פסוקי גורל: מחולל הוורסים שמאתגר את האנתרופוסופים [איגרת 197]

פסוקי גורל: מחולל הוורסים שמאתגר את האנתרופוסופים [איגרת 197]

רודולף שטיינר היה גם משורר, והרבה לכתוב מכתמים ("וורסים") המשמשים חומר להגות ומדיטאציה. אך מה קורה לנפש כשהיא קוראת שיר שחובר על ידי אלגוריתם?

שיר זה נכתב בידי מחשב. הוא תוצר מקרי של אלגוריתם, שבנינו המשורר ערן הדס ואני. מחולל השירה נקרא "פסוקי גורל", וניתן למצוא אותו באינטרנט. כל מה שצריך כדי שיחבר שיר חדש הוא ללחוץ על הכפתור "דבר אדם" שבראש העמוד. העליתי אותו לפייסבוק לפני כחודשיים ובקרב כמה חברים בקהילה האנתרופוסופית הוא עורר מורת רוח מסוימת ומובנת. הפליא לדייק בתגובתו המשורר תר אבידן: "אכן מחולל". לומר, שהמחולל מחלל, ויצירתה של מכונה היוצרת חיקויים מתים של הוורסים מלאי החיים של שטיינר אינה יותר מתעלול אהרימני לעגני.

ניתן להיזכר בקוף ארגאקס בספר "הסיפור שאינו נגמר", המושל על עיר הקיסרים שעבר זמנם, ובה דרים אנשים שאיבדו כל תבונה, פשר ומשמעות. מכיוון שאינם יכולים לכתוב עוד סיפורים ושירים בעצמם, הקוף מעניק להם קוביות עם אותיות. אם ישחקו ויצרפו אותן זו לזו מספיק זמן, מסביר הקוף, הרי שייצרו את כל יצירות העולם, כולל "הסיפור שאינו נגמר". אך מה יועילו יצירות המופת כולן אם בני-אדם חסרי יכולת להבין אותן?

הסיפור של ארגאקס, הממחיש בתמונה רבת-אימה את אובדן המשמעות בעידן הטכנולוגי, מעלה גם את השאלה כיצד משמעות פואטית נוצרת אצל הקורא, ואם ניתן לקרוא לכך "משמעות", אם לא נמסרה ממשורר כלשהו.

הנה דוגמא נוספת:

הקריאה במחולל השירה דומה לקריאה בקלפי טארוט. לשיר יש תחביר נתון, המקביל לסידור הקלפים על השולחן, שבו לכל מיקום יש משמעות קבועה; והמילים הרנדומליות המשתבצות בתחביר מקבילות למערכת הסמלים של הקלפים עצמם. האלגוריתם של "פסוקי-גורל" מכיל מאגר מילים אחד שהוא קוסמי וכללי יותר, ומאגר מילים שני אנושי ואינדיבידואלי, וכן פעלים הלקוחים מעולם הטבע. כשיוצקים את שלושת החומרים הללו לתוך תבנית תחבירית נתונה, הקורא מעלה ברוחו, כמעט בעל כרחו, משמעויות.

כמובן שיש בכך ממד מטריד. העובדה שניתן "להבין" או לפחות לגלות משמעות בשיר מכני, מאתגרת את ההבנה שלנו גם לגבי שטיינר עצמו, ואולי אף תובעת מאתנו להבין אותו טוב יותר. בקוראנו ורס של ממש, לאחר שהדלקנו נר בקולגיום או בשיעור בסמינר, האם באמת הבנו אותו? יותר מאשר שיר מקרי? או שדי בכך שאנו יודעים ובוטחים במקורו הרוחי של השיר, ואנו סופגים לתוכו את האמת שבו, גם מבלי להבינו לגמרי?

במאה ה-13 המציא הפילוסוף הקאטאלאני רמון לול, שהושפע ממערכת הספירות של הקבלה, שיטה חישובית במטרה לגלות את האמת השלמה על כל נושא תיאולוגי. אם לפשט את העניין, היה זה מנגנון העשוי ארבעה גלגלי נייר, זה בתוך זה, שעליהם כתובים תאריו של האל - כגון חכמה, טוב, עוצמה, נצחיות וכולי. כשמסובבים את הגלגלים ניתן להבין שטובו של האל הוא נצחי, חכמתו היא עוצמתית, נצחיותו היא חכמה וכולי. שיטה זו הולמת, אולי, מושא התבוננות אינסופי כמו האל, ולא נכנס לשאלה התיאלוגית אם האל הוא מושא או אם יש לו תארים חיוביים. בכל אופן, כשרוצים לומר דבר-מה על נושא מוגדר, הרי שמשמעות אפשרית רק אם דברים מסוים אי-אפשר לומר; העדרו של האין, הנובעת מהעובדה שהמחשב, בגבולות האלגוריתם שלו, יכול לומר כל דבר - היא בדיוק מה שמרוקן אותו ממשמעות.

למחולל הוורסים לחצו כאן

| בשבוע הבא יתחיל מחזור חדש של לוח השנה לנפש.

| עוד על לוח השנה לנפש באיגרת 41.

לאפליקציית לוח השנה לנפש לאנדרואיד.

מצטרפים במבצע לעיתון הילדים אדם צעיר >>> לפרטים והזמנה

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*