הוצאת אדם עולם אנתרופוסופיה וחינוך וולדורף בישראל
"הדמוקרטיה כבר מזמן אינה רלוונטית - היא פשטה את הרגל", אומר משה איבגי כשהוא יושב בסלון ביתו המרווח בזכרון יעקב. "הרבה שנים אני מעורב חברתית וקצת פוליטית, ומוטרד מאוד מהדרך שבה מתנהל השלטון, לא רק בארץ אלא בכל העולם. לכאורה הגענו לדרגה מסוימת של חופש, אבל זאת לא האמת. חשבתי את זה עוד לפני שהכרתי את שטיינר".
את משה איבגי אין צורך להציג. כבר הרבה שנים נדמה שאין סרט או סדרת טלוויזיה ישראלית מצליחה שהוא אינו מככב בהם. איבגי, בן 61, נולד במרוקו ועלה לארץ בגיל שנתיים. גדל במגדל העמק, בטבריה ובכפר חסידים. שירת בגולני, למד משחק בניסן נתיב והחל בקריירת משחק פעילה בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה. בין לבין, הספיק לחזור בתשובה, בשאלה, ללמוד קבלה וסיינטולוגיה. היום הוא טוען שהוא אגנוסטיקן, כלומר אינו מניח שהאל קיים, אך גם אינו כופר בקיומו - אך אל הפרק הדתי בחייו של איבגי נגיע בהמשך הראיון. אך תחילה - החלק הפוליטי.
צילום נופר ויינבלט
חירות, שיוויון, אחווה
"בעקבות ראיון שהיה לי אצל שי שטרן באיזה יום שישי אחד, כשכולם שם באו לדבר על כלום ושום דבר, אני באתי במטרה להגיד משהו משמעותי. אז אמרתי שכולנו פה עבדים נרצעים של השיטה, וקורבנות שלה, ואיך שזה מתנהל כיום בכנסת או בממשלה, הם לא יכולים לתת מענה לבעיות שלנו, גם אם כוונותיהם טובות. הסרטון של הראיון הפך לוויראלי, היו לו עשרות אלפי צפיות, והרבה אנשים פנו אלי בעקבותיו. גם יובל אלעד [מייסד תנועת המשולש החברתי] פנה אלי ואמר לי: "תשמע, מה שאתה אומר מתקיים אצלנו במשולש החברתי, אולי ניפגש?". אני כמובן מאוד שמחתי, אמרתי, "דבר, קצת אינפורמציה", ואז הוא סיפר לי על השילוש החברתי של רודולף שטיינר. הכרתי אותו מהחינוך, אבל אף פעם לא חיברתי אותו לתיאוריה חברתית. לא ידעתי שבתי הספר נולדו רק אחרי שהוא נכשל ביישום השילוש החברתי בקנה מידה גדול".
אלעד נפגש עם איבגי ונתן לו ספרים של שטיינר. "קראתי אותם בשקיקה", הוא מספר, "הספר הראשון שקראתי הוא הבעיה החברתית ופתרונה – הגוף החברתי התלת-אברי, ומה אני אגיד לך, התחברתי אליו ברמה כזאת שהגשתי שאני הייתי יכול לכתוב אותו. כלומר, שאם אני הייתי יכול לכתוב ככה, זה מה שהייתי כותב". מי שניסה לקרוא את הספר הנ"ל יודע שמדובר במשימה מאתגרת, אך איבגי מדבר על הקריאה בספר במונחים של חוויה רוחנית:
"פתאום אתה רואה את התמונה יוצאת החוצה מהטקסט ומהאותיות ואתה מרגיש שהנה יש איזה משהו שיכול להוות מענה לחיים של אנשים משותפים, חיים של אנשים ביחד, בתוך חברה".
למה התחברת במיוחד?
"שטיינר בעיני הוא אחד הגאונים של ההיסטוריה האנושית, והוא עדיין לא הוכר. מה ששטיינר אומר, למשל, זה ששוויון וחרות לא הולכים ביחד. הם נוגדים אחד את השני. אתה רוצה מצד אחד חופש, אבל מצד שני אני צריך שוויון, אז איך יהיה לך חופש אם אתה רוצה שוויון? אני חייב להגביל לך את החופש כדי שיהיה שוויון... ואיך זה מתסדר עם אחווה, איך זה מסתדר עם הכלכלה? כל ערך נוגד אחד את השני ולכן כשכולם נמצאים בגוף אחד, הם מנטרלים אחד את השני, הם פועלים אחד נגד השני. הם לא יכולים להיות בגוף אחד. היום, הגוף האחד הזה, המדינה, הכנסת, הממשלה, הגוף הזה היום הוא גם הסנגור, גם הקטגור, גם השופט, המוציא לפועל והתליין. הוא בכל הכובעים ולכן אינו יכול להתמודד עם כל תפקידיו. ולכן יד ימין עושה דבר אחד ויד שמאל עושה דבר אחר והם נלחמים בתוך עצמם והמלחמה היא בינם לבינם ומי שנפגע זה האזרח.
"בא שטיינר ואומר: בואו ונפריד את הכוחות. בואו נגיד שעל השוויון אחראי הגוף המשפטי והפוליטי. נגיד שלאחווה אחראית הכלכלה, ונגיד שעל החופש, על החרות, אחראי הגוף התרבותי-רוחני שכולל בתוכו את כל שאר הדברים חוץ מהמדיני, משפטי, פוליטי והכלכלה. זה אומר מדע, בריאות, רפואה, דת, תרבות. ואז הוא אומר, הגופים האלה הם גופים אזרחיים עצמאיים, יש להם כוח בדיוק כמו לגוף המדיני פוליטי. הגוף המדיני משפטי, הפוליטי, יתעסק בעיקר באכיפת החוק. יוודא שאנשי המקצוע במשרדי הממשלה יבצעו את תפקידם כהלכה. לא יווצר מצב שבו כמו היום, שר האוצר הוא אדם שאין לו מושג ירוק בכלכלה, ואת כל הטעויות שלו הוא עושה על חשבוננו. איך יכול להיות שבן אדם שאין לו שום מושג בכלכלה, אפילו בגרות אין לו, יהיה אחראי על כלכלה של מדינה שלמה?"
הראיון המלא יתפרסם בגיליון הבא של מגזין אדם עולם, שיעסוק באנתרופוסופיה ופוליטיקה. להזמנת הגיליון.
נועם שרון
