הוצאת אדם עולם אנתרופוסופיה וחינוך וולדורף בישראל
כנס הגננות הארצי השני השנה יעסוק בנושא הדיבור עם, על יד ועל ילדים
בספר הקלאסי '3 השנים הראשונות של הילד' (ראה אור בעברית בהוצאת חירות) כותב קרל קוניג כי בשנים אלה רוכש האדם את היסודות ל-3 התכונות הבסיסיות שמבדילות אותו מממלכת החיות: הליכה זקופה, דיבור שפה, וחשיבה. ניתן לומר כי הדיבור מתחיל להתפתח אחרי שהילד למד ללכת באופן חופשי; ושהדיבור הוא המצע שעליו מתפתחת החשיבה. בגנים אנתרופוסופיים מושם דגש רב על האופן שבו מדברים אל הילדים, ובהכשרות למחנכים אנתרופוסופיים נלמד, בין היתר, תחום הקרוי 'עיצוב הדיבור'.על הרקע הזה אפשר להבין למה הנושא המרכזי לכנס הגננות הארצי, שיתקיים ב-22.4 בקריית טבעון (פרטים מלאים על הכנס בפרסום בהמשך האיגרת), יהיה – הדיבור בגן הילדים.
"רובנו עדיין נבוכים כשאנחנו מדברים עם ילדים", אומרת אפרת אנגרס, מורה לגננות וממארגנות הכנס. "ילדים שואלים שאלות ואנחנו לא יודעים איך לענות להם, או שהילד מדבר בשפה יצירתית שלא בהכרח תואמת את חוקי הדקדוק שאנחנו מכירים – ואנחנו לא יודעים אם לתקן אותו. לפעמים אנחנו חוקרים יותר מידי, או מדברים במקום להקשיב לו. המטרה של הכנס היא לעזור לגננים וגננות לדעת איך לדבר כמבוגרים עם הילדים, ליד הילדים ועל הילדים".
התוכלי לתת כבר עכשיו כמה עצות לדיבור עם ילדים?
"העצה הראשונה היא קודם כל להקשיב. לשמוע מה השאלות ואיך הם מבטאים אותן. הדבר השני הוא להיות רגיש לסיטואציה. לפעמים ה"דיבור" המתאים אל הילד הוא מחווה גופנית, תנועה, או שיר. הדיבור עצמו צריך להיות מותאם לגיל של הילד. בתשובות שאנחנו נותנים לילדים, המטרה הראשונה היא לא שידעו את "האמת", אלא לתת להם תשובה שמזינה אותם".
למה כוונתך?
"תשובה שמזינה את הילד זאת תשובה שנותנת לו בטחון. כשאבא ואמא יודעים – זה מזין את הילד. כשהם לכאורה לא יודעים ומתייעצים איתו, כמו למשל האם נלך לשם עכשיו או אחר כך – זה לא מחזק אותו. ילד רוצה לדעת שאבא ואמא יודעים מה טוב בשבילו. ואכן לנו כהורים יש את הידע המספיק כדי לקבל החלטות. כל הגישה המתייעצת למעשה מחלישה את הילדים".
דיבור עם ילדים הוא אחד הנושאים שבהם עוסק הקורס החדש מבית אדם עולם: אמנות ההורות – הורות עכשווית בהשראה אנתרופוסופית. לדברי המחנכת תמר לאור, אשר מעבירה בקורס את ההדרכה בנושא דיבור עם ילדים, דיבור בלתי מתאים לילדים "שולף" את הילד מעולם הילדות ומניח אותו בעולם המבוגרים טרם זמנו.
"הרבה פעמים אנו עונים לילד את התשובות הכי חכמות שאנחנו יכולים לחשוב עליהן, אך הן לא בהכרח מתאימות לשלב שבו הילד נמצא. אם הילד ממשיך לשאול שאלות, זה יכול להתפרש כסקרנות, בעוד שלעשה זה סימן שהוא לא קיבל תשובה שפגשה את המקום שבו הוא נמצא. אני קוראת לזה "מבחן ה-'אה!'. כשילד עונה ב-'אה!', זה סימן שענינו לו בצורה שסיפקה את הנפש שלו".
את יכולה לתת דוגמה?
"למשל, כל ילד שואל מתישהו 'למה השמש שוקעת?'. אז חלק מתחילים להסביר על גופים שמימיים שמסתובבים בחלל אחד סביב השני וכל אחד סביב עצמו, ועבור ילד זה מזעזע לחשוב שחלק מהזמן הוא בכלל הפוך עם הראש למטה והרגליים למעלה... ילדים שעונים להם יותר מידי תשובות אינטלקטואליות בגיל צעיר עשויים לפתח חרדות לא מוסברות. ובעצם, כל מה שצריך לענות לילד קטן ששואל למה השמש שוקעת, זה שהשמש פשוט הולכת לישון".
