כבר לא מסובבת את הראש אל הקיר

כבר לא מסובבת את הראש אל הקיר

קיוויתי שבזכות שני פסים קטנים ואדומים אקבל חדר משלי, רק שכחתי שאנחנו במגפה ושעכשיו כולם חולים יחד

כשהייתי קטנה אהבתי להיות חולה... אהבתי לשכב על הספה בבית הוריי מכוסה בשמיכה. לזמן לא הייתה משמעות, אפשר היה להתהפך מצד לצד ומדי פעם להתיישב, ללגום תה עם דבש ולימון או מיץ תפוחים טרי שנסחט רק במצבים מיוחדים שכאלה. זה היה מאוד מיוחד עבורי, כי אלו הפעמים היחידות שגם הורשיתי ללון עם הוריי ולא בבית ...

רוצים להמשיך לקרוא?

הכניסה לבעלי מנוי למגזין אדם עולם

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

העגלה שלך