פשוט לבהות ולהיות: יום השוטטות הבינלאומי מגיע

"לאן אנחנו הולכים?" שאל פו...

"לשום מקום," אמר כריסטופר רובין.

הם התחילו, אם כן, ללכת לשם ולאחר שעברו כברת דרך שאל כריסטופר רובין:

"מה אתה הכי אוהב לעשות בעולם, פו?"

"אה," אמר פו, "מה שאני הכי אוהב בעולם זה שאני וחזרזיר באים לבקר אותך ואתה אומר 'אולי נטעם משהו קטן?' ואני אומר 'טוב, אין לי התנגדות לטעום משהו קטן, מה אתך, חזרזיר?', ובחוץ מין יום מהמהֵם כזה והציפורים שרות."

"גם אני אוהב את זה," אמר כריסטופר רובין, "אבל מה שאני הכי אוהב לעשות זה כלום."

(א"א מילן, הבית בקרן פו, הוצאת מחברות לספרות, 2010).

בעוד שלושה ימים (19.6.20) יחגגו רבבות מאיטים בעולם כולו את "יום השוטטות" - חג שנהגה בשנת 1979 על המרפסת של מלון גרנד הוטל במישגן, ארה"ב, במוחו היצירתי של אחד מאנשי הפרסום של המלון, אדם בשם  .W.T. Rabe. רייבּ חשב על שוטטות כתגובת מחאה לתנועת הג'וגינג שסחפה אז את אמריקה. מעניין לציין שכמה שנים מאוחר יותר הוקמה באיטליה תנועת ה-Slow Food, גם היא כמחאה – אלא שלא כנגד ריצה בטרנינג, אלא כנגד פתיחתו של סניף מקדונלדס במרכז קודש הקודשים ברומא – המדרגות הספרדיות.

50 שנים והפסקת קורונה אחת מאוחר יותר, נראה שלמרות שכל הסיכויים היו בעדנו – לא לגמרי הפנמנו את המסר. אף אחד כבר אפילו לא מצקצק למראה המק ברומא, אנחנו עדיין רצים מנווטי מטרה ממשימה אחת למשניה, עדיין בולעים את האוכל שלנו בחיפזון כדי להספיק עוד משהו איפשהו, עדיין לא שמים לב לדרך, עדיין לא שואלים מי גידל את האוכל שלנו, באילו תנאים ואיך הוא הגיע אלינו לצלחת, עדיין לא עוצרים מספיק פעמים ביום כדי פשוט לבהות ולהיות. מזל שמדי פעם מישהו טורח להזכיר לנו, כמו כריסטופר רובין, את העונג שבלא לעשות כלום.

ג'ון רייבּ*, בנו של הוגה חג השוטטות, חושב שכנראה אורכה החריג של מרפסת הגרנד הוטל – 200 מטרים – הוא זה שנתן לאביו ולחבריו את ההשראה ליצירת החג, שחנכו, איך לא, בשוטטות נינוחה לאורך המרפסת (הארוכה בעולם, יש ציין).

"שוטטות, היא, כפי שאבא שלי הגדיר," אמר רייבּ הבן, "הליכה מנקודה  X לנקודה Z – שזה אומר שלא אכפת לך לאן אתה הולך, איך אתה הולך או מתי תגיע לשם, העיקר הוא להריח את הוורדים ולשים לב לעולם שסביבך."

"האם יש טכניקה לשוטטות?" שואל המראיין.

"מביני דבר אומרים שזה משהו שאתה נולד איתו," עונה הבן. "כנראה יש טכניקה לשוטטות אבל זה יהיה חסר טעם לנסות לתאר אותה."

"אבל שיטוט זה לא עינטוז," מנסה המראיין להגדיר, "וגם לא פסיעה נחרצת."

"אני חושב שאתה יכול לענטז או לפסוע נחרצות בזמן שאתה משוטט," עונה רייבּ, "אבל זה בטוח לא יהיה טפיפה או התבטלות מוחלטת."

מצוידת בהבנות הנחרצות האלה פניתי אל עמית נויפלד, מראשי תנועת ההאטה בארץ, שגם כתב את ספר הדגל שלה בעברית - היסטוריה של מהירות.

מומלץ לצאת מהבתים לבד, עם חברים, עם בן או בת זוג או בחברת זרים מוחלטים. ללכת ברחובות הערים, בשדות הפתוחים, בחופי הים ולצד נחלים. להתענג על האמנות, הטבע והאנשים שאנחנו פוגשים, והכי חשוב, לא לחשוש מהאפשרות לשוטט חסרי דאגות וחסרי תועלת לחלוטין

החג הזה תפס בכלל בעולם? בארץ?

"אין לי מידע לגבי העולם, אבל בארץ חוגגים אותו מאות אנשים, ואפילו אלפים אם להסתמך על תגובות בפייסבוק לאירועים שהעלינו לאורך השנים".

איך חוגגים אותו?

"מומלץ לצאת מהבתים לבד, עם חברים, עם בן או בת זוג או בחברת זרים מוחלטים. ללכת ברחובות הערים, בשדות הפתוחים, בחופי הים ולצד נחלים. להתענג על האמנות, הטבע והאנשים שאנחנו פוגשים, והכי חשוב, לא לחשוש מהאפשרות לשוטט חסרי דאגות וחסרי תועלת לחלוטין."

זה בעצם חג בלי אוכל? הייתכן?

"חלילה בלי אוכל, אוכלים מה שמלקטים בדרך, מהטבע או מדוכני אוכל רחוב."

ראיון מלא עם עמית על תנועת ההאטה ועל שבחי האיטיות יופיע בגיליון הקרוב שלנו, גיליון "לאט".

*ג'ון רייב הוא במקרה גם אחד מנחי תוכנית הרדיו המוכרת בארה"ב "All Things Considered". דבריו כאן מצוטטים מראיון רדיו שנתן בשנת 2002.