמועצת פרדס חנה התפנה מבנה בשבילנו. התיכון שלנו קם, ובערב תקופת חלוצים בכיתה ט', כשהם העלו את המערכון ההומוריסטי של אורי זוהר ואריק איינשטיין על העולים החדשים, הם עלו לבמה על רקע מוזיקת הסיום של "כנר על הגג".
אז, בכיתה ח', הם יצאו מהבמה, דרך הקהל עם המזוודות ביד – מהעיירה "אנטבקה" בדרך לישראל, ועכשיו עלו עליה שוב, במעין המשך ישיר לכיתה ח' וכתזכורת להצגה המכוננת שבזכותה נהיה לנו תיכון. זה היה כל כך מרגש שאפילו המחנכת מהיסודי, אישה מדהימה וקשוחה, דמעה מהתרגשות, וכמובן שכולנו איתה.
בשנה שעברה מאיה סיימה י"ב, ויחד עם כל בנות ובני כיתתה יצאה משער הפרחים אליו נכנסה שתים עשרה שנים קודם לכן. עכשיו היא מסיימת שנת שירות בתנועת "תרבות" ומתגייסת לצבא.
בתמונה: מימין: טלי (היום בת 16), רועי (53), מאיה (היום בת 19) ובן (היום בן 12). צילום: ירון בן-אדיבה
