קפה עושים באחווה

מדי בוקר, כדי להתעורר, אנו שותים כוס קפה. הפעם ברצוני לעורר אתכם לאפשרות הטמונה בקפה ליצירת כלכלת אחווה.

מתברר שמרבית מגדלי הקפה בימינו לא טעמו מהמשקה. כוס משקה שמייצרים מ-7 גרם קפה, נמכרת בבתי קפה בעולם ב-1 עד 6 דולר. משמעות הדבר היא שמקילו קפה ניתן להפיק לפחות 100 כוסות, ולייצר הכנסה של מאות דולרים.

על קילו הקפה הזה, שהאיכר טרח ועמל לגדלו בעזרת כימיקלים שמזינים את העץ והורגים את האדמה, הוא מתוגמל בחצי דולר עד דולר במקרה הטוב. פער שמגיע לפּי חמש מאות, אשר מבוסס על מודל כלכלי של קפיטליזם חזירי ושלצורך העניין כאן נכנה: "שלושה P" ر
מודל שמקדש רווח כספי תוך ניצול אדם ואדמה
(Profit-Planet-People). מי שמעונין להבין איך הגענו עד הלום, מוזמן לחקור כיצד תעשיית הכימיקלים שנוצרה ושגשגה בימי מלחמת העולם השנייה לצרכי הרג, היוותה את הבסיס ל"מהפכה הירוקה", שהפנתה את הידע ההרסני הזה לטובת החקלאות בשנות הארבעים עד שישים של המאה הקודמת – ידע שנארז תחת המושג "הדברה". הפעם, במקום לבכות על כימיקלים שנשפכו, נתמקד במה שניתן לעשות בכדי לשנות את המציאות שבה מעטים מרוויחים, אך במקביל דואגים להרס כללי שמכונה "משבר האקלים".

מי שמעונין להבין איך הגענו עד הלום, מוזמן לחקור כיצד תעשיית הכימיקלים שנוצרה ושגשגה בימי מלחמת העולם השנייה לצרכי הרג, היוותה את הבסיס ל"מהפכה הירוקה" שהפנתה את הידע ההרסני הזה לטובת החקלאות

חוטי גורל נקשרים

בשנת 2008 הוזמנתי להשתתף במפגש הדו-שנתי "Terra Madre" של רשת בינלאומית, שהיא חלק מתנועת Slow Food וכוללת עובדי אדמה, מסעדנים, אקדמאים, ארגוני חברה אזרחית וקהילות מקומיות, אשר דואגים להקים ולפתח אקו-סיסטם של מזון בריא ואיכותי לאדמה ולאדם.

המפגש נערך בטורינו בהשתתפות 10,000 אישה ואיש מ-153 מדינות. רצה הגורל ובנסיעה משדה התעופה למילאנו ישבתי ליד סבסטיאן וומבוגו (Sebastian Wambugu) מקניה. מאז אנחנו חברים ושותפים למסע שמתמקד בפיתוח טכנולוגיה של שלום (TOP).

טכנולוגיה של שלום מתחילה בשאלות, "כיצד בעזרת טכנולוגיה נוכל לעזור לאדם להיות אנושי, מוסרי וחכם, להתחבר לעצמו ולפוטנציאל הטמון בו? כיצד יוכל האדם לפתור את האתגרים של חייו באופן שיוצר שלום בינו לבין עצמו ובינו לבין אדמתו ושכניו?"

סבסטיאן היה הסנונית הראשונה שלי לחיבור שיכול להיווצר בין שוכני השבר הסורי-אפריקאי – מסלול המשמש מיליוני ציפורים נודדות מדי שנה, בעוד בני האדם שחיים לאורכו עסוקים בעיקר במלחמות וסכסוכים.

בשנת 2009 ביקרה בגינת מכללת דוד ילין משלחת של אנשים מאפריקה. "מי האחראי על המשלחת?" שאלתי, והוצגתי בפני יהודית רוזנטל, מנהלת מרכז עופרי של מש"ב (סוכנות הסיוע הלאומית של ישראל). הצעתי ליהודית את הרעיון של תוכנית מקיפה לחינוך לקיימות. יהודית נענתה לאתגר, רתמה את משרד החוץ הישראלי, ומקץ מספר חודשים הגענו לקיסומו (Kisumu) בקניה, שם פגשתי את ג'יימס אוטינו (James Otieno). ג'יימס, איש גבוה ומרשים, שימש כמנהל בית ספר בשכונת מצוקה. בשנת 2010 הוא הגיע עם עוד 25 חברים מקניה להכשרה אינטנסיבית בחינוך לקיימות שהקמנו בישראל. ג'יימס חזר לבית ספרו, ותוך זמן קצר הראה שניתן באמצעים פשוטים לפתור בעיות קיומיות. הפתרון המרשים ביותר היה פיתוח פילטר לטיהור מי שתייה על ידי התלמידים והמורים למדעים – פילטר שהוכיח עצמו והוריד את ההיעדרויות כתוצאה מתחלואה הקשורה למים מזוהמים לאפס (לפני כן, כ-40% מהתלמידים החסירו לימודים עקב מחלות מזיהומי מים). הצלחתו הביאה את השגריר הישראלי בקניה, את שר החינוך הקנייתי ואחרים לחזות בפלא ולפתח תוכנית של חינוך לקיימות בקניה. עשינו זאת במהלך שבע השנים הבאות, על ידי הכשרת 800 אנשי חינוך – החל ממנהלים, דרך צמרת משרד החינוך הקנייתי ועד לסגן שר החינוך.

בשנת 2016 התקשרו אליי שתי נשים, אנג'לה לסאן (Lesan) ולילי קוץ' (Koech) וביקשו להיפגש ולראות אם חינוך לקיימות רלוונטי גם לנשים בוגרות, וספציפית ל-4,000 נשים מאחד המחוזות העניים בעולם. נפגשנו במלון הצמוד לשגרירות ישראל בקניה, ובתוך שעה הסכמתי להעביר סדנת סוף-שבוע ל-100 נשים, אשר כל אחת מהן מנהיגה קבוצה של 20 נשים העוסקות בכלכלת אחווה. כך זכיתי להכיר את הארגון KWEN ולמצוא עוד חברות ושותפות למסע לשינוי תודעה, ממה שמכונה "מסכנוּת" לתודעת מסוגלות ומנהיגות.

ככה נראית כלכלת אחווה

שנתיים קודם לכן, כשבעלה של אנג'לה, וילפרד לסאן, נבחר להיות סנאטור, צבאו אלפים על דלתם של בני הזוג
עם בקשות לעזרה כספית. אנג'לה התעוררה למציאות עגומה והחליטה לשנות. ביחד עם עוד נשים של חברי פרלמנט, הן הקימו את הארגון KWEN. הארגון נועד לעזור לנשים לצאת

ממעגל העוני באופן שמעצים אותן, משחרר אותן מהתלות

הכספית בבעל, ומאפשר להן להעניק חינוך ותזונה טובה
לילדיהן. הארגון מכנס קבוצות של כעשרים נשים כל אחת, ומלמד אותן כיצד לחסוך כסף ולתמוך אחת בשנייה על ידי פיתוח עסקים זעירים דרך "בנקאות שולחן": במפגש הראשון מתבקשת כל אישה לתת דולר לקופת הקבוצה. הכסף ניתן לאחת או יותר מהנשים, וכעבור חודש עליהן להחזיר את ההלוואה עם ריבית קטנה. כלומר, הכסף "על השולחן", וההלוואה לא צוברת ריבית שלילית בבנק, אלא מוחזרת לקבוצה למען הגדלת ההשקעה הבאה. מה שהתחיל עם 20 דולר בקבוצה אחת, הגיע כעבור שלוש שנים ל-200 קבוצות שמניעות כל אחת מחזור של 2,000 דולר בחודש.

נחזור לג'יימס אוטיאנו. בתחילת הקורונה שגרמה לאנושות לעצור מלכת, ג'יימס החליט לפעול לטובת מאות אלפי האנשים באזור שלו, שנותרו ללא מקור פרנסה עקב הסגָרים. ג'יימס, שפרש בינתיים מניהול בית הספר, הקים את חברת "שופר", שמטרתה יצירת גינות מאכל לשיפור התזונה והביטחון האישי והכלכלי של תושבי שכונות העוני.

לפני כשנתיים הגיע ג'יימס בטנדר ירוק, עמוס שתילי פפאיה ושתילי ירקות, למרכז הקהילתי בעיר קיסומו שבקניה. "הביטו כמה קירות יש סביבכם," אמר לאנשים שנאספו סביבו. "דעו לכם, שכל קיר יכול להפוך לגינה אנכית, שתספק חלק ניכר ממזונכם." כעבור שעה קלה הטנדר התרוקן ממלאי השתילים, לבבות האנשים התמלאו תקווה, וראשיהם התמלאו בידע מקיים חיים. שתילי הפפאיה שניטעו במקומות ציבוריים בשכונה ייתנו עוד מעט פרי.

בהשקעה ראשונית של 1,000 דולר, בתחילת הקורונה, פתח ג'יימס במיזם של כלכלת אחווה שעזר לקהילה של כ-150,000 אישה ואיש לעבור תקופה מאתגרת כלכלית ותזונתית.

ועתה נשוב לחברי סבסטיאן שפגשתי בטורינו. סבסטיאן יודע מה זה מחסור. הוא גדל בעוני וברעב. בנעוריו, בעודו פוסע מדי יום עשרה קילומטר לבית הספר וניזון מארוחה אחת ביום, הוא נדר לעזור לילדים במצבו ולהבטיח להם ביטחון תזונתי וחינוך. בבגרותו, כאגרונום וכפעיל חברתי, הוא הקים את הארגון YARD, שסייע עד היום ל-5,000 ילדים.

סבסטיאן זיהה שרבים מהילדים שהוא עוזר להם מגיעים ממשפחות של מגדלי קפה. במקום לבקש תרומות ונדבות מארגוני סיוע, הוא החליט לעבוד עם ההורים ולעזור להם להגדיל את הכנסתם. לאחר שבחן את המצב, הבין שצורת הגידול מבוססת הכימיקלים מוסיפה אומנם כמה תוספים הכרחיים לעץ, אך בפועל הורגת את האדמה ופוגעת בפוריותה. סבסטיאן פנה למנהיגות המקומית של מגדלי הקפה והציע להם לעבור לחקלאות אורגנית. הוא זכה באמונם, וכעבור שלוש שנים 6,000 מגדלי קפה בהר קניה מדווחים על שינוי דרסטי. עצים שהניבו שניים-שלושה קילו מניבים היום 20–30 קילו, איכות הפולים השתפרה, והתגמול הכספי למגדל הוכפל בין פי 10 ל-20.

"איך עשית זאת?" אני שואל אותו.

"זה פשוט, תדאג שהאדמה תהיה שמחה."

"מה זאת אומרת אדמה שמחה?"

"תדאג להזנת האדמה כאורגניזם שלם, מלא חיים, בעזרת קומפוסט. כשהאדמה שמחה – האנשים שמחים."

בתחילת הקורונה, שגרמה לאנושות לעצור מלכת, ג'יימס החליט לפעול לטובת מאות אלפי האנשים באזור שלו, שנותרו ללא מקור פרנסה עקב הסגרָים. הוא הקים חברה שמטרתה יצירת גינות מאכל לשיפור התזונה והביטחון הכלכלי של תושבי שכונות העוני

אדמה שמחה בממד החמישי

האדמה היא אורגניזם חי ופעיל שיש להזינו. הדרך הפשוטה לעשות זאת היא התמרת אשפה לדשן. מגדלי הקפה מבינים שבתהליך נכון, מה שנחשב אשפה הופך למזון של האדמה. הם משתחררים משימוש בהדברה באמצעות כימיקלים – שעליהם לקנות בכסף רב – מרוויחים בריאות ומגדילים את התוצרת והרווחים.

שינוי מבורך זה נעשה בעזרת רשת מסחר גרמנית, אשר מרוויחה מיליונים ממכירת קפה, ותרמה לסבסטיאן כמה עשרות אלפי יורו בכדי שישפר את מצבן של הנשים, שהן כוח העבודה העיקרי בתעשיית הקפה.

סבסטיאן מודע היטב לעובדה שיש כאן כלכלה מבוססת ניצול, אשר נותנת לו פירורים בכדי למרֵק את מצפונה וליפות את דו"ח האחריות התאגידית.

התרבות הדיגיטלית בה אנו חיים, מאפשרת לנו להמשיך במסלול בו האנושות הלכה עד כה – להעמיק את הסבל והמחסור בעולם דרך ריכוז הכוח בידי מעטים – או לבזר את הכוח ולתקן ולרפא עולם שבור. האפשרות השנייה תתממש אם נפעל מתודעת הממד החמישי. תודעה זו מאפשרת לשנות את המודל הכלכלי הקיים, אשר מטרתו ליצור רווחים כספיים תוך ניצול ושימוש באדם ובאדמה – כלומר, דיכוי – ולהתמיר אותו לכלכלת אחווה, שבה המודל הכלכלי עובד על עיקרון הפוך של עילוי: Uplift, Upgrade, Upcycle – ומגדיר מחדש מהי כלכלה בת-קיימא: נדאג לאנשים, לרוחם ולרווחתם – הם יתחברו לסביבה וייקחו אחריות לשפרה ולהשביחה – והדבר יוביל לחוסן ולשגשוג של כלל השותפים.

זוכרים את שלושת ה-P מתחילת המאמר? בכלכלת אחווה אנחנו הופכים אותם ל: People-Planet-Prosperity.

בכדי לעשות זאת עלינו להוציא את הזבל מהמשוואה, להבין שעלינו לייצר דברים בלא שיהפכו לאשפה שאינה שימושית ואינה מתכלה. מקור הצמיחה של כלכלת אחווה הוא שינוי כיוון מהותי בנושא "שפע" האשפה שאנו מייצרים, פנימית וחיצונית. כל אחד ואחת מאתנו מייצר בהינף יד עשרות ליטרים של מי ביוב ביום ומעל חצי טון אשפה בשנה.

מערכת כלכלית שתפעל על עקרונות עילוי, תרומם את רוח האדם, תהפוך את האדמה לשמחה ותיצור רווח ורווחה לכלל השותפים ביצירה.

התרבות הדיגיטלית בה אנו חיים, מאפשרת לנו להמשיך במסלול בו האנושות הלכה עד כה – להעמיק את הסבל והמחסור בעולם דרך ריכוז הכוח בידי מעטים – או לבזר את הכוח ולתקן ולרפא עולם שבור

קפיצת ראש לתרבות דיגיטלית

במסגרת המסע המשותף הקמנו סבסטיאן ואני בשנת 2016, ביחד עם עוד שותפים, את "טופ קניה"[1] הפועלת ליצירת כלכלת אחווה הלכה למעשה. כעת, לאחר כחמש שנות פיתוח והתנסות של סבסטיאן בעבודה עם מגדלות הקפה, אנו מקימים חברה עסקית חברתית אשר תשתף פעולה עם כ-15,000 מגדלות ומגדלי קפה בקיפקליון (Kipkelion) שבקניה. כאן מתחברים כל האנשים שהזכרתי במאמר זה לקבוצה אחת שמביאה מהידע ומהניסיון הרב שנצבר בשטח.

מגדלות ומגדלי הקפה שישתתפו בפרויקט ילמדו ליצור גינה ביתית לשיפור התזונה וליצירת חיסכון של כ-20% בהוצאת משק הבית. הנשים ילמדו לנהל את כספן בעזרת "בנקאות שולחן" ועל-ידי כך ייצרו איזון ושגשוג כלכלי. החקלאות תהפוך לאורגנית, והיא צפויה תוך שלוש שנים להכפיל את היבול פי עשרה. הנתונים ייאספו ויצטברו בעזרת מערכת תקשורת סלולרית. חשוב לציין שמערכת הבנקאות בקניה מבוססת על בנקאות סלולרית העונה לשם Mpesa, כך שהחקלאים שם יודעים להתנהל כלכלית באופן סלולרי. ניהול המערכת כולה יתבצע על בסיס תוכנת בינה מלאכותית שתחבר בין הנתונים שייאספו לבין הערכים עליהם מושתת המודל הכלכלי, ויאפשרו לבדוק ולשנות מדיניות בהתאם לביצוע בפועל.

כל המערכות הללו מוקמות בימים אלה בשותפות של ג'יימס, לילי, אנג'לה וסבסטיאן מקניה, פיליפ שיימן (שותף מייסד בארגון "טופ" העולמי) ואנוכי מישראל.

בנובמבר התחילה ההכשרה של המגדלים, ובפברואר יטוסו משקיעים חברתיים מהארץ ומהעולם לקניה, להיפגש עם האיכרים ולהכיר את העשייה הלכה למעשה. בפועל ניתן לשנות תודעה ומציאות של 15,000 אישה ואיש בהשקעה של מיליון וחצי דולר. בתום ארבע שנים ניתן יהיה להחזיר את ההשקעה וליצור מערכת כלכלית שיש בה שורת רווח סביר, רווחה לאדם ובריאות לאדמה. אם נדבר בשפת הכסף, אנו יכולים בהשקעה של 100 דולר ליחידה משפחתית, תוך שלוש שנים, להוציא משפחה ממלתעות העוני, תוך העצמת תחושת המסוגלות ויצירת מציאות המיטיבה עם כולם.

אגב, בזכות הקורונה, חבריי בקניה עשו קפיצת ראש לתוך התרבות הדיגיטלית, ומאז אנו מקיימים פגישת צוות שבועית בזום, ואחת לחודש יוצרים מפגש זום של שיעורים מאפריקה – מפגש בו האנשים המופלאים שאני מזכיר במאמר זה ועוד משתתפים, מלמדים אותנו כיצד לחולל שינוי בר-קיימא במגוון דרכים ואמצעים.

[1] יוזמה עליה סיפרתי בגיליונות אדם עולם "כסף" (מרץ-אפריל 2019) ו"מאה שנים
לחינוך ולדורף" (יולי-אוגוסט 2019).

בתמונה:

שותפינו לפרויקט מקניה

מימין לשמאל: אנ׳גלה, לילי, סבסטיאן וג׳יימס. צילום מאלבום הפרויקט