10 / חינוך למיניות מיטיבה במציאות מורכבת

10 / חינוך למיניות מיטיבה במציאות מורכבת

אל מול תעשיות פורנו משומנות שמוצאות את דרכן בקלות לילדים בזמננו, ובתגובה על הדרך המטריאליסטית שבה משרד החינוך מתייחס לחינוך מיני – ניסינו ליצור מפגשים תומכים במסגרת בית הספר למאות נערים ונערות

חינוך משמעותי אינו רשאי לגעת כלל וכלל באינדיווידואליות של הילד. כמחנכים ומורים יש לנו המשימה הכבדה לעמוד ביראת כבוד אל מול אינדיווידואליות זו, לתת לה את האפשרות לעקוב אחר חוקי התפתחותה היא, כך שאנו נפנה מהדרך את המכשולים הגופניים והנפשיים עבורה. עליה להתפתח בחירות. כל מה שאנו מביאים לילד כידע, עליו לשמש אך ורק למטרה זו: התפתחותה החופשית וההרמונית של נשמת הילד.

רודולף שטיינר

מתוך הרצאה למורי בית הספר בשטוטגרט

22 ביוני 1922

 

מילים רבות נכתבו על שיח בנושאי מין עם ילדים ובני נוער במציאות המורכבת בה כולנו חיים. על הסכנות הרבות שאורבות לילדים בזמננו ועל האתגרים בחיים הדיגיטליים והפיזיים שלהם, אתגרים אשר מעמידים את תקופת הילדות במשבר ובמובן מסוים בסכנת הכחדה. חברת המבוגרים עומדת לעתים חסרת אונים מול תאגידי ענק של בידור ותעשיית פורנו משומנת, שילדים מהווים טרף קל עבורם ליצירת לקוחות נאמנים לטווח הארוך. הנתונים מדאיגים – התמכרות לפורנוגרפיה שמביאה לאי תפקוד במפגשים מיניים אמיתיים, בעיות הולכות ומחריפות של דימוי עצמי, ובאופן כללי – ירידה בחוסן הנפשי, בהתנסות המעשית ובתקשורת פנים אל פנים של ילדים ובני נוער בכל תחום. לאחרונה תפס החינוך המיני תאוצה בשיח הציבורי ובתקשורת, ולקראת שנת הלימודים הנוכחית יצא משרד החינוך עם רפורמה שמנסה לתת מענה לצורך בחינוך למיניות בריאה מכיתה א' עד י"ב. חינוך ולדורף נדרש להתמודד עם האתגרים המתוארים כאן בשתי חזיתות. מצד אחד – הצורך בהגנה על הילדים מפני מה שמגיע מהתרבות הכללית, ומפני תעשיות הבידור והמין. מצד שני עולה שאלת ההתמודדות הקונבנציונלית עם אתגרים אלה, שעלולה "להעיר" את הילדים בטרם עת, או לפגוש את שאלת המיניות באופן שאינו משאיר מקום לרוח האדם המתהווה לצמוח מתוך חופש.

בחמש השנים האחרונות היינו עסוקים, מתן ליבנה, מורה ומחנך, ואדל לוין, אמא, סייעת ומדריכה למיניות בריאה, בפיילוט חינוכי בבית ספר אדם בירושלים.ניהלנו שיחות העוסקות במיניות מיטיבה עם מאות ילדים ובני נוער, ומצאנו שהאפשרות לעזור לילדים זמינה בכל רגע נתון ונמצאת ממש מתחת לאף. יצירת איזון להצפה של מידע קר ולרוב מעוות מהאינטרנט, היא לא רק בניסיון לחסום אותו – אלא במאמץ לספק לילדים מגיל צעיר מרחב חם ורחב ידיים – שבו גם מסרים קשים ובדידות יכולים להיבחן בנחת, לאור האמונה שהחיים הם טובים ומיטיבים.

עד לפני חמש שנים היה נהוג בבית הספר שלנו שבכיתות ז'–ח' ניתנת סדנה חיצונית בחינוך למיניות בריאה על ידי אחת העמותות שפועלות כיום בתחום, אולם ככל שעבר הזמן הלך והתבהר שריתמוס הפגישות והתוכן המוצע בהן לא מצליח לחלחל לעומק. הייתה הרגשה שהמסר העובר לילדים הוא שבתחום הקיומי הזה, שתופס מקום כה נכבד בפנימיותם, אין לנו אמירה. על הרקע הזה התחלנו לקיים פגישות עם הכיתות – אדל עם הבנות ומתן עם הבנים. כעבור כמה שנים העזנו להתנסות גם במפגשים מעורבים מדי פעם וראינו כי טוב. לא הייתה במפגשים שלנו פירוטכניקה מיוחדת או התארגנות יוצאת דופן. למעשה, הבנו שבניגוד למה שנהוג בהוראה, הפעם – הידע לא נמצא בכף ידנו, וגם לא אצל התלמידים. הוא נמצא במרווח שבינינו לבינם, ודרש מאיתנו לחפש שוב ושוב תדר מאוד עדין ומיוחד במהלך המפגש. זהו תדר שנע בין שתי איכויות מרכזיות, שעם השנים למדנו להמשיג לעצמנו: סקרנות חומלת מצד אחד, ואותנטיות רדיקלית מהצד השני. בעוד שכמורים עלינו להחליף כמה כובעים במהלך היום, פעם הכלה והקשבה ופעם הצבת גבולות – כמנחי המעגל אנו נדרשים להסיר את הכובע ולבוא חשופים. לפנות את המרחב מהסימפתיות והאנטיפתיות שלנו, ומאגו. לפנות את הצורך להרגיש משמעותיים, או לחוות הצלחה בניהול המעגל. כל אלה לא רלוונטיים ועשויים לפגום באותו רגע קיומי שבו מבוגר וקבוצת נערים או ילדים נפגשים ומעזים לפתוח את הלב.

ברית של חברים, אחוות נשים

המפגשים מנוהלים כמעגל הקשבה בעל כללים ברורים: מותר לכל משתתפת לספר מחוץ למעגל על הדברים שנאמרו על ידי מנחת המעגל או המורה שמשתתפת בשיחה, אך לא לשתף במה שאמרו חברותיה. במעגל הבנים אנחנו קוראים לזה "קוד של כבוד" ומוזמנים לראות את המעגל כברית חברים, ששומרים על הפרטיות אחד של השני. במעגל הבנות אנחנו שואפות לייצר מרחב בטוח של רווחה נשית ואנושית, עזרה הדדית ותמיכה רגשית. במעגל אין התפרצויות, אין הערות. גם לא של הסכמה. אין חובה להשתתף בקול רם. מותר לכתוב את השאלה על פתק שנח במרכז המעגל, וגם לבחור שלא לדבר.

 

אדל: "במעגל הבנות בכיתה ה' עסקו המפגשים תחילה בצמיחת שיער גוף, שדיים ווסת חודשית, מצבי רוח משתנים, שינויים ביחסים במשפחה ובכיתה. בפעם הראשונה שנכנסתי לכיתה ז', הרגשתי שנכון לדבר על מושגי יסוד ביחסי מין, אבל עוד הדהד בי חשש לקלקל תמימות. הזמנתי את הבנות להרים את היד אם הן חושבות שהן יודעות משהו על יחסי מין או סקס. כל הידיים הונפו באוויר. התפתחה שיחה בה הן שיתפו אותי במה שהן יודעות, ואני שיקפתי, תיקנתי במידת הצורך, עשיתי סדר במידע המבולבל והרב שכבר היה להן. דיברנו על אספקטים פיזיים, רגשיים, חברתיים ורוחניים.

עם השנים, במפגשים השונים, נתתי לילדות להעלות נושאים מעצמן ולבחור את הקצב בכל נושא – מגדר, העדפות מיניות, מושג המשפחה, פריון, דימוי גוף, יחסים בכיתה בין חברים, אחווה נשית, אחווה אנושית, זוגיות, פגיעה מינית, פורנוגרפיה, לחץ חברתי, חופש הבחירה, ערכים, תרבות, מודעות והדדיות. האווירה במפגשים אלו הייתה של שמחת מפגש, של גילוי, של רווחה ושל חג. הייתה מבוכה, הייתה התעלות, היה צחוק ולעתים גם בכי. ככל שהרבתי להיפגש עם הילדות, הבנתי לעומק שכמבוגרים בכלל וכאנשי חינוך בפרט, יש לנו כוח רב מאוד על ילדים ותלמידים. עלינו לנהוג אם כך תמיד בעדינות, בצניעות, באדיבות ובצמצום; עלינו לפנות מקום של ממש כדי שהן תוכלנה לנכוח יחד איתנו בחלל מבלי להיאבק על מקומן ומבלי להתקפל, לרַצות או להתנתק. ממפגש למפגש אני אומרת פחות. נכנסת, מזכירה את חוקי המעגל. לפעמים עושה משחק קטן, שטותי ומצחיק, כדי לאוורר את עייפות היום. שואלת עם יש להן משהו שהיו רוצות להתמקד בו. אם לא, מציגה את הנושא ונותנת להן לדבר את עצמן, לחקור, לשתף. אני תמיד מזכירה לילדות שהן יכולות לפנות אליי בכל דבר. אני לא אכעס, לא אצחק, לא אזדעזע. שאם אפשר גם אשמור זאת בסוד ואספר הלאה אך ורק במידה שארגיש שאין מנוס מלערב עוד גורמים לטובת הילדה.

אם ברובד הרוחני של האגדות הקלאסיות שזור מסר שנקשר לשאלות של מגדר, מיניות ויחסים, משמעות הדבר היא שיש בידינו כלי רב עוצמה של חינוך למיניות מיטיבה

בלא מעט מפגשים נכתבו על אותם פתקים שאלות מרחיקות לכת. לא פעם ניגשה אליי ילדה בתום שיעור כדי לגלות לי משהו שמעולם לא גילתה לאיש."

זה נשמע פשוט וזה אכן פשוט. אבל זה נדיר. בעולם שבו הילדים מוצפים מסרים, מידע, חומר – לעתים גם על ידי המורים – אין מרחב פתוח ומוחזק שבו הקול שלהם הוא הנישא, והדאגות והחלומות שלהם הם העניין. תפקידנו, כמדריכי מיניות בריאה, הוא להחזיק את המקום המיוחד הזה, בלי שיפוט, בלי גועל, בלי בהלה, בלי תורה.

ובתוך כל זה, לוודא שהמילים שכן נבחר לומר יישמעו כראוי, שהמילים האותנטיות והאוהבות שלנו יפגשו אותן ואותם. השיח הזה חשוב כי הוא מביא לריפוי, מצמצם את האפשרות שדברים פוגעניים מתרחשים בהיחבא, הוא מנרמל את הפחדים והחששות שכל אחת חשבה שהם רק שלה והתביישה בהם, והוא מבהיר להן איך הן יכולות לתרום בעצמן למציאות יפה יותר.

 

מתן: "בפעמים הראשונות חשבתי בטעות שתפקיד המעגל הוא להצביע על הסכנות האורבות בדרך ולהציע דרכי פתרון. כוונתי כמובן לפורנוגרפיה, סכנות ברשת, הטרדות מיניות ופדופיליה. עם הזמן, למדתי שהתפקיד הראשון של המעגל הוא הזמנה מלאת תקווה ושמחה של הנערים להצטרף לשבט הגברי, ושל הנערות – לשבט הנשי. ככל שרבו המפגשים, למדתי ששיחה על פורנוגרפיה במסגרת של אזהרה, שונה לחלוטין משיחה על אותו הנושא במסגרת של חניכה מתמשכת לתוך החיים כאנשים מיניים. לעתים נגיד את אותן מילים, ונציע את אותם הפתרונות, אולם בתהליך חניכה אנחנו יכולים להעז לדבר על נושאים שעוותו בתרבות שלנו על ידי תעשיות הבידור והמין וכתוצאה מכך הפכו לטאבו. נוכל לדון על הכוח הפיזי שלנו כברכה שמאפשרת תחושת ביטחון, על הצורך שלנו בשליטה כאיכות, שהמקור שלה הוא יכולת ליזום, להזין וליצור. אנחנו יכולים לדבר גם על חולשה, על החשיבות שלה בחיים ועל כך שמותר לנו להרגיש חלשים, להתבייש, להפסיד. אנחנו יכולים להרגיש בדידות וכמיהה עזה לקשר מיני. אנחנו יכולים לדבר על התאהבות, ובכיתות הגבוהות יותר לתהות יחד איזה מגע מיני הוא לגיטימי בגילם ואיזה לא, ומה יכול לסמן לנו מה לגיטימי ומה לא. לפעמים נדבר על מקורות השראה. מי הוא גבר? מי נחשב לגבר עבורי, ואיזה מין גבר ארצה להיות כשאגדל? לא פעם מצאתי את עצמי מביא סיפור אישי על החשיפה שלי לפורנו כילד בן 14, על אהבה נכזבת בגילם, או על נשיקה ראשונה.

השאלות של הילדים והשיתופים שלהם מפתיעים וממלאים את הלב: מתי כבר יהיה לנו שיער על החזה והבטן כמו לאבא? אני רוצה ליצור קשר עם ילדה אבל אני מפחד שיישבר לי הלב. האם בנות נמשכות אלינו כמו שאנחנו נמשכים אליהן? ראיתי סרט עם המשפחה ופתאום הייתה סצנה רומנטית. רציתי שהאדמה תבלע אותי. איך אפשר לדעת אם אני הומו או סטרייט?

אני כותב את דברי הילדים במחברת אחרי המפגשים. אלה הן פניני תום שמגדירות עבורי מחדש את החשיבות הרבה של השיחה המתמשכת איתם. אסור להשאיר את המרחב הזה ריק, הרי הפורנו, הוליווד, נטפליקס ויו-טיוב יעניקו חניכה משלהם לדור הבנות והבנים שלנו – אם אנחנו לא נעניק להם חניכה בלב פתוח ובנפש חפצה."

עולם המבוגרים מבקש לדון עם ילדים במרכיב כה אינטימי של חייהם, אך הוא זונח את יראת הכבוד לילדות עצמה

מסע התחנכות 

בספרו ג׳ון החסון (Iron John) מנתח המשורר האמריקאי רוברט בליי את האגדה המופלאה "הַנְס ברזל", אותה ניתן למצוא בקובץ אגדות האחים גרים. האגדה מספרת על ישות פראית של גבר שעיר השוכן בקרקעית בריכה אפלה בלבו של יער שכל הנכנס אליו לא חוזר. באופן המוכר וכדרכה של אגדה טובה, אותה ישות, הנס ברזל, משתחרר לעולם על מנת למלא את שליחותו, ומעניק חניכה לבן המלך במסע ההתקדשות שלו. בליי טוען בספרו שהאגדה "הנס ברזל" מקפלת בתוכה מסע התחנכות גברי, שאבד בהדרגה לגברים של תרבות המערב מאז המהפכה התעשייתית. הספר מלמד שבתקופתנו הפך הקשר בין הבן לאב למנוכר ומרוחק, ושהילד חי ומתפתח על ברכי האם כל חייו, בעוד שבאופן טבעי נפשו מבקשת משלב מסוים לקבל את חסותו של האב.

בגילים הצעירים יכולות האגדות לתת לילדים – ככל שהם מתקרבים לגיל ההתבגרות – את מה שנותן להם המעגל. כמובן שזה דורש מאיתנו המבוגרים לדייק את מיומנות סיפור הסיפורים שלנו, להעשיר את עולם הדימויים שלנו ולחפש את האגדות הנכונות.

בעוד שרוברט בליי מתייחס בספרו רק לגברים שבקהל, ובאמת הדימויים ב"הנס ברזל" גבריים למדי, האגדות הקלאסיות רצופות בשאלות זהוּת, חניכה והתמרה גם של גברים וגם של נשים. כאשר קוראים אותן דרך הפריזמה בה עוסק מאמר זה, מתגלה רובד חדש לאגדה. דוגמה אחת לכך ניתן למצוא באגדה "נערת האווזים", שם עוברת בתה של המלכה חניכה קשה מנשוא ומלאת סימבולים שמייצגים אבני הדרך בהתהוותן של נשים. האגדה מספרת על נערה אשר מאבדת את המטפחת המוכתמת בטיפות הדם של אמה, ובכך גם את זוהר ימי ילדותה, ומוצאת את עצמה עוסקת בעבודות פשוטות, עד שמתגלה שיער הזהב שלה ונתיב חייה משתנה; לא לפני שהיא מספרת את האמת שלה לתנור, והאמת, לאחר התמרה, מוצאת את הדרך להתגלות דרך הארובה.

מרגשת ומעוררת מחשבה היא האפשרות שלנו, כמבוגרים בתקופה הנוכחית, להתחבר לידע העתיק שהחזיקו הטרובדורים של ימי הביניים – אשר ידעו משהו על התפתחותנו כאנשים מיניים וביקשו להעניק אותו לקהל הרחב. היא מעניינת בעינינו בעיקר לאור הידע הקיים בחינוך ולדורף על כוחם התרפויטי-חינוכי של אגדות וסיפורים בגיל הרך. בחינוך ולדורף נבחרות אגדות בקפידה מדי יום ביומו בהתאם להלך הרוח הכיתתי, נכתבים סיפורים מרפאים, מופקות הצגות קטנות. הסיפורת תופסת מקום נכבד בחיי הילדים. אם ברובד הרוחני, הטרנספורמטיבי, של האגדות הקלאסיות שזור מסר נוסף שנקשר לשאלות של מגדר, מיניות, יחסים וחניכה, משמעות הדבר היא שיש בידינו כלי חינוכי רב עוצמה בהקשר של חינוך למיניות מיטיבה. מספיק שאנשי ונשות החינוך יחזיקו את הזווית הזו בתודעתם, והנה מתחיל תהליך חניכה – שנים רבות לפני שיתחילו הילדות והילדים לדבר על הנושא באופן מפורש.

עולם המין הוא עולם הגוף והרגש, הרוח והרצון. הוא יפה, אדיר, לפעמים מאיים. הוא אינו מסתכם ביחסי מין, או אפילו בגוף. הוא בעצם אנרגיה הזורמת בכל תחומי החיים, ולכן במפגשי מיניות מיטיבה לא פעם נסוב השיח דווקא על בדידות, על יחסים עם המשפחה, על התרגשות לקראת עצמאות באופן גורף, על גדילה וצמיחה במובנים המופשטים והגבוהים ביותר.

הוא נוכח באגדות אחים גרים, בכל שתיל בגינה, בסיפורי המיתולוגיה והתורה.

הוא נוכח בילדים עצמם, והם יודעים לתת לו קול, כשמישהי באה באמת להקשיב.

כדי להנחות נערים ונערות, אין צורך במצגות או בסטטיסטיקות או בהרצאות גדושות באנקדוטות. נדרשים בני אדם חוקרים, שמוכנים לבחון בכנות את הנחות היסוד ואת התפיסות והפצעים שלהם עצמם

אותנטיות רדיקלית

לאור רפורמה חדשה שמשרד החינוך משיק בימים אלה בחינוך המיני, עולה צורך לבחון את התמונה בעיניים ערניות וביקורתיות. לתפיסתנו, המערכת מבקשת, כדרכה, לפתור את הבעיה האנושית של התמודדות עם עולם המין באמצעות מנגנון, ושוכחת את האדם. סרטוני הדרכה מהוקצעים יוצעו לבתי הספר, ומערכי שיעור מובנים יועברו לתלמידים דרך יועצות או מורות שחלקן לא יגיעו לשיח הזה בתודעה ערה. אנו מוטרדים ממגמה זו. כשם שבכל התחומים מתבקש בחינוך ולדורף לשים את מבטחנו בידיו של האדם המתפתח, המחפש דרך, ולא בידיים של מנגנון כזה או אחר – כך גם בתחום החינוך למיניות מיטיבה. לבתי הספר צפוי בשנים הקרובות אתגר, והוא צומח כעת מתוך השינויים באופני התקצוב של משרד החינוך את הפעילויות השונות, כך שלמעשה נוצר קושי בירוקרטי לממן תכנים שיוצעו לתלמידים ללא אישור של משרד החינוך. המערכת עצמה יוצרת מנגנון בקרה ופיקוח ולוקחת חסות על תחום זה.

עולם המבוגרים – שהנחות היסוד שלו בדבר האדם משתקפות מהתכנים שבתוכנית הרשמית לחינוך מיני – מבקש לדון עם ילדים במרכיב כה אינטימי של חייהם, אך הוא זונח את יראת הכבוד לילדוּת עצמה. תפיסת האדם העומדת בבסיס החינוך האנתרופוסופי מלמדת אותנו שאת הכוחות הגדולים שיידרשו להגשמת האני שלו בעולם, ישאב אדם הבוגר מתקופת ילדותו. מכאן שתפקיד החינוך הוא ללוות את הילדים דרך נתיב התפתחותם אל העולם, מתוך הכרה בכוחות הקיימים בהם, כוחות שמגיעים מהחיים הקדם-ארציים; ולגדלם בשאיפה שתודעתם תישאר פתוחה לרוח. כמו בנושאים אחרים הנלמדים בבתי הספר, גם השיח על מין חייב להיבנות מתוך העמקה והבנה של תודעת הגיל של הלומדים ושל הצורך העמוק של נשמתם. הוראה מטריאליסטית, שלא מעלה על נס את תקופת הילדוּת כתקופה בעלת ערך לשם עצמה, עלולה לבסס שיח לא מותאם ולהביא לפרנויה, בלבול, חוסר אמון ומבוכה.

התהליך, או הגישה המוצעת כאן, אינם חדשים. קבלת השראה מהישות הייחודית העומדת מולנו, מתוך הקשבה עמוקה – מאפשרת פתיחות, כנות, שחרור וריפוי.

כשאנחנו מגיעים עם עולם ידע מקובע ומבקשים למסור אותו לאחֵר – בבחינת דחיסת חומר לתודעה, גם אם זה נובע מאהבה וגם אם זה בדרך סמויה או כביכול חינוכית – אנו עשויים למצוא את עצמנו כופים את ערכינו על האחר. מושג האותנטיות הרדיקלית מזמין אותנו להתאים את השיח לא רק לתודעת הגיל, אלא גם לאינדיבידואלים הספציפיים איתם נערך המפגש ולרוח הקבוצה, וזוהי למעשה נקודת החולשה של שימוש במנגנון מובנה בניסיון לטפל באתגר אנושי.

חינוך ולדורף נובע מתוך העבודה הפנימית של המחנכת, וכך גם חינוך למיניות מיטיבה. ידוע לנו כי העומק אליו ניתן להגיע בשיח חינוכי הוא רק עד זה שאליו הגיע המורה בדרכו האישית. כדי להנחות ילדים וילדות, נערים ונערות, אין צורך במצגות או בסטטיסטיקות או בהרצאות גדושות באנקדוטות, ואין צורך בגוף ידע סטטי ומאורגן מראש. נדרשים בני אדם חוקרים, מתבוננים ומתפתחים, שעושים דרך ומוכנים לבחון בכנות את הנחות היסוד ואת התפיסות והפצעים שלהם עצמם. מכאן ניתן לשמוע בצניעות את האמת של הילדות והילדים, ולומר בצניעות את האמת שלנו, בצורה חומלת, מותאמת, ומעצימה.

אנו סבורים שהשיח הזה צריך להיות חלק מחינוך ולדורף, להשתלב עם התקופות השונות והעשייה הכיתתית, לעתים באופן עקיף ולא מדובר, אבל נוכח ומוחזק. יש לייחד לו דמויות מובילות המוכשרות לדבָר – והן לא בהכרח יהיו המחנך או המחנכת, האמונים גם כך על ספקטרום רחב ועמוק של הכלה, השראה, הדרכה והחזקה. לאורך הדרך גילינו שבהקשר הספציפי של שיח מיני, הקשר עם המחנכות קרוב מדי, וכרוך מדי בעשייה היומיומית. ראינו שבהקדשת תשומת לב לתחום המיניות ובמסירתו לדמויות קבועות שעוסקות בו יש משום הזמנה לשיח עמוק ורחב יותר
עם התלמידים.

בעוד שמטבע הדברים, המדדים איתם עובדת המערכת הם מדדים כמותיים, סטטיסטיים – המדדים שאנו חווים בעבודה הבית ספרית שלנו הם אחרים. למרות החששות שהיו בתחילת הדרך, אנו לא פוגשים ציניות בקרב הילדים באף כיתה. זיהינו לאורך השנים שילדי בית הספר ששים לקראת המפגשים ונענים להם.

כפי שציינו, השיח החינוכי והציבורי מבקש לבודד את תחום החינוך המיני כתחום ידע שניתן להעברה. האלטרנטיבה המוצעת כאן לוקחת השראה מהאופן בו חינוך ולדורף מבין הוראה ולמידה ורואה את החינוך למיניות מיטיבה כשאלת חיים מתפתחת, פועמת ומשתנה, שאינה מסתיימת אף פעם; שאלה הנובעת מתוך החיים וחוזרת אליהם לאחר טרנספורמציה – כמובן רק במידה שאנו פתוחים לכך. האלטרנטיבה שאנו מציעים לתחום שנקרא "חינוך למיניות בריאה", היא "חינוך למיניות מיטיבה", והיא מבקשת, על משקל הציטוט שפתח מאמר זה, לפנות מדרכו של הילד מכשולים גופניים ונפשיים בדרך לעצמו. היא נובעת בראש וראשונה מהלך נפש של יראת כבוד כלפי האינדיווידואליות המתהווה בילדוּת, והיא קוראת להקשבה במקום הטפת מוסר, הסללה וכפיית ערכים. היא מבקשת לדבר עם ילדים בגובה העיניים ובלי משוא פנים על קודש הקודשים – על המקום שאנו רואים בו נקודת משען עליה עומדת התפתחותו של אדם.

 

 

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

תגובה אחת

  1. תודה רבה אדל ומתן, על מלים של נסיון וידע עמוק ופשוט, היוצאות מהלב.
    תודה על ההזדמנות לשלוח את ילדינו לשמורה בה המפגש עם האדם, מתעקש שלא להתבטל בפני הסדרות ומערכים
    שמורה בה שיעור אינו מערך, וחינוך אינו מערכת, אלא מפגש בין-אישי של בני אדם, שנפשם עמוקה ומופלאה
    כמו מיניות

מתעניינים בחינוך אנתרופוסופי?

הירשמו וקבלו חינם גישה ל14 מאמרים נבחרים ממגזין אדם עולם!

העגלה שלך