האודיסאה לפסיכוסופיה: המסע של יהודה תגר [איגרת 203]

תקציר מתוך הראיון המלא עם יהודה תגר, המתפרסם בגיליון 40 של אדם עולם

"כשהייתי בן 11 נפטרה אמי ומשפחתנו עברה לקיבוץ גבעת חיים מאוחד, שם השלמתי את ילדותי ונעוריי. בקבוצת הגיל שלי בקיבוץ התקבצו כמה מהאינדיבידואלים שהפכו מאוחר יותר להיות הגרעינים האנתרופוסופיים הצברים הראשונים בישראל: קיבוץ הרדוף וכפר רפאל. כשהיינו בני 16, צבי דביר גילה את נחמן בר שלום ואת הספר "כיצד קונים דעת העולמות העליונים", שהיה ספר האנתרופוסופיה הראשון שתורגם לעברית. השנה הייתה 1969, בארה"ב התקיים פסטיבל וודסטוק, בפריס הסטודנטים כבשו את הסורבון, באנגליה הביטלס יצרו מהפכה תרבותית, ובגבעת חיים מאוחד האנתרופוסופיה הייתה המרד של כמה מבני הנעורים. נחמן בר שלום הוזמן להרצות בפני חברי הקיבוץ, אך הוא לא התקבל בצורה טובה. המורה להיסטוריה של בית הספר התיכון הצטרפה ערב אחד אל כיתת הלימוד האנתרופוסופי שקיימנו ברובע ׳שכבת נעורים׳, בשיעור שעסק במסע הנפש לאחר המוות. לאחר מכן נאסר עלינו רשמית ללמוד אנתרופוסופיה. חשבו שאנחנו חברים בכת. המשכנו להיפגש בסתר. רודולף שטיינר הוא מאז בעבורי חבר המחתרת הבכיר שלי."

[בעקבות המשבר] "הבנתי שאין לי שום תמונה לעתיד בארץ. כאילו העץ שעליו גדלתי עד אז – נגדע מתחת רגלי. לא נותר לי שום דבר לבנות עליו כאן. הרגשתי כמי שעבר תאונת דרכים קטלנית ושרד עם אוסף של עצמות שבורות. מישהי סיפרה לי על אמרסון קולג'. ידעתי שאת עתידי אני צריך לבנות על בסיס האני העצמאי, והבנתו של שטיינר את האני האנושי נגעה בליבת נשמתי. החלטתי לנסוע לאמרסון קולג׳ באנגליה ללמוד אנתרופוסופיה עם שאריות חסכונותי. הייתי הסטודנט הישראלי הראשון באמרסון".

"במהלך לימודיי גיליתי שקיימת סדרת הרצאות על הדרמה העתידית שנתן שטיינר בסוף חייו. ענף שלם – 19 הרצאות שניתנו בין ה-5 ל-24 לספטמבר 1924. למרות זאת, הרצאות אלו נגנזו על ידי מריה שטיינר, שפיתחה את עיצוב הדיבור האנתרופוסופי. בבית הספר לעיצוב הדיבור בלונדון דרשו מאיתנו שלא לקרוא את ההרצאות הללו. מאוחר יותר, מורתי האוסטרלית מכטהילד הרקנס ספרה לי שלמריה שטיינר הייתה הפרעת דיבור כרונית, ושכולם מאז מחקים אותה [...] ההרצאות האלה פוצצו לי את המוח. הן הפכו לתנ"ך הפרטי שלי. במשך חודשים חדרתי אל התמונות שמאחורי המילים. כל האינטואיציות שלי לגבי דרמה, כל ההבנה שלי לגבי מה שעובד ולא עובד בדרמה ׳האנתרופוסופית׳ שניסו ללמד אותנו בלונדון – הכל היה שם. היה שם חזון לעתיד. הבנתי למה הדרמה האנתרופוסופית ועיצוב הדיבור האנתרופוסופי כל כך תקועים."

"לקראת עזיבתי את אנגליה, קיבלתי במתנה את העותק האחרון של סדרת הרצאות בשם "פסיכוסופיה". מדובר בסדרת הרצאות ששטיינר נתן בשנת 1910, כמענה לפסיכואנליזה של פרויד. מדובר בבסיס היחיד ששטיינר נתן אי פעם לפיתוח העתידי של תראפיה נפשית מתוך האנתרופוסופיה. הן מקבילות ל"ידע האדם", קורס המורים הראשון בשטוטגרט ב-1919 כבסיס לחינוך אנתרופוסופי, או הקורס בחקלאות ביודינמית שניתן בקוברוויץ ב-1924 כבסיס של חקלאות ביודינמית. ההבדל היחיד הוא שעם הפסיכוסופיה לא נעשה שום דבר מעשי. שטיינר לא התבקש לתת סמינרים נוספים על הנושא. הוא חזה בסוף הסמינר, שנקרא "פסיכוסופיה", שרק בגלגול הבא של האנשים בקהל יבשילו התנאים לפסיכוסופיה מעשית. כן, זה היה עתידני אז, אבל זה ממש לא עתידני היום. בעשורים האחרונים אני, ועוד כמה אנשים בעולם, התחלנו לעבוד עם ההרצאות הללו בדרך מעשית, והתוצאות מדברות בעבור עצמן".

"ניסיונות קודמים שלי לקדם את הפסיכוסופיה בישראל, במהלך שנות השמונים והתשעים, נתקלו בחומה של התנגדות וחוסר עניין, וויתרתי על האפשרות להביא את הפסיכוסופיה לישראל עד שהתנאים יוכשרו. באוגוסט האחרון, בעת ביקור משפחתי בישראל, נוצר קשר עם נורית רוזנגרטן ואייל וסר, שמובילים את בית הספר לפסיכותרפיה אנתרופוסופית "כלים שלובים".

בחודש אפריל האחרון הוזמן יהודה לראשונה ללמד בישראל, ובתום סדרת הרצאות מוצלחת הוחלט שיתחיל ללמד את הפסיכוסופיה והפסיכופונטיקה בישראל, בשיתוף פעולה עם "כלים שלובים”. בכנס "אדם עולם" הקרוב יישא יהודה את ההרצאה המרכזית היחידה בכנס, ובגיליונות הבאים של "אדם עולם" הוא יכתוב טור קבוע על הפסיכוסופיה המעשית.