מה אספר לילד?

פורסם לראשונה ביוני 2022.

סיפורים משפיעים על התפתחות הכושרות הנפשיים והקוגניטיביים של הילד והילדה, מפתחים את דמיונם, מעודדים קשב, מעוררים את כישוריהם החברתיים ומשמשים כלי רב ערך בהקניית ערכים ובהשרשת נורמות התנהגות והתייחסות לסביבתם.

בחירת הסיפורים צריכה להיות בהלימה לשלב ההתפתחות של הילדים ולגילם, במטרה להעניק להם תמיכה ושיקוף לעולמם הפנימי, ולספק מזון רוחני שאותו יוכלו לעכל, מזון המבסס את החוויה: העולם בטוח, יפה וטוב, ואני רוצה להתרחב ולגדול בתוכו.

נשאל תמיד היכן נמצאים הילדים מבחינה התפתחותית – פיזית, רגשית ותודעתית. במה הילדה עסוקה התפתחותית? כיצד הילד חווה את העולם? כיצד הם חיים בו? דרך התבוננות בהם נוכל ללמוד רבות, משום שעשייתם ופעולתם שקופים וגלויים לעין.

גילאי שנתיים–שלוש: תמונה 

לקראת גיל שנתיים הסיפור צריך להיות פשוט ובסיסי, למעשה כמעט חסר עלילה. אין צורך בפואנטה, לא בשיא סיפורי וגם לא בהתרחשויות דרמטיות. כל דבר מעניין ומלהיב. סיפור המספק תמונה ימלא באופן מוחלט את צרכי הילדים: כלב או חתול שעוברים, ציפור מצייצת או טרקטור שעובד. יש לזכור שבגיל זה – ומבחינות רבות עד גיל מאוחר יותר – הילדים אינם מחברים סיבה ותוצאה. הם חיים את הרגע, ואת מה שקורה עכשיו.

בין גיל שנתיים לשלוש מבסס הילד את תנועתו במרחב, ויכולותיו המוטוריות משתכללות. הוא מדבר ומתחיל לרכוש מושגים על העולם. העולם סביבו מעניין ומסקרן, הכול חדש, לא ידוע ודורש חקירה, התנסות והיכרות.

דוגמה לסיפור מתאים לגיל זה הוא אַיֵּה פְּלוּטוֹ. פלוטו הוא ממש דימוי של ילד פעוט: יוצא אל העולם וכולו שאלה, סקרנות ועניין. ״הוא רץ בדרך, הוא רץ בשדות. את מי הוא יפגוש? מעניין מאוד!״ צפרדע, בריכה, דג, פרח, פרפר, סוס ופרה. תופעות של העולם, מעניינות ומלהיבות. תמונות פשוטות אשר שיאן הוא עצם המפגש עם התופעה. עצם ההתרחשות הפשוטה, הטבעית והמחזורית מבוקר עד ערב. החיים עצמם הם הסיפור.

גילאי שלוש–ארבע: חזרתיות

בסביבות גיל זה, וגם מוקדם יותר, ידרשו הילדים במודע הקראה חוזרת ונשנית של הסיפורים. להציע להם שוב ושוב את אותו סיפור לא יהיה בשבילם בגדר טרחנות כמו אצלנו המבוגרים, אלא יספק בדיוק את הצורך שלהם בשלב התפתחות זה. הילדים בונים מחדש בדמיונם בכל פעם את התמונות והפעילויות בסיפור, ובכך מפתחים הקשבה, מעשירים את אוצר המילים שלהם ומתַרגלים פעילות טרום-חשיבתית משמעותית.

הילדים שולטים כעת במידה טובה בתנועה שלהם במרחב. הם הולכים, מדברים ומתחילים לתקשר באינטראקציות חברתיות הדדיות. הם גם קשורים מאוד בפעילותם למבוגר שאיתם. כל דבר שהמבוגר עושה, ירצו לחקות: לערבב, לנקות, לבשל.

סיפורים שיש בהם אקטיביות רבה יתאימו לגיל הזה, סיפורים שיש בהם היגיון וטוּב פנימיים, הבנויים על עקרון החזרתיות המתווספת, מסוג "חד גדיא". למשל, אליעזר והגזר, שבו האלמנט העיקרי חוזר על עצמו שוב ושוב, ובכל פעם מצטרף גורם חדש: סבא מושך בגזר, סבתא מצטרפת, אחר כך הנכדה, הכלב וכולי. החזרתיות נוסכת בילדים ביטחון ומחזקת את תחושת העולם המוכר והצפוי. כך גם מתבססת החוויה של "העולם הוא טוב". דוגמאות לסיפורים נוספים: תרנגולת אדומת כרבולת, הארנבת והגזר.

גילאי ארבע–חמש: שיתוף פעולה 

בגיל ארבע נמצאים הילדים בנקודת התפתחות משמעותית מבחינת כוחות הסימפתיה-אנטיפתיה. סיפורים של שיתוף פעולה, טוּב לב ועזרה הדדית יתמכו בשלב זה ויאפשרו להם לפתח כוחות חברתיים. לדוגמה: דירה להשכיר של לאה גולדברג או הדלֵקה בארמון עזה של לוין קיפניס שבו מתגייסות חיות החווה, ותוך שיתוף פעולה מכבות את השריפה ובונות את הבית מחדש. בגיל זה הילדים אינם אמורים להיחשף לרוע, הכוחות הנפשיים המאפשרים להם להתמודד עם תופעות של רוע יתפתחו רק בגיל מאוחר יותר. תֵמה זו תנחה אותנו עד גיל 5–6, סיפורים ללא משבר וקונפליקט.

גילאי חמש–שש: מרחב פנימי

מבחינה התפתחותית הילדים "יושבים" היטב בגוף. תנועתם בטוחה ודיבורם רהוט. עולם פנימי נולד, החשיבה מתפתחת, והם יכולים לתכנן ולפעול בעצמאות רבה. סיפורי מעשיות הדורשים תושייה ועשייה יהדהדו מקום זה. למשל, "מָאשה והדוב" בספר תפוחי העלומים: מָאשה נקלעת לביתו של דוב, וכדי להגיע חזרה לביתה היא חייבת להערים עליו ולתחבל תחבולות.

סיפורי אגדות מהדהדים בנפש הילד את מסע ההתפתחות של התודעה האנושית, והדמויות המופיעות באגדה מבטאות מרכיבים נפשיים ורוחניים אצל האדם.

הילד מזהה ויודע מה נכון ומה טוב, ושאלת הטוב והרע הופכת לשאלה פנימית. לכן יתאימו בגיל זה אגדות פשוטות, אשר במרכזן שאלת הטוב והרע והתשלום עבור בחירה כזו או אחרת. למשל, אגדות האחים גרים כמו מלכת הדבורים בה האח הצעיר, הפתי, בוחר שוב ושוב לפעול באופן מוסרי ומקבל בהמשך עזרה כדי שיוכל לזהות את הנסיכה ולהתאחד עִמה. או גברת הולֶה בה פוגשות שתי בנות, כל אחת בתורה, משימות אותן הן צריכות למלא. האחת פועלת באופן מוסרי ואחראי, והשנייה חושבת רק על הגמול שתקבל ופועלת באנוכיות ובעצלות. כאשר סיפרתי סיפור זה בגן, חוויתי את ההקלה שהילדים חוו כאשר כל אחת מהן קיבלה גמול הולם על מעשיה, והיה לי ברור ששתי הדמויות מהוות קולות שהילדים מזהים בתוכם.

ילדים יפיקו רבות גם מסיפורים הלקוחים מן הילדוּת של הגננות או ההורים. סיפורים הנרקמים סביב אירועים שקרו בעבר – תמונות של מקום, זמן, תחושות וחוויות של המבוגרים עצמם בילדותם שנטוות לתוך העלילה.

יש להזכיר כאן גם את הערך הרב של שירים ודקלומים בעלי איכויות ריתמיות: חריזה, מקצב וריתמוסים המחזקים ובונים את מערכת הנשימה. אלמנט חשוב, שכיום מוזנח במידה רבה, הוא האסתטיקה של השפה. זו – כבר מגיל צעיר – מביאה לאסתטיקה של החשיבה.

היום ישנם ספרים רבים המיועדים לילדים אך אינם מתאימים להם כלל –

למשל, ספרים הכתובים ומאוירים בצורה קריקטוריסטית או צינית. הקריקטורה מיועדת למבוגרים שיכולים לעשות מניפולציה על תפיסת עולמם, אך אצל הילד הקריקטורה וההתייחסות הצינית מעוותות את התפיסה הנכונה של העולם. סוגה נוספת של ספרים שרצוי לחסוך מהילדים הם ספרים "פסיכולוגיים", המעלים, כביכול, רגשות לתודעה או מנסים "לתקן" התנהגויות מסוימות באמצעות שיקוף מודע שלהן. דרך זו של טיפול באמצעים תודעתיים אינה מתאימה לילדים בגיל הגן.

הסיפור הנכון בגיל הנכון יעצים את הילדים בהיבטים רחבים. כמחנכים וכהורים נכיר את תהליך התפתחות הילד ונפתח תחושה פנימית לזיהוי סיפורים איכותיים והולמים.

איור: זהר הראל

זהר הראל אמא לשניים וגננת בעמותת יחיאל בתעוז. מציירת ומאיירת להנאתה ולפי הזמנה. [email protected]