שמש במים

שמש במים

חַפֵּשׂ בְּתּוֹךְ עַצְמְךָ
וְתִמְצָא אֶת הָעוֹלָם
חַפֵּשׂ בְּמֶרְחֲבֵי תֵּבֵל
וְתִמְצָא אֶת עַצְמְךָ

שִׂים לֵב
לפִעְיִמַת המְַּטֻטֶּלתֶ
בֵּין הָעַצְמִי לָעוֹלָם

וּלְךָ תְּגַלֶה עַצְמָהּ
יֵשׁוּת אָדָם עוֹלָם
יֵשׁוּת עוֹלָם אָדָם

– רודולף שטיינר

רגע לפני שיצאנו לדרך עם גיליון שמש – שהיה אמור להיות נושא הקיץ שלנו – הרגשתי שעוד צהוב, חם, קופח – זה הדבר האחרון שאני צריכה עכשיו. כל מה שרציתי היה לטבול עד מעל ראש במקווה מים צלולים, להביט מבעד לקרום הרוטט על חופת עצים נעה בהילוך איטי, ולשקוט.

אלא שבימים אלה אין לי הרבה הזדמנויות לנסוע לנחל או לים, וכך טבלתי בגיליון הזה, שהוא כולו בדרך אל המעיין. יפעת אהרן העמיקה אל מעיין הרוח – שמאז אירוע גולגותא עבר לשכון לא אי-שם, אלא בתוך נפשות האדם; ניר אליאב כתב על ספרו של תיאודור שוונק, כאוס רגיש, שמתוך מבט גתֵאני מתאר את המים כאיבר חישה שאחראי לעיצוב החיים בכדור הארץ; חן עתיד מדבר על המים כישות של אהבה והקרבה – ישות חסרת חיים שמניעה את החיים, ישות נטולת אתר שמניעה את האתר – ומתאר כיצד הגיעו המים לעולמנו מן הקוסמוס ומה תפקידם בעבורנו; אורי בן דוד מתבונן על מעיינות הזמן, שמתוכם אנחנו יכולים, בעזרת תרגילים פשוטים, לעצב את הביוגרפיה המתהווה שלנו; זאב בן אריה מספר על מעיינות קדושים בארץ ובעולם;  אודי לוי – על הטבילה כאקט של התקדשות, ועופר שגיא – על בימת התיאטרון כאתר לחניכה רוחנית מאז ימי קדם ועד ימינו. 

וכשהרגשתי שטבלתי די צרכי, ויכולתי לפגוש את שמש הקיץ, מצאתי יופי כה רב במילים של שטיינר, שמביא ד"ר מוטי לוי, "אם נסתכל על השמש בשלמותה בעיניים של רואה רוחי, נראה כי הכול שם ישויות גבוהות החיות בצורה אתרית בלבד, החל מאֶתר החום דרך אתר האור, האתר הכימי ואתר החיים". 

 

ובעוד אנחנו יושבים לנו ככה יחד, מסביב למעיין השבט שלנו, מהרהרים אולי על מפנה גולגותא או מודטים לתוך הנביעה הפנימית, קפצו לתוך המים – החיים עצמם, עם כל הזיעה, הדם והדמעות. הנה מזנקות פנימה ידועניות שמייחצנות בתשלום שמירת נידה במקווה טהרה, הנה פייסבוק מורידה פרסומות על אמצעי מניעה, הנה בארה"ב עובר חוק נגד הפלות, הנה הווסת הנשית מוצאת מהארון והדם הופך לנושא שיחה יומיומי. הפרטי הופך לציבורי, הציבורי הופך פרטי… והמעיין שלנו, מלא פתאום באנושות כולה – טובלת, מתלוננת, עושה פיפי במים, מפצירה, מתגוננת, נחבטת עם הראש בדופן הבריכה, כועסת, צוחקת, מריעה בניצחון, מבכה תבוסה. ילדים קופצים ועושים גלים, אמהות נחות מעמל היום, זוג צעיר צולל ומתנשק, אבא כרסתן טובל רגליים. 

תגידו, איפה בכלל יש בארץ מעיין לטבול בו לבד באמצע הקיץ? 

טבילה נעימה, סימונה

הגיליון הבא: : חינוך 2

זהו גיליון חינוך השני שלנו והוא יוצא בתקופה סוערת הן לחינוך הממלכתי בישראל והן לחינוך ולדורף. האם המשבר הכפול הזה יכול להפוך למנוע של צמיחה?

ינון גל-און מצלם רגש במים, חוקר את המרחב שבין נוכחות פיזית למטאפיזית, בין הנשימה לבין הנשמה. הוא צולל עם המצולמים ושואף לתפוס במצלמתו את המחשבות העמוקות, הזיכרונות, הכאב וההנאה, הקיימים מעבר לוויזואלי או למוחשי.

כיום ינון משרת בצה"ל בתפקיד במאי וצלם וידאו בחיל האוויר. עבודותיו מוצגות באיטליה, דובאי, לונדון וישראל. באינסטגרם: [email protected]

יותם יעקבסון חוקר תרבות, מדריך, מרצה, כותב ומצלם. מתרגש מהאופן שבו מתעצבים תרבות, אמונה וסמלים מתוך טבע וסביבה. פעיל חברתי בלוד, אבא לילד בן 9, משתדל לפסוע במשעולי האהבה. yotamjacobson.co.il

בשער: עדי שפיגלמן, 2016, מתוך הסדרה רגש במים. צילום: ינון גל-און

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

העגלה שלך