אדם עולם כתב עת אנתרופוסופי ישראלי
אם נתבונן בכיתה טיפוסית בסמינר לחינוך ולדורף ואנתרופוסופיה בישראל, נראה כי בין שמונים לתשעים אחוזים מהנוכחות הן נשים. כשנגיע לקולגיומים בבתי הספר, נגלה שמספר המורות גבוה ממספר המורים, אך בשיעור קטן יותר. כשנכנס יחדיו את מנהלי ומנהלות בתי הספר, נראה שיש ביניהם פחות או יותר שיוויון מספרי. וכשנשב עם הצוות המנהל של הפורום הארצי לחינוך ולדורף, נספור רוב גברי. התמונה הזאת מעידה כי לפחות מבחינת שיוויון (או אי-שיוויון) מגדרי, חינוך ולדורף בישראל אינו שונה מהתרבויות שבתוכן הוא פועל – הישראלית והאנתרופוסופית.
השאלה מדוע זה המצב היא שאלה מרתקת וראוי להקדיש לה דיון נפרד. היום, יום האשה הבינלאומי, אני מעוניין לכתוב על אשה אחת, שהשאירה חותם עמוק על התפתחות התנועה האנתרופוסופית ובמיוחד על ענף הרפואה – איטה וגמן, או כפי שנכון לכתוב את שמה: וכמן (g בהולנדית נהגת כ-כ' / ח'). אמנם, חייה ופועלה של וכמן קשורים באופן הדוק לשליחותו של רודולף שטיינר, אך כפי שמיד נקרא נראה כי תרומתה של וכמן עומדת בפני עצמה וממשיכה לפעום עד עצם היום הזה (על הקשר הקרמטי ביניהם ניתן לקרוא בהרחבה בספר שליחותו של רודולף שטיינר לאנושות ואיטה וגמן, ראה אור בהוצאת חירות).
בתמונה: איטה וכמן
וכמן נולדה ב-22.2.1876 (כלומר, חגגה 140 לפני כשבועיים) להורים הולנדים באי ג'אווה (אינדונזיה של היום, שהייתה אז בשליטה הולנדית). בגיל שמונה-עשרה החלה ללמוד מוסיקה אצל מורה שהיה חבר בתנועה התאוסופית ודרכו היא החלה להתעניין ברוחניות. בתחילת המאה העשרים, עקב מחלת האב, חזרה המשפחה להולנד ואיטה נרשמה ללימודי התעמלות מרפאה ועיסוי שוודי בהארלם. בהמשך למדה הידרותראפיה. בהארלם היא חידשה את הקשר עם התאוסופיה, וכך פגשה את רודולף שטיינר, שהיה מזכיר האגודה התאוסופית הגרמנית בין השנים 1902 – 1913. בעקבות הרצאתו בברלין על אגדה של גתה, בגיל 26, היא הצטרפה לשיעורים האיזוטריים שלו, ובעידודו היא נרשמה ללימודי רפואה בציריך (אחד המקומות היחידים באותה תקופה שאפשרו לנשים ללמוד רפואה). היא התמחתה ברפואת נשים וסיימה את לימודיה בשנת 1911. בשנת 1917 היא פתחה קליניקה עצמאית, ובהדרכתו של רודולף שטיינר פיתחה תרופה לסרטן המתבססת על מיצוי צמח הדבקון (תרופה זו נמצאת היום בשימוש, גם מחוץ לרפואה האנתרופוסופית). בשנת 1920 היא רכשה שטח אדמה בארלסהיים, הסמוכה לבאזל ודורנך, והקימה שם מרפאה, שלאחר מותה הפכה ל"מרפאת איטה וכמן", הפועלת עד היום. רופאים נוספים הצטרפו והמרפאה הפכה למרכז הראשון בעולם לרפואה אנתרופוסופית. את הידע שלה בעיסוי היא התמירה בעזרת האנתרופוסופיה ופיתחה את שיטת העיסוי הריתמי, הנמצאת בשימוש עד היום. בשנת 1922 היא הקימה בסמוך למרפאה מרכז טיפולי לילדים מעוכבי התפתחות, והייתה שותפה להקמה של מעבדה רפואית לייצור תרופות, שנקראה ולדה. היום ולדה היא אחת מחברות התרופות והתכשירים המצליחות בעולם, ומבחינה פיננסית היא מממנת עיקרית של פעילות המרכז האנתרופוסופי העולמי.
בתמונה: מעבדות ולדה בארלסהיים. הצילום באדיבות ד"ר סמואלוב
בכנס חג במולד של שנת 1923/4, כשרודולף שטיינר ייסד מחדש את החברה האנתרופוסופית הכללית, הוא ביקש ממנה להיות חלק מהוועד המנהל. היא גם הייתה המנהלת הראשונה של הסקציה הרפואית בגתאנום. ביחד עם שטיינר היא כתבה את הספר "קווי יסוד להרחבת אמנות הרפואה", שהוא ספר היסוד של הרפואה האנתרופוסופית וספרו האחרון של שטיינר. חלקים ממנו נכתבו בחודשים האחרונים של חייו, בעודה סועדת אותו ומטפלת בו בעודו מתמודד עם מחלה סופנית. ניתן לומר שבשנותיו האחרונות היא הייתה האדם הקרוב אליו מבחינה רוחנית, ובחודשים האחרונים – גם מבחינה פיסית. בשנה לאחר מותו ייסדה וכמן מגזין לרפואה – נטורה.
בשנות השלושים היא עמדה במרכזו של קרע גדול בחברה האנתרופוסופית, בין הזרם ההולנדי לגרמני. היא וכמה מחבריה הורחקו מהחברה האנתרופוסופית. עליית הנאצים לשלטון הגבילה מאוד את פעילות האנתרופוסופיה בגרמניה, וכשפרצה מלחמת העולם השנייה נותקו גם הקשרים עם המדינות האחרות. בכל אותם שנים היא המשיכה בפעילות הרפואית ועשתה כל שביכולתה להעמיק במדע הרוח האנתרופוסופי. בשנת 1943, במרפאתה בארלסהיים, היא חצתה את הסף לעולם הרוח. בת 67 הייתה במותה.
נ.ב
רשמו לפניכם:
הכנס יתקיים בל"ג בעומר, 26.5.16.
אוהבים את האיגרת?
הזמינו חברים להרשם אליה! (שתפו את הקישור הזה)
