אדם עולם כתב עת אנתרופוסופי ישראלי
גדלה בחולון, במשפחה מלוכדת, אחות בכורה לשני אחים צעירים ממנה, בת לאמא גננת ומכשירת גננות ולאבא מנכ"ל של חברה מסחרית. לאחר שנים רבות של פעילות ציבורית הייתה ממקימי "בית חינוך אביב" אותו ניהלה עד המעבר למקווה ישראל. חיה בזוגיות מתחילת שנות ה-20 לחייה עם ציפי נץ וביחד הן אימהות לשי, בת 17, הלומדת בתיכון זומר. גרות בתל-אביב.
1. רוב הקוראים מכירים אותך כמנהלת המיתולוגית של בית חינוך אביב. מה עשית לפני כן?
מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי פעילה חברתית. כיו״ר מועצת התלמידים בתיכון קידמתי יוזמות חברתיות בעיר, בצבא שירתי בחיל החינוך ועבדתי עם אוכלוסיות שהגיעו מרקע קשה (מה שנקרא אז "נערי רפול"). כשהשתחררתי, המשכתי באופן טבעי לעבודה עם נערות בסיכון במרכז יום טיפולי בת"א, בהמשך הקמתי וניהלתי מרכז קהילתי יהודי-ערבי בעג'מי. לאחר כמה שנים באגודה לזכויות האזרח והשלמת תואר שני במדיניות ציבורית, הקמתי את ״מכון זכויות״ עם קבוצה של יועצים ארגוניים, עובדים סוציאליים ואנשי חינוך, מתוך מטרה לקדם פרויקטים חברתיים. אחת היוזמות הייתה טיפול בנשים קורבנות אלימות בחדרי מיון בבתי החולים. עם צוותים רפואיים בארבעה חדרי מיון, גיבשנו תהליך עבודה, שאומץ והוטמע בכל בתי החולים בארץ.
בשלהי האינתיפאדה הראשונה, כשעוד עבדתי באגודה לזכויות האזרח, הקמתי צוות של מנחים, ויחד פיתחנו והעברנו סדנאות בכל מסגרות ההכשרה לשוטרים ולשירות בתי הסוהר. הסדנאות עסקו בדילמות אתיות הדורשות הפעלת שיקול דעת בעת ביצוע התפקיד. שנים מאוחר יותר, כחלק מפעילות "מכון זכויות", הפכתי ליועצת של המשטרה בפיתוח מדיניות בתחום, ולימדתי סוגיות אתיות בפו״ם – מסגרת הכשרה לסגל הפיקוד הבכיר. באותה עת, מפכ״ל המשטרה, אסף חפץ, השר לביטחון פנים, שלמה בן עמי, וקצינים רבים שעבדתי איתם, היו חדורים ברצון להפוך את המשטרה ליותר ״עם הפנים לאזרח ולקהילה״. ההישגים, בהתאם, היו מרשימים.
2. מה דעתך על יחס המשטרה כיום לנושא זכויות האזרח?
קשה לי לראות מה קרה למשטרה בשנים האחרונות, אך זה לגמרי לא מפתיע. המערכת הציבורית נרמסה והוטרלה על ידי המערכת הפוליטית. זה לא נוגע רק למשטרת ישראל, וזה לא מקרי שרוב העומדים בראשי המערכות הציבוריות הם ממלאי מקום ותלויים בשר הממונה, מוקטנים לתואר ״פקידים״ הנדרשים לבצע מדיניות של הדרג הפוליטי. החוק הפך גם הוא לחומר פלסטי בידי יוצריו. המשטרה נותרה ללא הנהגה זמן רב מדי. אני רואה את השוטרים היום כקורבנות, גם כאשר אני עצמי פוגשת את ידם האלימה בהפגנות בהן אני משתתפת.
אורנה שם טוב
3. איך הגעת לאנתרופוסופיה?
נחשפתי לאנתרופוסופיה בשנות לימודי הפילוסופיה באוניברסיטה, אך באופן משמעותי התוודעתי לחינוך ולדורף כאשר חיפשנו גן לשי בתל אביב. כבת לגננת, הייתי מאוד ביקורתית. הכניסה לגן ולדורף תפסה אותי ואת ציפי באופן מיידי, היה ברור שזה המקום המתאים לנו ולשי. מאותו רגע התחלתי לקרוא, להשתתף בהרצאות, בקבוצות לימוד, ומאוחר יותר הצטרפתי לסמינר זומר. די מהר השתלבתי במעגל של משפחות בתל אביב, שהביעו רצון לייצר רציפות חינוכית בחינוך ולדורף משנות הגן לבית הספר. מאז ועד היום אני עמוק באנתרופוסופיה ובחינוך ולדורף.
4. ספרי על "בית חינוך אביב".
בית חינוך אביב קם לאחר שלוש שנים של ניסיונות כושלים להידבר עם עיריית תל אביב, להקמת בית ספר ולדורף בעיר. בפברואר 2010, ביום פתוח בבית ספר זומר, שהיה אז האופציה היחידה בשבילנו, הודיעו לנו שעיריית רמת גן שינתה מדיניות ומעתה יקלוט בית הספר רק את ילדי העיר. בפגישות ״חירום״ ליליות התקבלה החלטה לצאת למבצע הקמה של בית ספר בתל אביב. הייתה לנו חצי שנה, וב-1 בספטמבר נפתח בית חינוך אביב עם שלושה גנים חדשים וכיתה א'. שלב ההקמה היה מסעיר ונועז. היינו קבוצה של 16 משפחות ובתוכן גרעין מצומצם של שישה גברים ונשים שהקדישו כמעט את כל זמנם למטרה. במאי השקנו את העמותה, ומיד לאחר מכן שכרנו מבנה נטוש בגבול יפו. את הקיץ בילינו בהפחת חיים במבנה ובהכשרתו לתפקידו החדש. את הצוות החינוכי גיבשנו בבתי קפה שהכירו אותנו והסכימו לאפשר לנו לקיים שם מעין ״משרד קבלה״ לאורך כל היום. המפגשים עם הורים מתעניינים התקיימו לאור נרות בשטח של עצי זית, שלימים היה חלק מחצר בית הספר. בתחילה תפקדתי כיו״ר העמותה, אך די מהר החלטנו שאכנס לתפקיד מנהלת בית החינוך. עברנו הרבה תלאות, לאחר ארבע שנים נאלצנו לעבור מבנה ולהתחיל הכול מהתחלה. הפעם במבנה של בזק שהיה הדבר הכי פחות מתאים בתשתית שלו למוסד חינוכי. ההכרעה הייתה קשה, אך נאלצנו לעשות גם מה שנראה כבלתי אפשרי, ושוב השקענו קיץ מטורף בהכשרת מקום לגנים, שגדלו ל-4, ולבית ספר. המאבק על החיים מול עיריית תל אביב ליווה אותנו כל הזמן. מצאנו את עצמנו במאבקים ציבוריים, משפטיים, כלכליים, נדל"ניים, כל מה שלא היינו מצפים מניהול של מוסד חינוכי. בית חינוך אביב היה מבחינתי מפעל חיים. הייתי מושקעת בו מסביב לשעון. שנים של חוויה עוצמתית רבת צבעים וגוונים.
5. במה את עוסקת היום?
כחלק מהנשימה המשפחתית, לה היינו כולנו זקוקות אחרי הפרידה שלי מבית חינוך אביב, ניצלנו הזדמנות בעבודתה של ציפי ומצאנו את עצמנו בברלין למשך שנתיים. שם התבשלה בי ההבנה שחינוך ולדורף לא יכול להיות כבול להתפתחותן של יוזמות הורים, וגם לא ניתן להסתפק בחסות החשובה שקיבל ממשרד החינוך. הקול החברתי שבי התגבש למשאלה להביא את חינוך ולדורף לבתי הספר הרגילים וגם לאוכלוסיות מודרות, שאין להן סיכוי לטעום מהאיכויות שלו. מאז שחזרתי לארץ, אני פועלת להטמעת חינוך ולדורף בבתי ספר רגילים, ובעיקר בבתי ספר של מבקשי מקלט. בית ספר גוונים, לילדי פליטים ומבקשי מקלט, בו יש 650 ילדים בכיתות א'-ג', הפך למוקד מרכזי בעשייה שלי. בזכות הפתיחות של המנהלת והצוות המוביל, עובר בית הספר כולו תהליך הטמעה של עקרונות עבודה מחינוך ולדורף. בנוסף, על רקע האתגר של קליטת 350 ילדים לכיתה א׳ (12 כיתות) בספטמבר האחרון, התגבשה היוזמה להקמת "מרחב סול". יוזמה שקמה, פותחה ומופעלת על ידי צוות של נשות חינוך ולדורף – גננות ומורות. המרחב מיועד לתמוך במעבר רך בין הגן לבית הספר. הבחירה בקהילת הפליטים מבקשי המקלט היא מתבקשת מבחינתי. ילדים שחיים בסיכון, שהילדות שלהם פצועה והעתיד שלהם מעורפל. יש כאן קריאה להביא את כוחות המרפא של חינוך ולדורף לאלה הזקוקים להם.
