הוצאת אדם עולם אנתרופוסופיה וחינוך וולדורף בישראל
יליד מרוקו, גדל בבאר שבע ולמד בישיבה. פגש את האנתרופוסופיה בגרעין קטורה, למד באמרסון קולג' וברבות השנים נדד עם משפחתו בין אנגליה – שם היו הוא ורעייתו הורי בית בקמפהילים – לאלוני אבא. לאחרונה חזר לשכונת ילדותו בבאר שבע ופתח פיצה מחמצת ששמה הגיע למרחקים.
1 ספר על הילדות שלך, איזה ילד היית?
נולדתי ב-1957 בקזבלנקה, מרוקו, בתקופה שהייתה מאוד מתוחה עד לקבלת העצמאות מצרפת. כך שאת מירב זמני ביליתי בסביבה מוגנת ‒ גדר סביב בית הספר והגנים, בילוי בבית ולא בחוץ. ב-1964 עלינו ארצה, לשכונה ד' בבאר שבע. למדתי בישיבת בני עקיבא, הממוקמת בפאתי השכונה, ורוב זמני ביליתי בחברת בנים ‒ יום לימודים ארוך בכיתת בנים, תנועת נוער עם הפרדה. בישיבה צורפה כל שנה כיתה מקבילה מ-Yeshiva University מניו יורק וכך נחשפתי לכדורסל ברמה גבוהה, מוזיקת רוקנרול, מדע בדיוני (באנגלית) ותרבות המערב (שר הפנים דאז, יוסף בורג, מנע מהחיפושיות ב-1967 להופיע בארץ בגלל ההשפעה הרעה על הנוער...). הרבה תום, חיי קהילה, אחריות כבן בכור במשפחה ברוכת ילדים, בשילוב עם אהבת הארץ (הרבה טיולים) אפיינו את שנות התבגרותי.
2 איך הגעת לאנתרופוסופיה?
הייתי ממקימי קיבוץ קטורה. בגרעין שלי הייתה בת תל עדשים שסבתה הייתה מתלמידות רודולף שטיינר והקימה מוסד לילדים נטושים באזור ימת קונסטנץ (Bodensee) בדרום גרמניה. אחותה, שלימים הייתה חברתי, נסעה ללמוד באמרסון קולג' באנגליה, ושנה אחרי כן, בגיל 31, נסעתי בעקבותיה, לא לפני שעברתי בכפר רפאל, לקחתי את התרגום לפילוסופיה של החירות, וביקשתי מאחותי לשכפל אותו למעני (היא צילמה אותו בבנק לאומי בבאר שבע). בדרך לשם קראתי אותו. עשיתי את שנת היסוד והמשכתי ללמוד התפתחות חברתית בחלק האחר של הקולג' ‒ שנמצא מעברו השני של קו גריניץ' (!)
באנגליה פגשתי את אשתי לעתיד, שלימים לימדה אנגלית בהרדוף, שם למדו גם שלושת ילדינו כאשר חזרנו כמשפחה לצפון הארץ וגרנו באלוני אבא.
3 ספר על הקשר שלך לאנתרופוסופיה
חזרנו לישראל כדי שהילדים יקבלו ממקור ראשון מעט מההוויה שלי כישראלי. שנים מספר לאחר מכן החלטנו לחזור לאנגליה ולהשתלב בקמפהיל: כפרים ייעודיים לחוסים לפי גילאים, שבהם משולבים חברי הכפר במשפחות אורגניות. היינו ארבע שנים ב-Camphill Devon ואחר כך עברנו ל-Delrow Community מצפון ללונדון. לנו בבית היו שישה בוגרים וביחד עם שני מתנדבים היינו משפחה של 13 נפשות. החיים בקהילה עשירים בעשייה ‒ סדנאות שונות, חווה חקלאית, חיי תרבות, לימוד ושיתוף. בשנים האחרונות, בעקבות התערבות השלטונות ופיקוח (עבודת ניירת אין סופית, קורסים מטופשים להכשרות חסרות טעם ועוד כאלה) הפכו חיי הקהילות לבלתי אפשריים. נאלצנו לעזוב את הקמפהיל ולעבור לחיות כמשפחה רגילה בפרוורי לונדון. רוב הקהילות, באנגליה בעיקר, סובלות מהתערבות שגרמה לאבדן חיי הקהילה וחלק גדול מהורי הבית כבר אינם חיים בבתים כפי שהיה נהוג. אשתי לשעבר עדיין עובדת כסייעת ב-Camphill Sheiling.
4 מה אתה עושה היום?
הכנת מזון, בישולו ואכילתו תמיד העסיקו אותי. לאחרונה פתחתי פיצרייה באותה שכונה ד' בבאר שבע בה גרתי כילד. את המקום שיפצנו, הבן שלי ואני, והפכנו לפינת חמד. בנינו טאבון ענק מחימר. הפיצות והלחמים עשויים על טהרת המחמצת, תוספות, מרקים וסלטים עשויים מדי יום במקום, עם דגש על בריאות וייחודיות. החזרה הינה מן סגירת מעגל שבמרכזה השאלה שליוותה אותי מרגע עזיבתי את הארץ: "מה הקשר שלי לארץ הזאת?" שאלה שעדיין לא מיציתי. שתי הבנות חיות כיום באנגליה ‒ אחת לומדת תרפיה באומנות בשפילד והקטנה מנהלת שני בתי קפה אורגניים עם בן זוגה מצפון ללונדון; הבן מתנדב במלאווי שבאפריקה.
5 חלומות, תוכניות לעתיד?
כל נושא המחמצות לסוגיהן מהווה רקע לעשייה שלי במזון בשנים האחרונות. החקלאות המסורתית הפכה לטכנולוגית ומהונדסת, ברובה מעוקרת ולא מזינה.
אני מנסה להחזיר למודעות בצורה עכשווית את הידע והניסיון מהעבר בכל נושא שימור המזון, שתורם להעשרתו וכך לשמירה על מערכת העיכול שלנו ‒ המיקרוביום תורם לעיכול איכותי ולשמירה על הבריאות. מוצרי מזון מסורתיים כמו קפיר, קומבוצ'ה, קוג'י ומלח הם חלק מהאמצעים למטרה. לשם כך אני נעזר במחקר בתחום ושוקד על הקמת קהילה תומכת סביב הנושא של גידול מקומי במושב רנן שליד אופקים.
איש יקר, געגועים
יהי זכרו ברוך