חינוך ולדורף בגיל הרך וחגי ישראל

"רצו להשמיד אותנו, שרדנו, עכשיו נאכל": זה המודל של רוב חגי ישראל. אך האם נכון להציב בפני ילדים קטנים דימויים של מלחמות, קונפליקטים ומצוקה? חינוך ולדורף מציע חווית חג אחרת

מאת מירי מתתיה

מתוך גיליון 33 של אדם עולם - שליחותה של היהדות // להצטרפות לאדם עולם


10885599_680992605355787_3278324084186595856_n

צילום: בית ספר בראשית - חינוך אנתרופוסופי בקריית אונו

חגים יכולים להיות אירוע מקסים. הם מספקים עוגנים בתוך ימי השיגרה שלנו, שחולפים במהירות בלי שנדע היכן היינו ומה עשינו. הם מגדירים את השייכות המשפחתית שלנו ומזכירים לנו עם מי ברצוננו לחגוג (ועם מי לא). החגים מתווים את הזהות הדתית או הלאומית שלנו ובזיקה אליהן גם את זהותנו האישית.

התקופה הנוכחית, אשר ניתן לראותה כתקופה של התפתחות התודעה העצמית, מעוררת שאלות מורכבות: האם ממקומי כאדם בוגר, אני יכול לבחור את הזהות הלאומית, הדתית, האתנית, השבטית שלי? ואם כן – איזה חלקים מקובלים עלי ואיזה פחות?

עבודה עם ילדים קטנים וחינוכם תמיד מעמתת אותנו עם השאלות הבסיסיות וקיומיות שלנו. כל מה שהצלחנו להתעלם ממנו עד אותו רגע, צף ועולה כאשר "ילדה קטנה בשמלה אדומה עמדה ושאלה: למה?"

נגד מי נלחמים הפעם?

כך, ילד קטן שאל את אמא: "מי האיש הרע בדוּבִּי-שבט?" בחנוכה הוא הספיק לשמוע על אנטיוכוס הרשע, ואיך היוונים התעללו ביהודים המסכנים, וכעת ציפה – כמו במשחק מחשב טוב – לגלות נגד מי אנחנו נלחמים הפעם.

הוא הופתע לגלות שהחג הזה נטול רשעים ולא זו בלבד – אלא שמככבת בו נסיכה יפהפיה, הלא היא השקדייה. האם אנחנו, כהורים ומחנכים, רוצים לשתף ילד בגיל שנתיים וחצי ומעלה במלחמת האור בחושך?

בשבע השנים הראשונות לחייו, חשוב לילד לחוש שהעולם הוא טוב וכי יש טעם להמשיך ולהתאמץ ולחיות על פני האדמה. פסיכולוגים מובילים דיברו על רכישת "אמון בסיסי" כלפי המבוגרים המטפלים. ללא תחושה זו, הילד יגדל חשדן ובלתי בטוח בסביבתו ובעצמו. איך חגי ישראל אשר כוללים בתוכם משמעות מורכבת של מאבק בין הטובים לרעים, יכולים לתמוך בבטחון של ילד שעולמנו טוב ומעורר אמון?

החוויה של הילד בעולם, על פי המינוח הרווח בחינוך ולדורף, היא בלתי מפרידה. הילד הוא "איבר חישה" – כלומר הוא חש בכל גופו את ההוויה שמקיפה אותו. עורו הדק מאפשר לו "לחוש עד עמקי נשמתו" (ביטוי שגור אשר בדיוק מסביר את האופן שבו ילדנו קולט את סביבתו) את הלך הרוח של הסובבים אותו. אם הסיפורים והשירים בגן ובבית מעבירים מסר של קונפליקט ומאבק קיומי, הרי שהילד מרגיש את זה בכל גופו ונשמתו.

אזרח העולם?

אנחנו רוצים להעניק לילדינו תחושת זהות ושייכות. אנחנו מאמינים שזה יחזק את רוחו ויאפשר לו להיות אדם בעל "אני" מגובש. אמנם חלקנו היו מעדיפים לגדל את "אזרח העולם", ילד בעל ערכים אוניברסליים, אשר מקבל ורוכש כבוד ואהבה לזולתו ללא הבדל דת, גזע, נטיות מיניות או מצב כלכלי, אבל בסופו של דבר הבחירה הגורלית שלנו היא לגור בישראל, ולכן יוצא שהזהות של הילד אשר נולד למשפחה יהודית – תהיה יהודית. כך תתפתח זהותו וזו תהיה מדורת השבט שלו.

החברה היהודית ומערכת החינוך שלה, גם זו החילונית, מקפידה למדי על קיום טקסים בזמן החגים השונים וכן על מתן הסבר מקיף ומעמיק לסיבות שבעטיין אנו חוגגים: "רצו להשמיד אותנו, אנחנו שרדנו, עכשיו נאכל".

חגים היסטוריים או חגי טבע?

מערכות החינוך ברוח ולדורף מנסות לתת מענה מותאם לצרכים של הפעוטות וגם לדרישה הסביבתית. בכך דוקא מסייעת המסורת היהודית-ישראלית, אשר אם נרד לעומקה, נגלה שהמקור שלה הוא בחגים חקלאיים-פגאניים ובעונות השנה, ולאו דוקא באירועים היסטוריים מטילי אימה. החגים הללו נחגגו על מנת לשכנע את האלים לתת את הגשם בעתו ולהמעיט באסונות טבע, וגם על מנת לבקש יבול מבורך ובהמות פוריות.

כך, ראש השנה נחגג בחודש תשרי – אשר מקור שמו הוא "תשריתו" – התחלה – באכדית. זהו הזמן שבו בישראל כבר הכל יבש, ובני האדם חשו שעליהם לרצות את האלים על מנת לקבל את הגשם הנחוץ.

חג הסוכות נחגג בעצם בעקבות הסוכות – או החושות שנבנו במקשות האבטיחים ובשדות הירק על מנת להגן על הסחורה מפני גנבים, וגם כדי לאפשר לקוטפים לישון בשטח ולהשכים קום. היהדות הצמידה לו את הסיפור המיתי על יציאת מצרים... תמיד לא הבנתי – אם יציאת מצרים קרתה בזמן חג הפסח, מדוע חוגגים בסוכות? בכל אופן, ביום השמיני לחג אנו מתפללים לאלוהינו המופשט והטרנסצנדנטי ומבקשים ממנו ש"ישיב רוח ויוריד גשם". בודאי גם העמים שגרו על האדמה הזו לפני התפשטות האמונה היהודית – התפללו לאלים שלהם כשבפיהם בדיוק אותה הבקשה, וכך גם לגבי חגים חקלאיים אחרים.

חנוכה, הוא חג שמקושר למסיק הזיתים בארצנו, אך קשור גם לחשש הקדמוני מכך שהשמש תעזוב ולא תשוב, כי הימים הרי הולכים ומתקצרים, ולכן אנו חוגגים חג של אור וחום – דוקא כאשר מתחיל להיות חשוך וגשום. הכד הקטן שהתגלה במקדש, הצטרף לסיפור הרבה יותר מאוחר.

10847985_882008005172066_6797449904549735033_n

צילום: עמותת גנאחר - חינוך ולדורף באזור מודיעין


שהחיינו והגיענו לזמן הזה

לחגים משמעות עצומה לגבי ילדינו. הם מאפשרים תחושת משפחתיות, חמימות, הגנה והפנמה של ריתמוסים שנתיים. לחגים, כמעט שכחנו, יש גם פן רוחני: הם מעודדים את תחושת יראת הכבוד בפני הכוחות המופלאים אשר מקיימים את עולמנו, ואת הכרת התודה על כך ש"החיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". שתי המחוות הרוחניות הללו חשובות ביותר בחינוך ילדים כבני אדם טובים ומוסריים.

כהורים, חשוב לנו ש"הילד יידע דברים". אבל גם אם לנו זה לא דחוף, תמיד יהיה איזה דוד שישאל: אתה יודע למה חוגגים את פסח? מצד שני, שמעתי אמא שאמרה: "אני לא צריכה שהילד שלי יידע את כל מילות ההמנון בגיל ארבע".

חינוך ולדורף אינו מעודד התפתחות שכלית בטרם עת. הוא מאפשר גדילה והתפתחות הרמונית של כל המרכיבים של האינדיבידואל: התנועה, הדיבור והחשיבה. לילד הרי אין הבנה של התאריכים ההסטוריים - מבחינתו סבתו ו"שרה אימנו" יכלו להכין פיתות יחד. אם נפעיל לחץ כדי לדחוק את העובדות למוחו, אנו עלולים להזיק במקום להועיל.

אנו, המבוגרים, יכולים בחגים לטפח מהצד החושי בילד. לתת לו להריח את ההדס בסוכות, לטעום את הלביבות בחנוכה, ללוש את הבצק למצות בפסח, לראות את הצבעוניות של האביזרים בפורים, לשמוע את השירים היפים של כל החגים. ממש כפי שהיה בימים עברו – עוד לפני כתיבת ספר הספרים – ניתן לחג להיות חגיגה חושנית אשר מגלמת בתוכה גם משמעויות רוחניות. כך הילד יוכל ליהנות מהווית החג ומחווית החג, מבלי להתעמת עם כובד ההיסטוריה היהודית בטרם עת.

מירי מתתיה, מלווה הורים וצוותי חינוך לגיל הרך, בעלת טור הורות לגיל הרך במגזין אדם עולם.

מתוך גיליון 33 של אדם עולם - שליחותה של היהדות (יתפרסם בינואר 2015) // להצטרפות לאדם עולם


 

מצטרפים במבצע לעיתון הילדים אדם צעיר >>> לפרטים והזמנה

תגובות

כתובת הדואר האלקטרוני שלך לא תפורסם. שדות החובה מסומנים *

*

מתעניינים בחינוך אנתרופוסופי?

הירשמו וקבלו חינם גישה ל14 מאמרים נבחרים ממגזין אדם עולם!