תארים לא היו חשובים לו כלל. הוא רצה להיות אח־מדריך וחבר. כאשר מישהו שאל אותו אם הוא שאפתן, הוא אמר, “כן, הייתי רוצה להיות הממחטה שתוכל לייבש את דמעותיהם של בני־אדם”. בתו של המסיטיקן וממשיכת דרכו מספרת על אביה מאת: פאנאיוטה כ . תיאודוקי אטשלי לקריאת המאמר>>>
רוצים להמשיך לקרוא?
הכניסה לבעלי מנוי למגזין אדם עולם