הוצאת אדם עולם אנתרופוסופיה וחינוך וולדורף בישראל
אחד מהרעיונות האהובים עלי באנתרופוסופיה היא התפיסה שבאנו לכאן להגשים את עצמנו בכך שנבחר לפעול מתוך חירות. אבל... לכו תגידו את זה עכשיו לכל מי שכלוא בימי הקורונה בדירה קטנה עם משכנתא, חל"ת ושלושה ילדים; אחד כזה מרגיש עכשיו יותר כמו העבד של פרעה מאשר כמו הוריו המתגעגעים של משה. בימים אלה – וגם בימים כתיקונם – הורות וחירות נשמעים ממש כמו הפכים. ולא סתם הפכים, אלא הפכים מעצבנים.
לפי "הפילוסופיה של החירות", מעשה חופשי הוא מעשה שנעשה מתוך בחירה מודעת. אחד מהביטויים של רעיון זה הוא שלא נפעל באופן אוטומטי בהתאם למה שההורים שלנו קבעו לנו, אך גם לא נמרוד באופן אוטומטי נגד חינוכם; חירות פירושה להכיר את עצמנו לעומק ולבחור לעצמנו את הדרך שמתאימה לנו. משימה זו קשה כל השנה, אבל בזמן הקורונה הכל נהיה עוד יותר קשה. ואם בחרנו בחינוך ולדורף, משימה זו יכולה להיות קשה שבעתיים. דרך המילוט של חמש שעות צפיה במסכים מייד יורדת מהפרק, מחשש שהילד שלנו יהיה רשע; צריך להגן על הילד מפני הצפת המידע כדי שיישאר תם ו"לא בראש". כשאנחנו נמצאים בצפיפות, בלחץ ובחרדה, לעיתים ההרגשה היא שמי ים סוף סוגרים עלינו ובעוד רגע נטבע.
להלן אציע כמה גלגלי הצלה שיאפשרו לנו לחצות את ים סוף בבטחה ובסופו של דבר להגיע, לאחר פחות מארבעים שנה, לארץ המובטחת.
- החירות היא בתודעה. נחשוב ונתכנן את היום מתוך תודעה של מרחב פנימי ולא של כלא חיצוני. אנחנו יכולים לבדוק עם עצמנו מה עוזר לנו להרגיש לרגע שאנחנו לא רק הורים, אלא אינדיבידואלים בוגרים עם צרכים ורצונות: מקלחת ארוכה, תרגול גופני בעזרת התכניות החינמיות באינטרנט, תרגול נשימות או מדיטציה, קריאה של ספר.
- החירות נמצאת ביצירה: בהחלט יעניין את הילדים לצפות בנו סורגים, תופרים, קודחים, מבריגים, משייפים, מציירים, מנגנים, רוקדים – ויש סיכוי שהם ירצו להצטרף קצת ולהתחבר לצדדים היצירתיים של עצמם.
- החירות נמצאת בדמיון: נדמיין את חופשת החלומות בפרטי פרטים וננסה לשתף את הילדים במשחק הדמיון הזה. לדוגמא: בואו נדמיין שאנחנו בטנריף... אני מתלבט אם לקפוץ לבריכה, או ללכת לים. ומה נאכל הערב? יהלי תעזוב את ליבי היא תיכף טובעת.
- החירות נמצאת בזוגיות: חייבים לחלק את הנטל. מידי פעם אחד מבני הזוג ייקח זמן לעצמו כדי להתאושש מהמאמץ המתמיד שבהורות.
וגם: נמצא זמן שבו הילדים יכולים להסתדר בלעדינו ונעניק תשומת לב ייחודית זה לזה. נעסוק לא רק בענייני סידורים או בצפייה בסרטים יחד, אלא נארגן תאורה רכה, נדליק קטורת, נמזוג כוסית יין... עדיף לא ארבע, בכל זאת הילדים בבית.
- החירות נמצאת בחופש לחשוב ולהרגיש הכל, ללא ביקורת עצמית. אסור לנו לפגוע באחרים מבחינה פיזית או נפשית, אבל מותר לחוש אכזבה, כאב, עייפות, עלבון, ייאוש, געגועים. דווקא כשמודים ברגשות הם מתאווררים וחדלים להכביד. כך אנחנו גם מלמדים את הילדים שמותר להרגיש מגוון של רגשות ועדיין לחוש אהובים ורצויים. אגדה אינדיאנית מספרת על אינדיאני רעב שיצא כשעל גבו אשפת חיצים. הוא ראה צבי וניסה לירות בו, אבל פספס. הוא כל כך זעם על עצמו עד שהתחיל לתקוע בעצמו את כל החיצים שהיו באשפתו. בזה אחר זה הוא תקע בעצמו: חץ על זה שאני אידיוט, חץ על זה שאני לא יודע לקלוע, חץ על כך שאני מאכזב את אשתי וחץ על כך שילדי יהיו רעבים... עבר שם עוד צבי, אבל האינדיאני היה כבר דקור וחלש מהחיצים שתקע בעצמו ולא נותרה לו תחמושת. מוסר השכל: אל תגרמו לעצמכם סבל מיותר על ידי ביקורת עצמית על כך שאינכם הורים מושלמים. אם טעיתם, תתייחסו בסלחנות וחיבה לעצמכם ותנסו להיות יותר קרובים לשאיפותיכם בפעם הבאה
- חירות היא לבקש עזרה אם זקוקים: אנשים רגישים או חרדים עלולים לחוש עוד יותר פגיעים וחרדים בתקופה הזו. הצורך להסתיר מהילדים את חששותינו ודאגותינו ולהיראות תמיד רגועים, בטוחים וגיבורים, עלול לגרום לקריסה. קצת כמו העבדים אשר פרעה הכביד עליהם את ידו עוד ועוד עד שהם מרדו בו – כך גם רגשותינו עלולים למרוד ואנחנו נמצא את עצמנו צורחים על הילדים או בוכים ללא שליטה. קבוצות הוואטסאפ מוצפות כעת במטפלים מתנדבים. חשוב לבדוק את ההכשרה של המתנדבים הללו, לבחור במישהו או מישהי שנראים לכם אמינים ואחראיים, ולהיפגש באופן וירטואלי בלבד.
