סבתא אפתה תקווה

- "סבתא, כשיהיו לי נכדים אני רוצה להכין להם עוגת תפוחים, בדיוק כמו זו שמחכה לי בכל פעם שאני מגיעה אליך."
- "נכדתי האהובה, את המתכון הזה למדתי מסבתא שלי, שקיבלה אותו מסבתא שלה. זו עוגה מיוחדת. כדי להכין אותה את צריכה למצוא עץ תפוחים שאף פעם לא איבד את כל עליו בשלכת."
- "עץ שלא איבד את עליו בשלכת?"
- "כן, כך סבתא שלי אמרה. ואני יצאתי וחיפשתי, שאלתי את כל המגַדלים בכפר, ואיש לא ראה עץ תפוחים שלא עומד עירום בחורף, שלא מוציא פרחים באביב ואז מתמלא בפירות קיץ או סתיו. אין דבר כזה, עץ שלא חווה את האובדן הכואב הזה שנה אחרי שנה."
- "אז מה עשית?"
- "כשלא מצאתי עץ כזה, סבתא שלי אמרה שאם בכל פעם שאכין את העוגה אזיל דמעה אחת על מה שאבד, אם אסכים לחוש ולהכיר בכאב – הטעם של העוגה עדיין יישאר זהה לזה שלה."
- "ומה עם הקמח?"
- "בעוגת הפלא שלה, סבתא שלי השתמשה בקמח מחיטה מיוחדת, עשוי משיבולים שמעולם לא נקצרו ומגרגירים שמעולם לא נטחנו עד דק."
- "סבתא, נו באמת! אי אפשר להכין קמח בלי לקצור את השיבולים ובלי לטחון את הגרגירים. אני אפילו לא יוצאת לחפש שיבולים כאלו."
- "זה בדיוק מה שאמרתי לסבתא שלי, והיא כמו כל הסבתות, סלחנית ומוותרת בקלות, הציעה שבמקום לחפש אחרי שיבולים שלא נקצרות וגרגרים שלא נטחנים, אוסיף תפילה לכל עוגה שאופֶה. אייחל שכל שדה שנקצר ימצא את הכוחות להצמיח שיבולים מחדש ושכל גרגר שנטחן ללא היכר, יגלה את הדרך החדשה אחרי החורבן לעשות טוב בעולם ולשמח ילדות קטנות."
- "מה עוד יש בעוגה?"
הרכיב השלישי בעוגה, שרק סבתא שלי ידעה לעשות, הן ביצים שלא נשברות."
- "סבתא, את מגזימה! אי אפשר להכין עוגה בלי לשבור את הביצים!"
- "רואים שאת הנכדה שלי, מתוקה, זה בדיוק מה שאמרתי לסבתא שלי. אולי לה הייתה דרך, אבל היא גילתה לי שאפשר במקום זה להוסיף לעוגה ברכה. לברך את העוגה שהפרידה מהקליפות תקרב אותה לאחדות, תפריד אותה מהאשליה שיש שריון שיגן עליה, ולברך שכל מי שיאכל מהעוגה יסכים להלך בעולם חשוף קצת יותר."
- "וזהו?"
- "קצת שמן זית והעוגה כמעט מוכנה."
- "שמן רגיל? בלי תכונות בלתי אפשריות?"
- "השמן צריך להיות חסר מרירות לחלוטין."
- "אבל שמן זית הוא תמיד מר. יותר או פחות, זה מה שנותן לו את האופי."
- "אז תצטרכי להוסיף לעוגה אמונה, שהמציאות המרה – שהיא חלק בלתי נפרד מהמקום בו אנו חיים, לא פחות משמן הזית – עוד תשתנה. גם אם כרגע אנחנו לא רואים אופק. רק ככה העוגה לא תצא מרירה."
- "ואיך ממתיקים?"
- "המתיקות המיוחדת של העוגה מגיעה מדבש נדיר שרודים בכוורות נסתרות. מייצרות אותו דבורים שאיש לא ראה מעולם. דבורים ללא עוקץ."
- "סבתא, כולם יודעים שלכל דבורה יש עוקץ. כך היא מגינה על עצמה. איפה יש דבורים ללא עוקץ? לא נראה לי שיש באמת דבר כזה ואני בטוח איעקץ המון בדרך."
- "את לא צריכה לחפש. גם כאן, כמו בכל מתכון טוב, יש קיצור דרך: הוסיפי לעוגה חמלה וצניעות. אסור לקחת את העוקץ באופן אישי. זה חלק מהמנגנון שמייצר את הדבש... זהו, עכשיו את יודעת את כל מה שצריך כדי לאפות את העוגה שלי. גם כשכבר לא אהיה כאן, כל מה שלימדתי אותך יישאר איתך במסע החיים וכך אלווה אותך תמיד ברוחי."
הסבתות שלנו הגיעו מעולמות אחרים. הן חוו דברים שעד לא מזמן חשבתי שהם כבר לא חלק מהעולם שלנו. מלחמות איומות, אובדן אחר אובדן. נישואין בגיל צעיר, פעמים רבות בלי יכולת בחירה. חוסר אונים, חוסר ודאות, חוסר ביטחון, רעב, צנע, אלימות, פחד.
ועדיין אלו נשים מלאות חום, עם חיוך קטן ששומר סוד ויכולת לייצר שפע ברגע.
עכשיו הגיע התור שלנו להפוך את כל החוויות שלנו, הטובות והקשות גם יחד, לארגז כלים שיעבור לדורות הבאים. לייצר חוסן יש מאַין ולאפות עוגות פלאים ממה שיש וממה שהיינו רוצות שיהיה.

מתכון לעוגת פלאים של סבתא

3 ביצים
כוס שמן זית
כוס דבש
שלושה תפוחים מגוררים גס
רבע כוס מיץ תפוחים
3 כוסות קמח כוסמין
שקית אבקת אפייה
חצי כפית מלח
כף קינמון
חצי כוס אגוזים קצוצים
חצי כוס צימוקים

מקציפים את הביצים עם שמן זית ודבש. מוסיפים את התפוחים המגוררים ומערבבים. מוסיפים את הקמח, אבקת האפייה, מלח, קינמון צימוקים ואגוזים. מערבבים היטב. מעבירים את הבלילה לשתי תבניות אינגליש קייק משומנות ומכניסים לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות. אופים במשך כחצי שעה, עד שסכין שננעצת במרכז העוגה יוצאת יבשה.