אני בת יחידה לזוג פגועי שואה שכל משפחתם נהרגה שם. גדלתי בחיפה, בוואדי ניסנס – שכונה ערבית. את הילדות המאוד מוקדמת, מגיל שנתיים בערך, העברתי מדי יום במנזר צרפתי, ומהחצר בבית, אני זוכרת משחק אחד בו שיחקתי כל יום: שולחן וכיסאות עליהם ישובים בובות ודובים – ואני, יפה הקטנה, הגננת שלהם. לגדול כך בשבעון הראשון, ...
רוצים להמשיך לקרוא?
הכניסה לבעלי מנוי למגזין אדם עולם