הורות במבחן: שאלות חינוכיות בימי הקורונה

הורות במבחן: שאלות חינוכיות בימי הקורונה

ימי הקורונה מזמנים לנו שפע של אתגרים, ועבור הורים האתגר הגדול ביותר הוא הצורך להיות עם ילדיהם 24/7, דבר המעלה שאלות חינוכיות רבות. בפרויקט מיוחד אספנו שאלות מהורים בחינוךל ולדורף בישראל, והפננו אותן לשלוש נשות חינוך ותיקות. הנה התשובות

ימי הקורונה יצרו לנו מציאות מורכבת שלא היינו מוכנים אליה. כולם מושפעים, בכל העולם כמעט, מגדול ועד קטן.   כהורים, התקופה הזו מביאה לנו התמודדויות מורכבות. מלבד הדאגות והעומס הלוגיסטי, בתוספת העבודה שצריך לעשות מהבית, אנו מתבקשים להיות עם הילדים, ללא מסגרת חינוכית, בילויים, או מסגרות חברתיות. אנחנו מבשלים, משחקים, מפעילים, יוצרים, מספרים, מרדימים, מחנכים, צועקים, צוחקים... עושים הכל. האחריות החינוכית, שעד כה חלקנו בה עם הצוותים החינוכיים שעוטפים את ילדינו בשגרה, נותרה שלנו בלבד.

האתגר ההורי הענק הזה הוא גם הזדמנות, כשהוא מציף בפנינו שאלות על חינוך, הורות ומשפחה. כדי לעזור עם ההתמודדות לקהל קוראי האיגרת, יצאתי וירטואלית לאסוף שאלות של הורים, ואותן הפניתי למספר נשות חינוך ולדורף ותיקות:

מירי מתתיה – פסיכותרפיסטית גוף-נפש-רוח, מלווה גנים ומדריכה הורים. חברה בעמותת "מעגל הגנים לחינוך ולדורף בישראל', כותבת מדור ההורות לגיל הרך של אדם עולם.

מיריה רון – גננת ולדורף ומלוות גנים לשעבר, יועצת חינוכית ותרפיסטית. חברה בעמותת "מעגל הגנים לחינוך ולדורף בישראל', ובקבוצת חינוך חירום.

שרון זיגרייך – גננת בחינוך האנתרופוסופי, מלווה צוותי גן. מורה לאוריתמיה ומדריכה השתלמויות לגננות וגננים.

מיריה רון: בגיל הרך, מוטב לתווך את המציאות דרך "משקפיים" כאלה: יש כרגע מחלה מדבקת; אנחנו שומרים, כדי שלא נחלה, ונוכל להישאר יחד. אפשר גם לומר לילד שהמחלה בכלל לא פוגעת בילדים. זה מאוד ירגיע אותם

כמה כדאי לחשוף את הילד לנושא הקורונה? לספר לו את כל מה שאנחנו יודעים? לנסות למדר אותו כליל מהנושא?

מיריה רון: זה תלוי בגיל ובשלב ההתפתחותי של הילד. ילדים בשבעון הראשון רצוי כמובן שיישארו בספירה המתאימה לגיל, ובחווית "העולם טוב, ואני מוגן ועטוף בידי המבוגרים האחראים". אפשר להביא ולתווך את המציאות, דרך "משקפיים" כאלה - יש כרגע מחלה מדבקת; אנחנו שומרים, כדי שלא נחלה, ונוכל להישאר יחד. אפשר גם לומר לילד שהמחלה בכלל לא פוגעת בילדים. זה מאוד ירגיע אותם. אין צורך בחשיפה לכל האופציות. ישנם ילדים ערים יותר, שישאלו עוד שאלות, ולהם נוכל לענות תשובות מעט יותר מפורטות, אבל עדיין עם ה"פילטר" של הטוב והמגונן. קל הרבה יותר לתווך מחלה, או כוח טבע אחר, ולא חס וחלילה, פגיעה מעשה ידי אדם שמערערת את האמון באדם ובעולם.

כשיש במשפחה ילדים בשבעונים ובשלבים שונים, אפשר לדבר תחילה עם כל אחד ביחידות, ולבקש מהבוגרים עזרה, או לפחות – שלא יקלקלו לנו את המסר.

שרון זיגרייך: הסיפור הוא השפה שהכי מדברת אל ליבם של הילדים. סיפור טוב ומתאים יכול לגעת בשאלות עמוקות שמלוות אותם ולתת להן מענה. אני ממליצה בתקופה זו לספר לילדים 'סיפור מרפא' - סיפור שנכתב בעבור הסיטואציה, מתאר את המצב הקיים בצורה מטאפורית וגם נותן תקווה להמשך. לתפיסתי ניתן להסתפק במענה שכזה ולחסוך מן הילדים הרכים את המידע היותר שכלתני, מידע שעלול להיות מורכב בעבורם להכלה.

מירי מתתיה: חינוך ולדורף מקדש את הפעילות הפנימית והתנועה, והמסכים מביאים לנו בדיוק את ההפך. אבל אנחנו בתקופה מיוחדת וכרגע יש מקומות שבהם אין ברירה, והשפיות יותר חשובה מהעקרונות

בתקופה הזו שבה הילדים נמצאים בבית כל הזמן, לפעמים קשה להעסיק אותם. האם מומלץ לשים להם מסכים? האם אפשרי לחיות בלעדיהם?

מירי מתתיה: חינוך ולדורף מקדש את הפעילות הפנימית והתנועה, והמסכים מביאים לנו בדיוק את ההפך. הם מעודדים פאסביות בחיי הנפש, בגוף, ברצון וברגש. אבל אנחנו בתקופה מיוחדת וכרגע יש מקומות שבהם אין ברירה, והשפיות יותר חשובה מהעקרונות. צריך לגשר בין הרצוי למצוי. אז אם כבר צופים במסך ממליצה לבחור תכנים קצרים ומתאימים ככל שניתן. סרטי טבע או עם איזושהי איכות. אם אפשר - דברים שיעוררו פעולה ויאפשרו תנועה משותפת. שעת כושר, ריקוד וכו'. שהמסך יאפשר פעולה, תנועה.

שרון זיגרייך: אין ספק בכך שזמן ממושך בבית עם הילדים, במיוחד בתקופה טעונה ומתוחה שכזו, יכול להיות מאוד מאתגר. יחד עם זאת, אני רוצה להציע את האפשרות לקחת את התקופה היוצאת דופן הזו כהזדמנות להתנסות משפחתית חדשה אחרת: להאט, להיות ביחד, לעשות דברים משותפים. להיות בנוכחות ב'כאן ועכשיו'. גם בשבילנו המבוגרים זאת הזדמנות להתנתק קצת מהמסכים.

נקודה מהותית נוספת בהקשר של המסכים, היא לימוד האפשרות לא לעשות כלום. כאשר אנחנו מנסים למלא את החלל הריק בעבור הילדים באמצעות צפייה פאסיבית במסך, אנחנו מונעים מהם את האפשרות לכל מה שיכול להתחולל בתוך החלל הזה שעשוי לעיתים להיקרא 'שעמום'. חלל ה'שעמום' יכול לאפשר לילד זמן של אינטימיות עם עצמו. זמן של שקט, זמן לעיבוד מידע, זמן שבתוכו יש מקום לעולם הדמיון ושמתוכו יכולה להיוולד יצירתיות. למעשה, כאשר לא קורה דבר מבחוץ, יכול להיווצר מקום להתרחשות פנימית מבורכת. אלו מיומנויות שמטפחות אדם אקטיבי, מוביל ויוצר.

הילדים לא בגן, אז איך בכל זאת אפשר להכניס הביתה את רוח הוולדורף? מהם האלמנטים החשובים ביותר בחינוך ולדורף שאפשר להביא לכל בית?

מיריה רון: לילדים בגילאי הגן חשוב בעיקר לאפשר משחק חופשי, כפי שהם משחקים בגן. ללא התערבות או הפרעה, ככל האפשר. משחק מאפשר לילדי גן ליצור את "בועת" המרחב הפנטסטי לו הם זקוקים. ילדי גן ובי"ס זקוקים מידי יום לתנועה מאתגרת ומגוונת, ורצוי בחוץ, באור השמש ובאוויר. אם לא מתאפשר, ואין חצר או מרפסת מתאימה – בנו מסלול מכשולים באמצעים הביתיים. גוונו, חיזרו על מסלולים קבועים ופתחו אותם, אתגרו את עצמכם יחד עם הילדים בשיווי משקל, בהליכה על קווי מדרכה, קדימה ואחורה, בעיניים פקוחות ועצומות; המציאו משימות מצחיקות: קפצו כצפרדעים, נתרו כחסידות, דלגו כטלאים... זו פעילות בוקר מצוינת לכל המשפחה. אפשרו לילדים יוזמה חופשית ועשייה – בבניית "מחנה" על המיטה, מסדינים ומשמיכה. שיבנו "אי בודד" במרפסת, או כל מה שיעלה בדעתם, ולא יהיה כרוך בנזקי גוף ונפש לאחרים.

עבודת השגרה הביתית מעולה גם היא: שטיפת כלים, קיפול כביסה ומיונה, טיאוט והכנת תפריטים מוטי-ילדים. ערבו את הילדים בתהליך הבישול, תנו להם לעזור גם אם זה בעצם מעכב.

דגש מיוחד כדאי לשים על שגרה, על ריתמוסים. ללא שום קשר לתוכן, עצם הריתמיות, השגרה, הידיעה "מה עשינו קודם, ולכן מה נעשה עכשיו ואחר כך" – כבר מהווה מניעה ורפואה.

מירי מתתיה: אני רוצה לשים דגש על הלך הרוח של ההורה. שטיינר מדבר על כך שהתנהגות ההורים מעצבת את מבנה האיברים הפנימיים של הילדים. הורה מווסת ורגוע מגדל ילד מווסת ורגוע. הורה שמתבונן בעיני הילד מתוך רוח טובה, סבלנות, חיבה, גורם למוח הילד להפריש הורמונים של נחת ורוגע. ולהיפך: הורה לחוץ גורם לילד להפריש הורמונים של לחץ.

לכן, הדבר החשוב בעיני הוא שההורה קודם כל ישמור על עצמו. עליך לוודא שאתה בסדר, רגוע, נינוח, מאוזן. כשההורה-מחנך במצב טוב אז הוא יכול לחנך. כשהמחנך בסטרס, בחוסר, באי נחת, אז הוא פחות יכול לחנך בצורה טובה. גם כאן, חשוב בעיני להקפיד על שני העקרונות הבסיסיים של הוולדורף: הכרת תודה ויראת כבוד. הכרת תודה על כך שאנחנו בריאים ובטוב, ויראת כבוד בפני תהליכים וכוחות שהם גדולים מאיתנו ולא ברורים לנו עד הסוף, וגם כלפי האנושיות שבכל בן משפחה.

כהורים ביום יום, ובטח שבתקופת הסגר, אנו חווים פעמים רבות חוסר בשיתוף פעולה מצד הילדים ואפילו התנגדויות. מהן הדרכים להתמודדות? איך מניעים ילדים לשיתוף פעולה?

מיריה רון: ילדים מביעים התנגדות פשוט כי אין להם הנעה או הנאה כלשהי מביצוע משימות שאנחנו זימנו להם. תפקידנו כמבוגרים לחשוב איך להניע את הרצון שלהם. להבין את אי הרצון מחד (זוכרים את עצמכם בילדות, מול דרישה לעשייה?); ולהניע לפעולה ולדרוש ביצוע, מאידך. עדיף לא לאיים, מוטב להרהר בקול על מה שיקרה אם מה שיש לעשות לא ייעשה. להבהיר שלכל דבר יש תוצאות טבעיות, חיוביות או שליליות. עדיף שלא לדבר בשפה של "אם זו הבחירה שלך", כי אנחנו לא במערכת בחירות, ולא בדמוקרטיה, אלא במונרכיה משפחתית (-:

שרון זיגרייך: ישנם כמה עקרונות שיכולים לעזור מול התנגדויות או למנוע אותן מראש.

ריתמוס – החזרתיות וההתמדה בשמירה על סדר היום מכניס את הפעולות לגוף ההרגלים של הילדים וכך הכל נעשה יותר פשוט.

שירים, משחקיות והומור – שירים יכולים לסמל זמני מעבר מפעילות לפעילות, כמו בגן. ילדים צעירים אוהבים לדמיין שהם בדמות אחרת וניתן להשתמש בכך כדי לעודד אותם לעשייה: "עכשיו הקופיף מטפס על העץ" ושוטף ידים, "עכשיו החתלתול זוחל אל החדר ומחזיר את הבובה למקום" וכו'.

כמו כן, כדי לשמור על הקשר בתקופה המאתגרת הזאת, אני ממליצה על יצירת זמנים של אינטימיות באחד על אחד עם כל ילד ועם כל הורה. זמן שמוקדש כל פעם רק לאותו הזוג. זה יכול להיות זמן קצר, אבל שיש בו תשומת לב מלאה אל אותו הילד. זמן כזה יכול לכלול, למשל, הענקת עיסוי עמוק לילד ע"י ההורה. בתקופה זו שבה יש פחות תנועה ופחות זמן לפעילות גופנית, קשה לילד לחוש את עצמו. המגע העמוק נותן לזה מענה, ועונה על צורך גופני ורגשי כאחד. כפועל יוצא, יגבר גם שיתוף הפעולה.

שרון זיגרייך: כדאי שכל אחד מההורים יפנה זמן כלשהו במהלך היום שבו הוא יכול להיות רק עם עצמו, זמן של אוורור ושקט ללא תפקיד. ומעל הכל, לנסות לטפח חמלה עצמית, קבלה ומסר פנימי שאתם עושים כמיטב יכולתכם בתוך סיטואציית החיים המורכבת שנוצרה

האם יש לכם טיפים להורים לחזק אותם ולתמוך בהם בתקופה הזו? כלים להתמודדות ולהתחזקות?

מיריה רון: העיקרון פשוט: כל מה שעובד – עובד. מה שמעניק לכם תחושה של רווחה ושליטה במציאות חייכם כרגע, הוא ברכה. מה שיעזור לשמר את העקרונות וההחלטות שלכם, זה להכניס אותן לתבניות. כאילו "לקדש" את מה שבחרתם להדגיש. החזרתיות שבעשייה היומיומית תבנה את זה אל סדר היום המשפחתי, אל הסביבה. למשל, לא קובעים פגישות זום משפחתיות בשעות של שגרה לקראת השכבה, גם בחופשה הכפויה.

מירי מתתיה: חשוב מאוד שההורים ישמרו על אופטימיות, שגם הענן הזה יעבור ויחלוף, כמו כל ענן אחר. לקבל את זה שכרגע זה ככה ובזמן אחר יהיה אחרת. חשוב מאוד להיות מסוגלים  להכיל את הרגשות אחד של השני גם של עצמי, של בן/בת הזוג וגם של הילדים. להפעיל את הילדים בצורה מיטבית: לעשות דברים עם משמעות, לבחור פעילויות שהם תהליך (אפילו קצר), לאפשר מקסימום תנועה.

שרון זיגרייך: בדומה לילדים, גם לנו המבוגרים חשוב להתחבר לכוחות החיים שלנו. יצירה ועשייה היא דרך מעולה לעשות זאת. אני ממליצה לחשוב על פרויקטים של עשייה, למידה או התנסות שמרגשת אתכם ולרתום את הילדים להצטרף. גם אם זו עשייה שפחות מתאימה לילדים, אתם יכולים לעסוק בדבר לצידם. הרבה פעמים כשאנחנו המבוגרים עסוקים במשהו מתוך הנאה ושמחה, הילדים חשים זאת וזה מאפשר להם שקט להיות בתוך העשייה שלהם.

בנוסף, אם ניתן, כדאי לפנות כל אחד מההורים לזמן כלשהו במהלך היום שבו הוא יכול להיות רק עם עצמו, זמן של אוורור ושקט ללא תפקיד. ומעל הכל, לנסות לטפח חמלה עצמית, קבלה ומסר פנימי שאתם עושים כמיטב יכולתכם בתוך סיטואציית החיים המורכבת שנוצרה – כל התנסות חדשה וכל הצלחה קטנה היא הישג בימים אלו.

מצטרפים במבצע לעיתון הילדים אדם צעיר data-lazy-src="https://adamolam.co.il/wp-content/uploads/2018/10/מודעה-לאתר-אדם-עולם-min.jpg" ><noscript><img src=

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

העגלה שלך