רק חול וחול: בלדה למשאב החינוכי הנפלא שנעלם

רק חול וחול: בלדה למשאב החינוכי הנפלא שנעלם

הקיץ מפגיש אותנו ביתר שאת עם החול הטבעי, אותו נפגוש בשפת הים, בארגזי החול ובגינות הציבוריות. במקומות רבים הוחלף החול במשטחי גומי סינטטיים, ואידית הרפז, אשת חינוך לגיל הרך, מזכירה לנו כמה הוא חשוב וטוב לילדים, ואז מה אם צריך קצת לנקות

זה שוב קרה, בלי שום הכנה מוקדמת: הקיץ כבר כאן. כאמא, אני כבר מתכוננת לימי החופש הגדול הרותחים, והמחשבה העיקרית שעוברת לי בראש היא - תודה לאל על המזגן. כמו בכל קיץ, הדבר היחיד שיכול להוציא אותי מהבית ביולי אוגוסט הוא הים, מקום המפלט שלי, לגוף ולנפש. בביתי הילדים משכימים קום ואנו זוכים להגיע לים בשעות מוקדמות של היום. ילדיי הצעירים עדיין מעט חוששים מהמים, כך שאני מוצאת את עצמי לרוב משחקת איתם בחוף, בחול. כשחוזרים בסוף היום אני נאלמת דום מול כמות החול שמגיעה אלי הביתה. לא משנה כמה ניערנו, שטפנו, טאטאנו ושאבנו, החול בכל מקום! אז אני נושמת נשימה עמוקה, חובשת את הכובע של אשת החינוך שבי ומסתכלת על החול הזה מנקודת מבט שונה.

בשנים האחרונות ישנה תחושה שהחול הוא האויב. הוא מלכלך, הוא אינו סטרילי, קשה לשלוט עליו והוא לא בהכרח נעים למגע לכולם. ארגזי חול במרחבים הציבוריים ובגני הילדים הוחלפו במשטחי גומי סינטטיים שבימי הקיץ מתחממים ומריחים כמו נפט ולעיתים מתפוררים ותמיד לא נעימים למגע. ישנם גנים שבהם זה לא קרה, ואם ילדיכם נמצאים בגנים עם ארגזי חול – הרווחתם. כאשר שומרים על ניקיון החול ודואגים להחליפו מדי מספר חודשים, החול הוא אחד המשאבים האדירים ביותר שיש לנו לתת לילדים. החול הוא חומר ראשוני שהמשחק בו משמש גם כשיטת טיפול בארץ ובעולם.

כאשר ילדים פוגשים את החול הם שועטים אליו בשמחה רבה, קופצים לתוכו ללא מחשבה ונהנים מהמגע שלו ומאפשרויות המשחק הטמונות בו בצורה הכי טבעית שיש. החול אינו שופט, הוא משתנה בהתאם למשחק של הילדים והוא מפתח בהם יכולות מוטוריות רבות. ניתן לשחק בחול בצורתו היבשה ולהעביר אותו מכלי לכלי, ניתן לצייר עם דבק לבן ואז לשפוך על זה חול ולראות מה קורה, אפשר להוסיף מים לארגז החול ולתת לילדים להפליג במשחקי דמיון ובבניית מגדלים או יצירת "קובבות". החול יכול ללמד ילדים על מסה ומשקל, על כמות וגודל, על זרימה ועל קושי. החול מאפשר לילדים ליצור, לחלום, להיות חופשיים. החול מאפשר ליצור ולהביע רגשות, חששות ומחשבות. פעמים לא מעטות, כאשר יצאנו לחצר הגן, רבים מהילדים פשוט העדיפו לבלות בארגז החול את מרבית זמן החצר, בעודם שופכים ממסננת או מידם חול על פני ידיהם ורגליהם. המגע הזה נסך בהם בטחון ורוגע, הם הרגישו מחוברים לאדמה ולמהות שלהם. לא אחת, ילדים אשר מאתגרים את מערכת החינוך בהתנהגותם ומאובחנים בשלל לקויות ובעיות קשב וריכוז, מצליחים למצוא שקט כאשר הם משחקים בחול, בחימר, באדמה.

אני מאמינה שעלינו כהורים וכאנשי חינוך לזכור את חשיבות החומר לפני שנפעל ונמהר להחליף משטחי חול טבעי שלמים במשטחי גומי מלאכותיים. גם אם לא נבנה בקרוב ארגז חול בבית, חשוב מאוד שנוכל לאפשר לילדינו ליהנות מהחול במרחבים ציבוריים שונים. אם נצליח ללכת לים ולהשתדל לא להזכיר לילדים כל רגע כמה החול הזה מלכלך לנו את הבית והאוטו ופשוט לתת להם ליהנות ממנו ולהתפתח בזכותו, אז נראה לי שעשינו משהו טוב. אם נצליח לחזור מהגן ולא להשתגע מכמות החול שיש להם בנעליים אז עשינו משהו טוב. אם תזכרו את המשפט של רוברט פולגום: "כל מה שאני באמת צריך לדעת לגבי איך לחיות ומה לעשות וכיצד להתנהג, למדתי בגן הילדים. החכמה אינה נמצאת על פסגתה של גבעת האוניברסיטה, אלא דווקא בארגז החול בגן" – אז אין לי ספק שתעשו רק טוב.

מצטרפים במבצע לעיתון הילדים אדם צעיר >>> לפרטים והזמנה

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*