רפואה אנתרופוסופית

ד"ר אביה נוימן ז"ל וד"ר אבישי גרשוני

הרפואה האנתרופוסופית התפתחה מהעבודה המשותפת של מייסד האנתרופוסופיה ד"ר רודולף שטיינר ושל רופאה הולנדית – איטה ווגמן, מ-1917 ואילך, בשוויץ. בספר שיצא לאור ב-1925, הם מתארים את הדרך להרחבת גבולות הרפואה ומדעי הטבע, כך שיוכלו להכיל לא רק את התחום החומרי, כפי שמקובל במדע, אלא גם את תחומי הנפש והרוח ולחקור את יחסי הגומלין ביניהם.

ביסוד הרפואה האנתרופוסופית ניצבת תמונת האדם כישות שחוברה מארבע מהויות שונות: הגוף הפיזי שחומריו נלקחו מהעולם הפיזי-מינרלי הסובב אותו, 'גוף כוחות החיים' האחראי לכל תהליכי הגידול והבניה באורגניזם, 'גוף הנפש' שהוא מקור כל יכולות התחושה והתנועה, ההימשכות וההימנעות, המבדילות בין האדם והחיה לבין ממלכת הצומח, והיסוד הרוחי המעניק לנפש האנושית את יכולתה להיות מודעת לעצמה ומכונה באנתרופוסופיה בשם 'אני'. ה'אני' הוא היסוד האינדיבידואלי באדם, שמעניק לו את הפוטנציאל לחופש, כלומר את היכולת לבחור בין אפשרויות שונות לפעולה או לתגובה. זאת כמובן בשונה מהחיה הפועלת על פי התבנית הגנטית שטבועה בה. מול כוחות הצמיחה הפועלים באורגניזם ומקורם ב'גוף כוחות החיים', פועלים גם כוחות של הרס הנובעים מהפעילות הרוחית-נפשית של האדם שמרכזה במערכת העצבים. ארבעת ה'גופים' המתוארים הם קונקרטיים לגמרי וניתן להתחקות אחר עקבותיהם באורגניזם האנושי.

כאשר ארבעת ה'גופים' מאזנים זה את זה בפעולתם, האדם בריא. כאשר האיזון מופר באורגניזם כולו או באחד מאיבריו, מתפרצת מחלה. פעילותם של ה'גופים' האנושיים מושפעת גם מקשרי הגומלין שלהם עם כל העולם הסובב. על ידי לימוד האיכויות הדומות והשונות שבאות לביטוי בישות האנושית ובישויות ממלכות הטבע, ניתן למצוא אפשרויות רבות להשפעה על פעולת האיברים השונים באורגניזם.

הרפואה האנתרופוסופית רואה את עצמה כמתודה הבאה להרחיב את האפשרויות הגלומות ברפואה המודרנית. היא עושה שימוש בכל שיטות האיבחון והטיפול של הרפואה המודרנית. רק רופאים בעלי הכשרה רפואית מלאה מוסמכים לטפל באדם על פי הרפואה האנתרופוסופית. יחד עם זאת, קיים הבדל מהותי בין הרפואה המערבית המודרנית לרפואה האנתרופוסופית, אשר נובע מכך שבבסיס שתי הגישות עומדים זרמי מחשבה שונים. בבסיסה של הרפואה המערבית נמצאת העמדה הפילוסופית הנקראת רדוקציוניזם, בעוד שאת הרפואה האנתרופוסופית ניתן לאפיין כרפואה הוליסטית.

הרדוקציוניזם מתבסס על הטענה שכל דבר בנוי מאבני בניין קטנות ויסודיות יותר, ושאם אנחנו מגלים את תכונותיהם של המרכיבים הרי שלמדנו כל מה שאפשר גם לגבי הדבר השלם. הלך המחשבה הזה הביא לגילוי ומחקר התא, האטום, וכיום הוא מגיע לשיאו עם פרויקט מיפוי הגנום האנושי. הגישה הרדוקציונית אחראית להישגי הרפואה המודרנית, אך הבעיות מתחילות כאשר הגישה המדעית הזו מיושמת בלי שום איזון הנובע מתמונת מציאות רחבה יותר. כאן נכנסת לתמונה הרפואה האנתרופוסופית, שמתבססת על תפיסת העולם האנתרופוסופית.

ניקח לדוגמה את נושא השכבת התינוקות. עד לפני שנים לא רבות ההמלצה החד-משמעית של רופאי הילדים ואחיות טיפת החלב הייתה להשכיב תינוקות על הבטן. הסיבה לכך הייתה שתינוק השוכב על גבו עלול לפלוט ולהיחנק בקיאו. ההמלצה הזאת, שנועדה להגן על תינוקות מפני מוות בעריסה, היא הגיונית למראית עין; הרי גורי חתולים, כלבים ושאר חיות, גם כן שוכבים על בטנם, ומה שמתאים ליונקים כאלה ואחרים מדוע שלא יתאים גם ליונק העל – האדם? הרפואה האנתרופוסופית, לעומת זאת, טענה מהרגע הראשון, שאי-אפשר לגזור גזירה שווה בין עולם החי לבין האדם. בניגוד לגור הכלבים, התינוק האנושי מגיע מעולמות הרוח, ובחייו הוא אמור להיות מסוגל להתכוונן אל הגבהים, כמו גם אל המעמקים. התפיסה הזאת של ישות האדם גרמה לרופאים אנתרופוסופיים מאז ומתמיד להמליץ להשכיב תינוקות על גבם כשפניהם פונות מעלה. רק בשלהי המאה ה-20 זיהה המחקר הרפואי את הקשר בין שכיבה על הבטן לבין שכיחות גבוהה יותר של מקרי מוות בעריסה, וההמלצות תוקנו.

הרפואה האנתרופוסופית משתמשת בכלים של הרפואה הקונבנציונאלית, ועליהם היא מוסיפה תרופות משל עצמה. אלו מבוססות בעיקר על מיצויים צמחיים ועיבוד של מינרלים הניתנים כפי שהם או בדילול הומיאופתי. התרופות מכוונות לעורר ולחזק את כוחות הריפוי העצמיים של האורגניזם, אותם כוחות המוכלים ב'גוף כוחות החיים'. התרופה המוכרת ביותר של הרפואה האנתרופוסופית מופקת מצמח הדיבקון הלבן ((Viscum album ומיועדת לטיפול משלים במחלות ממאירות. השימוש בצמח הוצע על ידי רודולף שטיינר כבר בתחילת דרכה של הרפואה האנתרופוסופית ובשנים האחרונות הוא מהווה מוקד למחקרים רבים.

מלבד התרופות הרפואה האנתרופוסופית עושה שימוש גם בטיפולים חיצוניים. משיחה בשמנים שונים, רטיות (קומפרסים), עיסוי ריתמי והידרותראפיה. שימוש נרחב נעשה גם בתראפיות באמנות: אוריתמיה (טיפול בתנועה), אמנויות פלסטיות ומוסיקה. הטיפול בכל אחת מן השיטות המתוארות דורש הכשרה שמישכה כמה שנים. גם לרופא צריך שתהיה ידיעה בכל אחד מהתחומים כדי שיוכל להפיק מהם את המירב בעבור המטופל. מלבד הטיפולים הפונים לגוף או לנפש, הרפואה האנתרופוסופית פונה גם ישירות לרוח האדם, זאת באמצעות הייעוץ המתבסס על הביוגרפיה של המטופל, או פסיכותראפיה אנתרופוסופית.

לסיכום, הרפואה האנתרופוסופית מאפשרת להבין את החולה ואת מחלתו כאינטראקציה מתמדת בין הגוף, הנפש והרוח של האינדיבידואל, ולהפעיל את תהליכי הריפוי הטבועים באורגניזם האנושי. הרפואה האנתרופוסופית מרחיבה כך את גבולותיה של הרפואה הקונבנציונאלית המתייחסת למחלה כאל תהליך פיזיולוגי-ביוכימי, שאינו קשור לעולמו הנפשי והרוחי של החולה. במרכז תהליך הריפוי כבר לא נמצאת המחלה אלא האדם החולה עצמו.

הרפואה האנתרופוסופית פעילה כיום בכל חמש היבשות. באירופה – בעיקר בשוויץ, גרמניה, הולנד ואנגליה – פועלות עשרות מרפאות לרפואה אנתרופוסופית וכמה בתי חולים, מהם הכוללים גם מחלקות כרורגיות ויחידות טיפול נמרץ. בארצות אלה הרפואה האנתרופוסופית ממומנת על ידי שירותי הבריאות. בארץ פועלות מספר מרפאות לרפואה אנתרופוסופית – בקיבוץ הרדוף, בטבעון, בעצמון, בירושלים ובתל אביב .

אביה נוימן, רופא משפחה אנתרופוסוף, נפטר ב-2007. הספר "גם כי אלך – רשימות מסע" מתאר את שנת חייו האחרונה.

אבישי גרשוני, רופא אנתרופוסוף, מחבר הספרים "ילדות בריאה – בריאות וחינוך ילדים לאור האנתרופוסופיה", "מחלה, מרפא וגורל לאור האנתרופוסופיה" ושותף לכתיבת הספר "אור בשולי הענן – האדם חולה הסרטן והרפואה האנתרופוסופית".

 

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

תגובה אחת

  1. שלום, איך אדם, לפי הגישה האנטרופוסופית, יכול לחוש, להרגיש ו/או להבין, את חיי מיליוני הבקטריות הדרושות לעיכול נכון במניעיו?

העגלה שלך