להפוך לשליט בעולם המחשבות: כלי לחיים בתקופה של אי ודאות

להפוך לשליט בעולם המחשבות: כלי לחיים בתקופה של אי ודאות

בתקופה שכל מה שאנחנו מכירים משתנה לנגד עינינו, רבים חשים ובצדק תחושה של ערעור נפשי שניתן גם להגדירה כ"מחלת ים תודעתית". תרגיל יומי שמציע רודולף שטיינר, המיועד לחיזוק כוחות החשיבה, מאוד יכול לעזור בתקופה הזאת

כולם מותשים מתחושת חוסר הוודאות שפוקדת אותנו לאחרונה. תקופת הקורונה מאלצת אותנו לנטוש את הדפוסים הפסיכולוגיים שהורגלנו אליהם מאז המהפכה התעשייתית במאה ה-18, דפוסים המבקשים ליצור עולם מבוסס ודאות. בימינו, המוח האנושי רגיל לייצר שרשראות של סיבה ותוצאה, מה שהפך אותנו למכורים לוודאות. ועתה, כשכל העולם משתנה לנגד עינינו, אנו נאלצים להתרגל למצב תודעה חדש לחלוטין, מצב שפסיכולוגים וחוקרי תודעה של זמננו מגדירים בזהירות כמהפכה פסיכו-חברתית ואולי שלב חדש באבולוציה של האדם.

כיצד מרגישה ודאות?

את התחושה התודעתית של הוודאות אפשר להבין אם נשווה בינה לבין תחושת שווי המשקל שאיתה אנו חיים בכל רגע. תחושת שיווי משקל גופני הוא ביטוי ישיר להוויה הממשית שלנו כישויות בעלות גוף. אנחנו מרגישים את עצמנו באופן הטוב ביותר כאשר אנו ניצבים זקופים ואיתנים עם רגלינו על האדמה. ההוויה הזאת יכולה להיקרא אני. דבר זה בא לידי ביטוי בשפה העברית, שבה המילה "אנוכי" משקפת גם את האני וגם את תחושת האנך של גופנו ביחס לאדמה. שימו לב שכדי שנחוש את עצמיותנו, אנו זקוקים לנקודת ייחוס חיצונית ולקשר עם הסביבה. תחושת שווי המשקל תמיד מוחשת ביחס לחלל והחפצים שמסביבי: התקרה, הקירות, האופק, העצים והאדמה. כאשר אנחנו מאבדים את הקשר אל הסביבה, למשל במחלת-ים או בפחד גבהים, אנו מאבדים את תחושת עצמיותנו – וזוהי חוויה איומה. ומנגד, כאשר תחושת שווי המשקל תקינה ובריאה, היא מאפשרת הזדקפות נכונה, תנועה, בטחון פנימי ורוגע. כלומר, חווית אני שלווה ובטוחה. כאשר חוויה כזאת מוחשת בתוכנו, העצמיות שלנו מורגשת בגוף הפיזי, וזה הקשר שלנו עם העולם.

לחוויית שווי המשקל הפיזי יש קוטב שני, והוא התודעה. חווית התודעה אינה פיזית; היא בנויה ממכלול מחשבותינו, הניזונות בדרך כלל מהחוקיות התודעתית שהורגלנו אליה. החוקיות מרגיעה אותנו. כאשר אני יודע מה קורה, יש לי אשליה של שליטה, והיא שמאפשרת לי להרגיש בנוח. אך מה קורה כאשר החוקיות שאנו מכירים נשברת? כיצד אנו מגיבים למצב של "מחלת ים תודעתית"?

התודעה שלנו מתרגמת מצב של אי-ודאות לאות אזהרה לפיו משהו רע עומד לקרות. איננו יכולים לשאת מצב של אי-ודאות, ובעיקר כשזה נוגע לשלום המשפחה או למצבנו הכלכלי. אנחנו מאוד עסוקים בניתוח וחישוב של העתיד לבוא, והתודעה מוצפת בפחד וחרדה.

אך כפי שהמבנה האנליטי של התודעה שלנו גורם לנו לרצות ללמוד את הפרטים ולהיות בשליטה על המציאות, כך גם ניתן, לאורך החיים, לנצל את האיכות הזאת לפיתוח שליטה על המחשבות, בשגרת היום-יום ובארועים חריגים כמו זה שאנו חווים עכשיו. על ידי התאמנות יום יומית נוכל להטביע בנפש עמידות (resilience), בטחון עצמי ושווי משקל, ולהביא ליציבות פנימית. התרגיל שמציע רודולף שטיינר לפיתוח יכולות אלו הוא התרגיל הראשון מתוך ששת תרגילי ההכנה הבסיסיים להתפתחות רוחית[1]. מטרת התרגיל היא לפתח שליטה בחשיבה. באמצעות הכנסת משמעת אל עולם החשיבה העצמית אפשר להמריץ את מחשבותינו כך שיפעלו מתוך סדר והתאמה. כאשר מתקיימת שליטה על עולם החשיבה, מתעוררת בנפש הרגשה של יציבות ובטחון עצמי מוצק, גם כאשר העולם מסביבנו משתנה. התרגיל מסייע לנו לחשוב באופן מציאותי בהתאם לכוחו הפנימי של האדם, ולא רק בהתאם לנסיבות החיצוניות הנחוות על ידי החושים. לאורך זמן אנו מרגילים את המחשבות לחיות בעולם שאותן הן בראו, במקום להיות מוסחות ונשלטות בידי גירויים חיצוניים שכל הזמן מגיעים אלינו מבחוץ ומכתיבים לנו מציאות כוזבת.

תרגיל השליטה במחשבות: איך מבצעים אותו בפועל?

בכל יום, למשך חמש דקות לפחות, יכול אדם להפוך לשליט בעולם המחשבות על ידי כך שיציב מחשבה בודדת במרכז תודעתו. עליו לבחור חפץ מסוים (זה יכול להיות חפץ שנמצא מולו, או חפץ מדומיין), להתבונן בו בתשומת לב ולפתח שרשרת של מחשבות הקשורות רק אליו: גודל, צבע, צורה... ואז לשאול: למה צורתו כך? ממה הוא עשוי? כיצד הוא נוצר? וכן הלאה, מחשבה רודפת מחשבה, אך כולן קשורות לאותו חפץ שבו אנו מתמקדים. כך יש לעשות מידי יום ובמשך כששה חודשים. אם בימים הראשונים קשה להחזיק את המחשבה, אפשר להתמקד רק למשך דקה. בהדרגה אפשר להעלות את משך התרגול. כמו כן, אפשר  להחליף חפץ לאחר שבוע או יותר. סוד ההצלחה של התרגיל טמון בהתמדה היום-יומית. לאורך זמן, ההתבוננות הפשוטה הזאת בונה בעולמנו הפנימי איכות של ריכוז וחשיבה טהורה. ניתן אף לומר כי בחמש הדקות הללו אנו מצמצמים את תלותנו בעולם החיצון, ומגדילים את תלותנו בעצמנו. לאט לאט, ככל שמתמידים בתרגול, אנחנו הופכים לשליטים בעולם המחשבות והדימויים שלנו, דבר שבונה שקט פנימי.

החשיבה ההגיונית, המנתחת והמבינה היא לא המילה האחרונה של החשיבה; היא שייכת לאיכות שכלית שבונה את דרכה לאיכות תודעתית אחרת: חשיבה שאינה מגיבה מיד על גירוי חיצוני, אינה מופעלת בידי רשמים, דימויים וזיכרונות, אלא מפעילה את עצמה מתוך יצירתיות. אין בה שום דבר פסיבי, שום דבר מסורתי והיא אינה מחזיקה את האמת כרכוש שלה. היא אינה מאמינה במילים ולא מחזיקה במושגים וחוקים קבועים, ולכן קל לה לשמור על איזון וחופש גם בזמנים משתנים וחסרי ודאות.

[1] אפשר לקרוא על כך רבות בספרות האנתרופוסופית אך מומלץ להתחיל מהקטע המכונן בספר מדע הנסתר בקוויו העיקריים בפרק "הכרת העולמות העליונים".

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

2 תגובות

העגלה שלך