המדורה, הקשת והגולם מפראג – מחשבות על ל"ג בעומר [איגרת 149]

המדורה והקשת הם שני הסמלים של של החג. מה המשמעות שלהם, ואיך זה קשור לגולם מפראג? התשובות במאמר שלפניכם. שיהיה לכם ל"ג שמח!

מאת גבע ששון

ל"ג בעומר הוא לכאורה חג מינורי הבא לידי ביטוי בגני הילדים, במדורות הצעירים או במועד החתונה. אך אל תתנו לאפרוריות להטעות: ל"ג בעומר נושא בקרבו משמעות הרלוונטית עבורנו עד עצם היום הזה.

שני תכנים ליום הזה – המדורה והקשת. המדורה מקשרת אותנו לשמעון בר יוחאי, ולידתו של ספר הזוהר המדבר על תכלית בריאתו של האדם. היא מסמלת את העולם הרוחני שבנו. מצווים אנו לספור שבעה שבועות מפסח ועד לחג השבועות. אלה הם "ימי ספירת העומר" שקיבלו במסורת היהודית משמעות רוחנית. הם מסמלים את עליית האדם בספירות, בדרגות התודעה האנושית. לתוכן הרוחני מתוסף תוכן פוליטי: לפי המסורת, בימי ספירת העומר מתו במגיפה מסתורית רבבות מתלמידיו של רבי עקיבא. המגיפה פסקה בל"ג בעומר, היום ה-33 לימי ספירת העומר. לזכרם של המתים אנו נוהגים מנהגי אבלות מסוימים בימי ספירה אלה. בגלל מעורבותו הפוליטית של רבי עקיבא ותמיכתו במרד בר כוכבא, יש הרוצים לראות באבל זיכרון עמום לחללי המרד, ולגבורתם ועמידתם האמיצה של הלוחמים. בפולקלור הגלותי היה יום ל"ג בעומר יום שבו הילדים יורים בחץ וקשת. הקשת של ל"ג בעומר היא סמל לאחיזה בנשק. לעומתה, המדורה מסמלת את ההתלהבות הרוחנית ואת האהבה לאלוהים ולאדם.

 

בתמונה: עולים לרגל לקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון, שנת 1920. מקור: ויקיפדיה.

בתמונה: עולים לרגל לקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון, שנת 1920. מקור: ויקיפדיה.

למראית עין שני תכנים אלה סותרים זה את זה. אך לא כך. הקשת מלווה את הפוליטיקה בעוד המדורה מזכירה לנו מהי חברה אידיאלית ואיזו משימה מוסרית-פנימית מוטלת עליה. המסר המורכב הזה בא לידי ביטוי ב"גולם מפראג", אחת האגדות היהודיות היפות על המהר"ל, חכם יהודי בן המאה ה-16.

המהר"ל עיצב גולם דמוי אדם, עפר מן האדמה, ויחד עם תלמידיו הכניס בו בדרכים מסתוריות את יסודות המים, האוויר והאש. מתחת ללשונו של הגולם שם המהר"ל קלף עם "השם המפורש" ועל מצחו כתב את המילה "אמת". בכך הגולם קיבל את מתת החיים. הוא קם והתהלך, ובכוחו האדיר הפך לאגרוף המגן של הקהילה בזמנים קשים. המהר"ל העניק לגולם כוח, חושים ושרירים מושלמים לקיים את מצוות אדונו, אך לא את כוח הדיבור. כשהגיע הזמן, והמשימות מולאו, השכיב המהר"ל את הגולם בגניזה, בעליית הגג של בית הכנסת בפראג, הוציא מפיו את הקלף הקדוש, מחק את האות א' מהמילה 'אמת' שעל מצחו ובכך הפך אותו ל'מת'. הוא השביע את אנשי הקהילה לא לעלות לשם, כי הגולם סיים את תפקידו.

גם אנו זכינו לכוח המחזיק בקשת, זהו גולם הצבאיות שלפעמים צריך להפעיל. אך המהר"ל לימד אותנו שיש להגביל את הגולם, אסור לו לדבר. המהר"ל רצה למנוע מן הגולם את הפוליטיקה, ואף את העצמאות, וזאת כדי שלא ניפול אף פעם תחת שלטון הגולם, המיליטריזם או הרודנות הצבאית שבה התנסו כמעט כל מדינות העולם. הגולם אוחז בקשת, אך הוא צריך לדעת שהקשת היא גנאי. יש קדושה המפעילה אותו, זהו הקלף אשר בפיו. זאת הרוח אשר תנצח את הפוליטיקה, המדורה את הקשת. כי יכול האדם ליצור בתוכו את הקדושה אף על פי שהוא שרוי בחומר.

לדאבוננו מוכרחים אנו להחזיק בקשת, אך אנו חייבים להחזיק גם בפרדוקס. מצד אחד – להישמע לצו של הנביא יואל: "כֹּתו אתיכם לחרבות ומזמרותיכם לרמחים, החלש יאמר גיבור אני"; אך מצד שני, לזכור שהקשת אינה תפארת אלא גנאי ועתידה להבטל מן העולם כנבואותיהם של ישעיהו ומיכה: "וכיתתו חרבותם לאִתִים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".

מצטרפים במבצע לעיתון הילדים אדם צעיר >>> לפרטים והזמנה

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*