אדם עולם כתב עת אנתרופוסופי ישראלי
גידי בשן, 64, יערן בקק"ל. גדל בקרית חיים, למד ביולוגיה בירושלים ומאז, זה 37 שנים, ועד לפני כחודש, גר באתר הסטף עם זוגתו טל וילדיהם אסף ואיתמר. לאחרונה עברו לנטף.
1. איך הפכת להיות יערן?
לקראת סיום לימודיי, תוך כדי עבודתי בחוגי הסיירות, קיבלתי הצעה שלא ניתן לסרב לה: להתיישב (עם עוד משפחה) באתר מעיינות סטף שבהרי ירושלים כעובד של קרן קיימת לישראל, במטרה להקים אתר העוסק בשימור ושחזור הנוף והחקלאות ההררית המסורתיים באזור. ההצעה הזו הייתה סוג של התגשמות חלום: שתי משפחות לבד על הר איתן (סטף), ללא מים וחשמל בתחילה. ראשוניות וחלוציות ממש.
מכיוון שלא היה עד כה בארץ תהליך הכשרה אמיתי ליערנים ובדרך כלל לומדים מהניסיון ובהשתלמויות, כך למדתי גם אני. למעשה, בימים אלה נערך בקק"ל המחזור הראשון של קורס יערנים חדשים.
גידי בשן. החורש הטבעי יחליף בסופו של דבר את יערות האורנים. הצילום באדיבות קק"ל
2. עם אילו אתגרים אתה מתמודד בעבודתך?
ההתמודדויות הן מול הטבע – למשל כנגד מחלות שתוקפות עצים, ומול קהל המבקרים שמגיע ליערות – גם מבחינת האשפה שאנשים משאירים אחריהם וגם מבחינת תופעת השריפות שהולכת ונעשית חמורה משנה לשנה, בין אם זה במזיד ובין אם מתוך רשלנות. זה מגובה במזג האוויר שהולך ומתחמם ובעובדה שיש ביערות יותר ויותר חומר צמחי שמתייבש בקיץ ומאפשר לאש להתפשט במהירות. הצמחייה החדשה הזאת מעידה, למעשה, על הצלחה בתהליכי תחזוק היערות, אבל מהווה גם בעיה הולכת וגדלה. יערות הארץ מהווים עבור כולנו את שטחי המפלט האחרונים מפני הצפיפות ומפני תהליך האורבניזציה האגרסיבי המאיים על כל שטחי ישראל. חלק גדול מתפקיד היערן הוא הגנה ושמירה עליהם, וזה מאבק סיזיפי אינסופי.
3. מה הרגע הכי אהוב עליך ביום העבודה?
פעמיים־שלוש בשבוע אני רוכב בבקרים, בין חמש לשמונה בבוקר, בשבילֵי היערות שהייתי שותף מרכזי בהקמתם. אלה הרגעים הכי מרגשים ומהנים בעבודה והם גם תורמים לי מאוד מבחינת ההחלטות להמשך הפעילות. למשל אני רואה פתאום מקום שאפשר לפתח לרווחת המבקרים, או להפך, מרגיש שאזור אחר זקוק למנוחה כדי שהטבע בו יוכל להשתקם.
4. בשביל מה היער צריך אותנו?
יער טבעי בדרך כלל אינו נזקק ליערנים. מקצוע היערן המסורתי, שהתפתח בעולם המערבי במאה ה־19, נוצר כאשר צריך היה להפיק מהיערות כמויות הולכות וגדלות של עץ לתעשייה ולאנרגיה. היערן היה צריך לדאוג הן להמשך קיומו של היער, בשיטות מגוונות, והן, במקביל, לאספקת עץ סדירה.
פרויקט השימור של אתר הסטף בו עסקתי שנים רבות, במקביל לעבודתי כיערן, ממחיש את מגוון האפשרויות הטמונות בניהול שטח, לאו דווקא תחת הכותרת של נטיעת עצים. הפרויקט עוסק בשימור הנוף החקלאי המסורתי של הרי יהודה, באמצעות שיקום אלפי מטרים מרובעים של טרסות קדומות, שימוש במעיינות עתיקים להשקיית גידולי שלחין בשיטות מסורתיות ללא צינורות או טפטפות, נטיעה וטיפוח של בוסתנים מסורתיים, שימור זני עצי פרי עתיקים, עיבוד חלקות על־ידי משפחות מהעיר והכנת תשתית לקליטה של מאות אלפי מבקרים, כל זאת בעזרת אלפי מתנדבים, רובם בני נוער.
כאן ראוי לציין פרויקט מיוחד בשם "בוסתן השלום" שנמשך כעשר שנים ובו השתתפו תלמידי כיתות ג' של בית הספר "אדם" לצד תלמידים בני גילם מבתי ספר פלשתינאים, מעבר ומתוך הקו הירוק. הפרויקט הזה סיפק כמה מהרגעים המרגשים ביותר שחווינו באתר.
5. למה רוב יערות קק"ל מורכבים מאורנים והאם המדיניות הזאת הולכת להשתנות?
כיוון שארץ ישראל של תחילת המאה העשרים הייתה עירומה לחלוטין מעצים, תוצר של מאות שנים של צריכת עץ ורעייה בלתי מבוקרות, ששיאן בשלהי השלטון העות'מאני, הרי שנטיעת יערות ושינוי נוף הארץ לירוק, הפכו לסמל השינוי שהביאו לארץ התנועה הלאומית המתחדשת (הציונות) והתנועה האימפריאליסטית (המנדט הבריטי).
העץ המוצלח לקידום המטרה הזו היה אורן ירושלים, שבניגוד לאמונות כאלה ואחרות, הוא עץ טבעי עתיק בארץ. במבחן התוצאה, עצים המוכרים לנו כעצי חורש טבעי, כמו אלון מצוי ואלה ארץ ישראלית, לא צלחו את מבחן היערנות: לא ניתן לנטוע אותם ולהצליח בגידולם. האורן צלח את המבחן והפך לעץ הנטיעה הלאומי.
עם קום מדינת ישראל הפכה נטיעת היערות למשימה לאומית אשר קק״ל קיבלה על עצמה, ועצי האורן המשיכו לככב. בחלוף השנים, לקראת סוף המאה העשרים, החלו המגמות להשתנות: ביקורת ציבורית רבה על הנטיעה המונוקולטורית (חד־זנית) שהופכת את היער לרגיש יותר למחלות ולשריפות, לצד התפתחות של מודעות סביבתית ואקולוגית, גרמו לקק"ל לשנות כיוון. בד בבד, חוקי שמירת טבע נוקשים, מניעת כריתה ורעייה מבוקרת, גרמו בשטחים רבים להתחדשות מרשימה של החורש הטבעי, לדוגמה באזור הר מירון.
המגמות המתהוות כיום מסתמכות יותר ויותר על תהליכים טבעיים, ועל מתן קדימות להגדלת מגוון המינים.
יערות האורן עדיין כאן ובגדול. הם יישארו איתנו עוד הרבה שנים, אבל התהליכים הטבעיים יגרמו להרבה מיני חורש טבעי לצמוח ולעלות בתוך יער האורנים, לעתים בעזרתו האדיבה של היערן. כמו כל תהליך טבעי זהו תהליך ארוך טווח, המצריך הרבה סבלנות ואורך רוח.
מחקר ארכיאולוגי־בוטני מראה לנו שבתקופות משבר קדומות כמו שריפות או תקופות קרח, היה עץ האורן זן נפוץ מאוד כעץ חלוץ. את מקומו כעץ עיקרי תפסו במשך הזמן עצי החורש המוכרים לנו היום, ואני צופה שגם בימינו יתקדם כך התהליך, אם כי ייתכן שיחלפו עשרות רבות ואף מאות שנים עד שתמונת הנוף שלנו תשתנה באופן משמעותי.
