פרק ראשון: נחיתה, חקלאות ועיתונאות
יומן גרמניה
מצטרפים במבצע לעיתון הילדים אדם צעיר >>> לפרטים והזמנה

פרק ראשון: נחיתה, חקלאות ועיתונאות

לאחר ארבע עשרה שנות אנתרופוסופיה נסעתי לראשונה לגרמניה, לביקור שתוכנן היטב ובכוונה לפגוש את האנתרופוסופיה במצבה הבשל ביותר. סדרה של מפגשים וראיונות מרתקים הפכה ליומן מסע, אותו אביא כסדרה בהמשכים בגיליונות אדם עולם הבאים

הרושם הראשון המורגש כשיוצאים מטרמינל נמל התעופה בדיסלדורף הוא הקור. מכה של אוויר שצורב את העור וגורם לך להרגיש היטב את גופך, את נוכחותך, ואתה אומר לעצמך: הנני.

הרושם השני מגיע כמה דקות מאוחר יותר, בדרך לחניון השכרת המכוניות: נקי פה. אני לא מדבר על אשפה, אלא על אבק. במזרח התיכון האבק הוא חלק בלתי נפרד מהקיום; הוא יכסה את המכונית שלך דרך קבע; הוא ינוח על המדפים, על מסעד הכיסא, וגם אם תנקה אותו הוא יחזור במהרה. בגרמניה, נדמה שאין אבק. המכוניות נוצצות והכול נראה צלול וחד.

הרושם השלישי הגיע כעבור יומיים, בעודי נכנס ברגל לבית החולים האנתרופוסופי בהֶרְדֶקֶה. אני רגיל להיכנס לבית חולים כמו ליעד מבוצר: גדר, שומרים, מכשירי שיקוף, "יש לך נשק?". לבית החולים בהרדקה אפשר להיכנס ולצאת מכל כיוון. אין שם גדר, וכך גם לא סביב הבתים, המוסדות הציבוריים או האוניברסיטאות שביקרתי בהם. רק סביב בית הספר בבוכום, ששוכן בלב העיר, ראיתי לראשונה גדר.

אני יודע בדיוק מה זה אנתרופוסופי!

כבר ארבע עשרה שנים אני קרוב לאנתרופוסופיה, לה גרמניה היא מולדת, אך עד סוכות האחרון מעולם לא ביקרתי בה. חיכיתי להזדמנות, והיא הגיעה בזכות סימון הורוביץ, מייסדת גני "הנני" במושב ינוב, שלפני יותר משנה סיפרה לי על משלחת אנשי חינוך שהיא מארגנת לגרמניה, ואני בתגובה אמרתי לה: "אני בפנים".

המשלחת ומארחיה הגרמניים בלשכת ראשת העיר ויטן, סוניה ליידמן

המשלחת ומארחיה הגרמניים בלשכת ראשת העיר ויטן, סוניה ליידמן

הקשר של סימון לגרמניה התחיל כשהיא וקבוצת הורים מאזורה (מועצה אזורית לב השרון) רצו להקים בית ספר אנתרופוסופי, ופנו לראש המועצה. "אנתרופוסופי? אני יודע בדיוק מה זה אנתרופוסופי!" ענה להם האיש להפתעתם, "יש לנו ברית ערים תאומות עם וִיטֶן, שם זה המרכז של האנתרופוסופיה בגרמניה!" בהמשך היומן נברר עד כמה ויטן היא המרכז של האנתרופוסופיה בגרמניה, אך מפה לשם, יצא שסימון נסעה לוויטן והתקבלה שם בכבוד ויקר. לאחר כמה ימים במקום היא החליטה שהשלב הבא יהיה הוצאת משלחת של אנשי חינוך ישראלים לוויטן, דבר שהתממש, כאמור, בחופשת סוכות האחרונה. התארגנה משלחת לא גדולה, שעסקה בעיקר בתצפיות בבית ספר ובגני ילדים אנתרופוסופיים באזור. אני התלוויתי אליהם, אך קיימתי לוח זמנים עצמאי, שאורגן בקפידה בידי הרלד טון, אנתרופוסוף גרמני שבידיו הופקדה מלאכת התיאום וקביעת הפגישות.

גרמניה סקרנה אותי במיוחד מפני שרציתי לראות איך נראית האנתרופוסופיה במצב הכי בשל שלה, לאחר יותר ממאה שנות פעילות (עם הפסקה ארוכה בגלל מלחמת העולם השנייה). במיוחד עניין אותי לבקר במוסדות אנתרופוסופיים שאינם קשורים לחינוך, ולדווח עליהם לקוראי אדם עולם בישראל. במהלך חמישה ימים אינטנסיביים ביקרתי במרכז החקלאות הביודינמית העולמי דֶמֶטֶר, במערכת המגזין האנתרופוסופי info3, בשתי אוניברסיטאות אנתרופוסופיות ובהכשרת מורים אחת, בבנק אנתרופוסופי, בבית חולים אנתרופוסופי, בבית אבות אנתרופוסופי, וכן, גם בבתי ספר. הרשמים שאספתי והראיונות שקיימתי הפכו ליומן מסע, שאת פרקיו הבאים אפרסם בגיליונות הקרובים של אדם עולם.

שדה חקלאי בגרמניה

יום שלישי , 25.9, 11:00

בחודשים שלפני הנסיעה, ברגעים המתוקים שבהם כל הטוב עוד לפניך ואתה עף על כנפי הדמיון, לא חשבתי על המפגשים המרתקים שעוד נכונו לי; דמיינתי את עצמי נוהג במהירות באוטוסטרדה רחבת ידיים בין נופים ירוקים. ו

מיכאל אולביכר עורך המגזין אדמה חיה

מיכאל אולביכר עורך המגזין אדמה חיה

אכן, כך החל המסע שלי: נהיגה ארוכה מהעיירה הֶרְדֶקֶה, שם לנתי, אל מרכז דמטר העולמי שליד דרמשטאדט. לרוע מזלי, ביום שבו הגעתי היה הבניין ריק מעובדים וחוקרים, אשר בילו יחד ב'יום חברה'. כמובן שידעתי זאת מראש, אך בגלל אילוצי לוח זמנים זה היה היום היחיד שיכולתי להגיע בו. את פניי קיבלו מיכאל אולבריך, עורך המגזין הביודינמי אדמה חיה שמוציאה דמטר, ואוטה בוכולסקי מהמחלקה לתקינה בינלאומית, אשר נשארו במשרד כדי להשלים שעות עבודה (אותן גזלתי בריאיון, סיור וארוחת צהריים).

דמטר, הקרוי על שם אלת התבואה במיתולוגיה היוונית, הוא ארגון בינלאומי לקידום החקלאות הביודינמית בעולם. חקלאי שמעוניין לקבל תו תקן של דמטר - שהוא תו האיכות האולטימטיבי - עובר תהליך הסבה, שאורך בדרך כלל שלוש שנים, בפיקוחו של יועץ מטעם הארגון (ראו הרחבה על הסבת חווה לתקן דמטר במסגרת). חקלאי עשוי להיות מעוניין בתו הזה משתי סיבות: האחת, שיפור התוצרת החקלאית והאדמה שבאחריותו; והשנייה, פתיחה לשווקים חדשים, בעיקר בגרמניה, שם לקוחות רבים (לא רק אנתרופוסופים) מחפשים על המוצרים את הסימן המסחרי של דמטר.

אם חינוך ולדורף התבסס במיוחד במדינות המפותחות, ורק עכשיו עושה את צעדיו הראשונים בעולם המתפתח, הרי שהחקלאות הביודינמית בעולם המתפתח נמצאת בשלבים מתקדמים הרבה יותר

בארגון דמטר העולמי חברים ארגוני דמטר ארציים מ-19 מדינות, ומלבדם פועלים בארצות אחרות חקלאים בעלי תקן דמטר שעובדים ישירות מול הארגון העולמי. לפי נתוני דמטר, מעובד כיום ברחבי העולם שטח ביודינמי בגודל כולל של מיליון שמונה מאות ושבעים אלף דונם. חשוב להדגיש כי זה לא השטח הכולל של החקלאות הביודינמית בעולם, אלא רק זו שמפוקחת על ידי דמטר, וקרוב למחצית משטח זה נמצא בגרמניה. בחלוקה למדינות ניתן להבחין בשונות רבה. בהונגריה מעובדים 60,000 דונם על ידי 25 חוות, כלומר גודלה של חווה ממוצעת הוא 2,400 דונם, מה שמעיד על כך שהרבה חוות גדולות מהתקופה הקומוניסטית עברו הסבה לחקלאות ביודינמית. לעומתה, בסרי לנקה מעובדים 12,000 דונם על ידי 787 חוות – ממוצע של 15 דונם בלבד לחווה. בישראל, כך התברר, יש רק חקלאי אחד שמחזיק בתו תקן של דמטר – מגדל פירות מקיבוץ גן שמואל, שמגדל בעיקר תפוזים למיץ שנמכר בגרמניה.

התבוננות במפת הארצות שבהן פועלת דמטר מעלה תמונה מעניינת, במיוחד כשבוחנים אותה בהקשר של התפתחות האנתרופוסופיה בעולם. אם חינוך ולדורף התבסס במיוחד במדינות המפותחות, ורק עכשיו עושה את צעדיו הראשונים בעולם המתפתח, הרי שהחקלאות הביודינמית בעולם המתפתח נמצאת בשלבים מתקדמים הרבה יותר. הודו ומצרים הן מהמדינות המובילות בעולם בתחום החקלאות הביודינמית, וניתן למצוא חוות ביודינמיות בין היתר גם באתיופיה, גאנה, אוגנדה, גינאה ביסו, הונדורס, פרו, מרוקו, תורכיה ותוניסיה. נשיא דמטר העולמי כיום הוא חלמי אבו-לייש, בנו של איברהים אבו-לייש,  מייסד חוות סֶקֶם (sekem) המצרית.

לאחר שמיכאל ואוטה הציגו לי סקירה כללית של הפעילות העולמית של דמטר, התפנינו לשיחה קצרה.

להחיות עולם הולך ונעלם

בישראל, ולמעשה בכל העולם, ענף החקלאות הוא עולם הולך ונעלם. אוכלוסיית החקלאים מזדקנת ואין דור חדש שימלא את מקומם. הכדאיות הכלכלית של החקלאות מוטלת בספק, ובאירופה המגדלים נתמכים בידי סובסידיות ממשלתיות. האם החקלאות הביודינמית מצליחה להחיות גם את ענף החקלאות, כפי שהיא מחיה את האדמה?

פרה ביודינמית בדרמשטאדט.

פרה ביודינמית בדרמשטאדט. לא גודמים את הקרניים

אוטה: "אפשר לראות את התמונה הזאת גם בגרמניה, והחקלאות הביודינמית אינה מנותקת מהתופעות העולמיות שהזכרת. אך לצד זאת מתקיימות גם מגמות אחרות, מעודדות יותר, למשל, הרבה חבר'ה צעירים או כאלה שנמצאים בפרק ב' של חייהם המקצועיים מגיעים לחקלאות הביודינמית מתוך חיפוש אחר חיבור לאדמה ולעשייה משמעותית בעולם. הם מצטרפים לחוות פעילות או קונים חווה מתפוררת ומסבים אותה לביודינמית. תופעה נוספת היא של תושבי ערים מבוססים שרוצים לתבל את חייהם בחיבור לטבע, קונים חלקת אדמה ומגדלים עליה באופן ביודינמי גפנים או גידולים אחרים. אנשים אלה גם מצטרפים להכשרות הביודינמיות ו'מצעירים' את התחום בגרמניה ואירופה."

ומה מהבחינה הכלכלית? האם חוות ביודינמיות מצליחות יותר מאחרות?

מיכאל: "תו דמטר פותח לחקלאים שווקים חדשים והם יכולים למכור את תוצרתם במחירים גבוהים יותר, כך שעבור החקלאי מדובר בהזדמנות כלכלית. אבל לא הייתי מייעץ לחקלאי להסב את החווה שלו לביודינמית רק משיקול כלכלי, כיוון שהעבודה דורשת חיבור פנימי שבלעדיו קשה לעשות אותה. יחד עם זאת, כמה מהחוות הגדולות והמשפיעות ביותר בגרמניה כיום הן ביודינמיות. יש גם חוות שעובדות במודל של "חקלאות נתמכת קהילה" (CSA), וקיומן מובטח בזכות הקשר ההדוק שהן מקיימות עם הקהילה שסביבן."

האם תו דמטר מתחשב גם באספקט החברתי? איך אתם מתמודדים עם הנושא של עבודת ילדים בעולם השלישי?

אוטה: "יש פה קונפליקט. אנחנו נגד ניצול ילדים כמובן, אך מצד שני אנחנו גם נגד כפיית עולם הערכים שלנו על תרבויות אחרות. בהרבה מקומות בעולם המתפתח ילדים עוזרים בשדות להוריהם. אין לנו עניין למנוע את זה; אבל אנחנו כן דואגים לרווחתם ופועלים למנוע ניצול. קח לדוגמה את מצרים, שם בחוות סקם ישנם ילדים שעוזרים למשפחותיהם בקטיף פרחי הקמומיל. החווה דאגה לכך שלילדים יהיה בית ספר שבו הם ילמדו לפני שהם עוזרים להוריהם."

מטע עצים ואדמה חיה מחוץ למטה דמטר

מטע עצים ואדמה חיה מחוץ למטה דמטר

גן עדן למו"לים

יום שלישי, 25.9, 16:00

מדרמשטאדט נסעתי לפרנקפורט, לביקור במערכת המגזין האנתרופוסופי הגרמני info3, שם נפגשתי עם עורך המגזין, יאנס הייסטרנקאמפ. המערכת יושבת בבית עתיק הבנוי בבנייה גרמנית מסורתית שמשלבת קורות עץ וקירות אדמה וקש מצופים בטיח לבן. מבפנים נראית המערכת כפי שהייתם מתארים לעצמכם מערכת של עיתון אנתרופוסופי – משהו בין משרד, מחסן, ספריה ובית הממתקים של הנזל וגרטל.

יאנס היינסטרנקאמפ, עורך info3 בחדרו

יאנס היינסטרנקאמפ, עורך info3 בחדרו. מתמודד עם שפע של פרסומים חינמיים

אינפו3 פעיל משנות השבעים, והוקם כעלון מידע עבור תנועת השילוש החברתי (ומכאן השם). עם הזמן הוא גדל והרחיב את המנעד שלו תחת כותרת המשנה "אנתרופוסופיה בדיאלוג". לאחרונה שונתה תת-הכותרת והמילה אנתרופוסופיה הוצאה ממנה, מתוך כוונה למשוך קהלים נוספים, שאינם אנתרופוסופים. מעניין שעיתון גרמני בן חמישים מתמודד בדיוק עם אותן דילמות שליוו את אדם עולם מיומו הראשון.

אינפו3 הוקם, כאמור, כדי לקדם את תפיסת השילוש החברתי, וככזה הוא ניסה לפעול לפיה, אך נוכח שמדובר באתגר לא פשוט. למשל, אידיאל האחווה בספירה הכלכלית. רמון ברול, מייסד המגזין ושותפו של יאנס בניהולו, סיפר לי שהייתה תקופה שבה כל עובדי המגזין היו נפגשים פעם בשנה, קובעים את התקציב המתוכנן לשכר עבודה, ומחלקים ביניהם את המשכורות לפי הצרכים האינדיבידואליים של כל אחד, בעוד ניסיון, איכות או חשיבות תפקידם במערכת קיבלו חשיבות משנית, אם בכלל. הרעיון הזה החזיק יפה כמה שנים, אך כשהעיתון נקלע למשבר כלכלי והעובדים ניסו למשוך לכיוונם יותר ממה שאפשר, התפרקה השיטה. היום הם מנסים לחזור לגישה הזאת, אך בצורה מעודנת. למחרת, בבנק האנתרופוסופי GLS שבבוכום, נתקלתי בגישות נוספות, מעשיות יותר, ליישום אידיאלים אנתרופוסופיים בתחום הכלכלה.

אינפו3 הוא העיתון האנתרופוסופי היחיד בגרמניה שממומן רק על ידי מנויים ופרסומות. לצידו, פועלים עשרות פרסומים אנתרופוסופיים בשפה הגרמנית, דבר שהדהים אותי כמוציא לאור. נשים בצד את הספרים הרבים, ונתמקד בעולם כתבי העת, שמכסים באופן ייעודי כמעט כל תחום פעילות. ניתן למנות את אמנות החינוך (Erziehungskunst), מגזין ייעודי לחינוך ולדורף, היוצא לאור על-ידי ההתאחדות הגרמנית ומופץ חינם להורים בבתי הספר; אדמה חיה (Lebendige Erde), מגזין לחקלאות ביודינמית שיוצא לאור על ידי דמטר; אנתרופוסופיה (Anthroposophie), רבעון של החברה האנתרופוסופית הגרמנית, אותו עורך פרופ' יוסט שירין שאותו פגשתי למחרת באוניברסיטת אלנוס; רפואה אינדיבידואלית (Medizin Individuell) – מגזין לרפואה אנתרופוסופית; נקודה ועיגול (Punkt und Kreis) – מגזין לתרפיה באמנות; טיפול בנשמות (Seelenpflege) – כתב עת לחינוך מרפא ותרפיה סוציאלית; אלמנטים של מדע (Elemente der Naturwissenschaft), ששם דגש על מדע גטאני; גטאניסמוס (Goetheanismus), עוד כתב עת שעוסק בחשיבה גתאנית, באמנות ובמדע; השילוש (die Drei) – מגזין של תנועת השילוש החברתי; מראת הבנק (Bank Spiegel), רבעון הלקוחות של הבנק האנתרופוסופי GLS, שמלבד דיווחי יח"צנות על פעילותו נותן נקודות מבט מעניינות על כסף; והרמת מסך (Vorhang auf) – מגזין לילדים ברוח וולדורף. וודאי יש עוד שפספסתי.

מערכת המגזין האנתרופוסופי info3

מערכת info3 נראית כמו שהייתם מתארים לעצמכם מערכת של עיתון אנתרופוסופי- משהו בין משרד, מחסן, ספריה ובית הממתקים של הנזל וגרטל

על אלה אפשר להוסיף את הפרסומים בגרמנית שמקורם בגתאנום – הירחון הגתאנום שהוא עלון החברה האנתרופוסופית העולמית, ופרסומים מקצועיים של המחלקות השונות בגתאנום. תופעה נוספת שהחלה לאחרונה היא חינמונים(!) שמחולקים במרכזים אנתרופוסופיים ומציעים תוכן דל והרבה פרסומות. חשוב לומר שרוב הפרסומים שהזכרתי אינם ברי קיימא מבחינה כלכלית, ורובם ממומנים על ידי הגופים המוציאים אותם ומחולקים חינם לחבריהם ובתשלום לכאלה שאינם חברים. השפע החינמי הזה מעמיד קשיים בפני אינפו3 - שבהיותו, כאמור, מגזין עצמאי המתבסס על דמי מנוי - צריך למתג את עצמו ביחס לאחרים.

הרלד טון, יוזם כנס המו"לים האנתרופוסופים בגרמנית

הרלד טון, יוזם כנס המו"לים האנתרופוסופים בגרמנית

גם בתי הספר ושאר המוסדות אינם טומנים ידם בצלחת, וחלק גדול מהם מפרסם ביטאונים המפיצים את פועלם. בתי הספר מעסיקים עורכים לפרסומים הללו או עובדים עם חברות חיצוניות. הרלד טון, אותו הזכרתי קודם כמתאם הביקור שלי בגרמניה, מנהל עם בתו, בין יתר עיסוקיו, חברת ייעוץ לשיווק ומדיה המתמחה בקמפיינים פרסומיים בבתי ספר אנתרופוסופיים. הוא סיפר לי שקמפיין פרסומי של בית ספר ולדורף בגרמניה יכול, מלבד עלונים, לכלול גם שלטי חוצות, פרסומות ברדיו ואף פרסום אווירי (כלומר מטוס שלזנבו קשורה פרסומת). בארץ דברים כאלה לא יעלו על הדעת.

תעשיית ההוצאה לאור האנתרופוסופית בגרמניה כל כך גדולה, עד שבשנים האחרונות מתקיים כנס שנתי, ביוזמתו ובהובלתו של טון, של כל העוסקים בתקשורת ובהוצאה לאור אנתרופוסופית בגרמניה. פריט המידע הזה המם אותי לחלוטין, ומיד הצעתי את עזרתי להוסיף לכנס, המתקיים בגרמנית, חלק בשפה האנגלית. אני מקווה שיקבלו את הצעתי, ואז תהיה לי סיבה נהדרת לטוס שוב לגרמניה.

 

איך מסבים חווה חקלאית לביודינמית?

מתוך עלון המידע של ארגון דמטר העולמי
התפיסה הביודינמית רואה את החווה כאורגניזם שלם, ולכן קבלת תקן ביודינמי מותנית בהסבה מלאה – לא ניתן להסב באופן חלקי. תנאי בסיסי לתחילת תהליך הסבה הוא תו תקן אורגני. חווה ביודינמית צריכה להקפיד על מגוון גידולים (מונוקולטורה אינה מתקבלת), עם דגש על קטניות המעשירות את הקרקע. יש להשתמש בזרעים אורגניים או ביודינמיים, ובזרעים רגילים רק במקרים חריגים. השימוש בזרעים מטופלים או מהונדסים אסור. מקום חשוב בחווה ביודינמית יש לבעלי החיים, אותם יש לגדל בתנאים מתחשבים המאפשרים להם לבטא את טבעם. הקרניים, למשל, נתפסות כאמצעי חשוב לחישה ולתקשורת, ואין לגדוע אותן. חשיבות מיוחדת יש לבעלי חיים מעלי גירה כגון פרות, כבשים, עזים וסוסים, שנוכחותם חשובה לפוריות הקרקע. ברוב החוות יש להקפיד על יחס של לפחות חיה אחת לחמישים דונם, ואת המספוא להאכלתן יש לגדל בחווה עצמה. הלב של הפעילות הביודינמית היא כמובן השימוש בתכשירים הביודינמיים (פרפרטים) ובקומפוסט ביודינמי, אותו מכינים בחווה ורק אם אין ברירה קונים ממקור חיצוני. הפרפרטים והקומפוסט הביודינמיים הם "המרכיב הסודי" של המזון המגודל באופן ביודינמי, ויש ליישם אותם בחווה על פי לוח זמנים מוגדר מראש. הפרפרטים תומכים בתהליכי החיים בצמח, עוזרים לצמחים להיות רגישים למקצבים הקוסמיים, מעודדים את הצמיחה ואת התנובה. לשימוש בפרפרטים הביודינמיים יש חשיבות מוגברת בתקופה של שינויי אקלים, כיוון שבזכותם כמות גדולה של פחמן דו-חמצני נקשרת בהומוס, דבר הנוגד ומאזן את אפקט החממה. גם תהליכי עיבוד המזון צריכים לעמוד בסטנדרט של דמטר: אין לעקר את החלב, אין להוסיף חומרי טעם וריח או להשתמש בחומרים משמרים שאינם טבעיים. פקחים של ארגון דמטר מגיעים לחוות ובודקים את שיטות העבודה שם - מעין משגיחי כשרות ביודינמיים, אם תרצו. לתהליך ההסבה יש כמה היבטים כלכליים: ההסבה עצמה עולה כסף, וכך גם הרישוי השנתי. בנוסף, חקלאי דמטר מעבירים אחוז מסוים מהמכירות שלהם לארגון. עם זאת, תו דמטר מאפשר לחקלאים למכור את תוצרתם במחירים גבוהים לשווקים, במיוחד בגרמניה, שאינם פתוחים בפניהם בלעדיו.

לקבלת טעימות נוספות מסיקורים מהביקור בגרמניה, מוזמנים להכנס לעמוד הפייסבוק של noam sharon תחת ההאשטאג #יומן_גרמניה

מצטרפים במבצע לעיתון הילדים אדם צעיר >>> לפרטים והזמנה

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*